השבוע יחלפו שישה חודשים מאז שהתחלתי בתוכנית שלי. החלק הקשה ביותר היה בכלל להחליט שאני מתחילה. לקח לי בערך שנה עד שהרמתי טלפון לרות וביקשתי שתעזור לי. הייתי זקוקה לדלק הנפשי שיאפשר לי להתחיל לנסוע קדימה. רות עזרה לי להגדיר את המטרה שלי בלי פחד ובלי תירוצים (עצמיים). רות עזרה לי לבחור את השיטה שבאמצעותה אשיג את המטרה הזו. היא עזרה לי למקד את סדרי העדיפויות שלי ולזהות את הקולות בראש שמפריעים לי בדרך.
השבוע יחלפו שישה חודשים מאז שהתחלתי בתוכנית שלי. במשך זמן רב מתוך ששת החודשים האלו הסתובבתי עם תחושה כבדה מאוד של מחסור. בעולם שבו היצע האוכל הוא כל כך גדול וזמין (ורובו לא ממש מתאים לדיאטה שלי…), לא פעם מצאתי את עצמי עורגת לאיזו עוגה או נמלטת מהקניון שהוצף בניחוחות סופגניות. רות אמרה שאני מתאבלת… אבל גם זה הולך ונרגע ואני מוצאת פתרונות. למשל, בחנוכה החלטתי מראש שאוכל סופגניה אחת בסוף החג וכך עשיתי: קנינו כמה סופגניות מיוחדות של רולדין וערכנו סבב טעימות. כל אחד לקח ביס (אני) או שניים (כל השאר) וכך יצא שבסך הכל אכלתי סופגניה אחת גדולה, ומאוד מגוונת 🙂
השבוע יחלפו שישה חודשים מאז שהתחלתי בתוכנית שלי. התברר לי שהשגרה הרבה יותר קלה מכפי שחשבתי. התרגלתי לאכול מעט, כמה שאני צריכה ולא כמה שבא לי. התרגלתי לנהל יומן אכילה מוקפד. התרגלתי להכין לעצמי אוכל בבוקר. הפסקתי לרחם על עצמי. הפסקתי לשנוא את עצמי. התחלתי להאמין שאצליח.
השבוע יחלפו שישה חודשים מאז שהתחלתי בתוכנית שלי. היום בבוקר עליתי על המשקל ונפרדתי, בשמחה, מהקילוגרם ה-25. כבר החלפתי כמה סטים של בגדים מהארון, שהפכו מתאימים ואז גדולים מדי. אני מסתכלת קדימה בציפיה. כדי להגיע למשקל שהצבתי לעצמי כמטרה עלי להפרד מ-18 קילוגרמים נוספים ואני כבר לא חושבת שזה מופרך. אפילו התחלתי לפני שבוע וחצי תוכנית אימונים משפחתית שהוסיפה גם את אלמנט הכושר לתוכנית.
בשבוע הבא אני נוסעת לארבעה ימים לרומא, לטיול זוגי שחלק גדול ממנו יהיה אוכל (טוב, רומא…). אני הולכת לשים בצד את התוכנית ואת יומן האכילה ואת הספורט למשך אותם ארבעה ימים. לא כדי לפרגן לעצמי לכבוד הירידה במשקל, כי אני לא רוצה להפוך אוכל לפרס על ירידה במשקל. זה פשוט לא מתאים. אני שמה את הכל בצד לארבעה ימים כי כיום די קשה לי למצוא מה לאכול מחוץ לבית ונראה לי מיותר להסתבך ככה ולקלקל לעצמי את הכיף. אני קצת מפחדת משבירת השגרה, אבל אומרת לעצמי שאלו בסך הכל ארבעה ימים ושהשגרה שלי התבססה מספיק שאוכל בקלות לחזור חזרה.
אני מוכנה לששת החודשים הבאים.
Comentarios