ספגטי בולונז, הגירסה הרזה

tibonvillמישהו הגיע לבלוג אחרי שחיפש “ספגטי בולונז בדיאטה” וזה הזכיר לי שמעולם לא פרסמתי את המתכון הזה, למרות שהבטחתי. אז כן, חזון אחרית הימים הגיע. זה אפשרי מאז שטיבון-ויל התחילו למכור בשר טחון שאחוז השומן בו הוא 6% בלבד, פחות מאשר עוף טחון שמכיל 10% שומן.

אז הנה המתכון שלי למנה האיטלקית האהובה (לפחות עלי) בגירסה דיאטטית ומזורזת.

ספגטי בולונז דל שומן

כולל 8 מנות של הרוטב.

החומרים:
1 חבילה בשר טחון מופחת שומן (6%)
1 בצל גדול
2-3 שיני שום כתושות (לעצלנים אפשר קפוא)
1/2 כף שמן זית
1 קופסת עגבניות מרוסקות (800 גר’)
2 קופסאות רסק עגבניות (100 גר’)
מלח, פלפל שחור טחון גס, קצת צ'ילי טחון
1 כפית סוכר (אני משתמשת בסוכרלוז)

1 חבילה פסטה מחיטה מלאה (500 גר’)
קצת פרמזן מגורר

אופן ההכנה
1. במחבת קרמית מחממים את שמן הזית ומטגנים/מאדים את הבצל עד שמזהיב.
2. מוסיפים את הבשר ומטגנים/מאדים אותו היטב עד שכל הבשר משנה את צבעו.
3. מוסיפים שום ותבלינים אחרים ואת יתר מרכיבי הרוטב ונותנים להתבשל במשך כ-20 דקות. בדרך טועמים ומתקנים תיבול לפי הצורך.
4. מבשלים את הפסטה לדרגת אל דנטה ומגישים לצד פרמזן מגורר.

מנה אחת כוללת כוס של פסטה מבושלת, מנה אחת של הרוטב וכף פרמזן. שימו לב שהרוטב לבד לא נחשב דל שומן (37.6% קלוריות שמקורן בשומן), אבל השילוב עם הפסטה מאזן את זה יופי.

ערכים תזונתיים למנה:
436 קלוריות
36 גר’ חלבונים
49 גר’ פחמימות
2 גר’ סיבים תזונתיים
11 גר’ שומן
22.7% קלוריות שמקורן בשומן

בתאבון 🙂

עם התגית: , ,
פורסם ב-חיים דלי שומן

מקפצה. להשתין. על כולנו.

היום נתקלתי בשתי ידיעות שונות הקשורות בפוליו. הראשונה היתה בווינט, שמדווחת על החלטת ארגון הבריאות העולמי להכריז על מצב חירום במזרח התיכון, לאור התפרצות הפוליו:

ווינט - ארגון הבריאות העולמי הכריז על מצב חירום במזרח התיכון

הפוליו בסוריה נבדק ונמצא שהנגיף שגרם לשיתוק הוא נגיף פוליו פראי שמקורו בפקיסטן. נשמע מוכר? כן, אותו אזור שממנו הגיע הנגיף שאותה בישראל, בהתפרצות השקטה שלנו.

הידיעה השניה היתה כתבה בנרג’, על עלות מבצע החיסונים “שתי טיפות”. עלות המבצע הסתכמה ב-35 מליון ש”ח, רובה סביב עליות של פרסום ולוגיסטיקה. עלויות החיסון, כזכור, זניחות ביחס להוצאה הכוללת הזו (פחות משקל למנת חיסון).

מכירים את זה שמישהו עושה משהו שמשאיר אתכם פעורי פה מול רמת הציניות והחוצפה? אז זה מה שפגשתי בקבוצת הפייסבוק המופלאה “אמהות אומרות לא לחיסון הפוליו המוחלש”. שם פרסם אבישי מתיה את הפוסט הבא:

image

בואו נבין מה קורה פה.

משרד הבריאות שלנו, יחד עם ארגון הבריאות העולמי, זיהו סכנה פוטנציאלית והחליטו, אחרי שלא ניתן היה לעצור את ההתפרצות השקטה בדרך אחרת, לפעול להשלמת חיסון בקרב אוכלוסייה שהנה המפיצה העיקרית של הנגיף. ההחלטה הזו (שתואמת את שיטת הפעולה הנהוגה במקרים אלו) התקבלה לאור התפרצות קודמת במצרים, הפוליו הנפוץ בפקיסטן וכעת מקבלת חיזוק בעקבות ההתפרצות בסוריה. זה אומר שיש פוליו ויש חולים בפוליו, שהפוליו מתפשט במדינות שסביבנו ושמי שאינם מחוסנים או אינם יכולים להתחסן נמצאים בסכנה.

לא פשוט לחסן מעל מליון ילדים בבת-אחת. זו פעילות מורכבת מאוד מבחינה לוגיסטית. זה דרש להפעיל את טיפות חלב לשעות ארוכות, לשכור כוחות עזר רבים, להפעיל את קופות החולים, להקים מערך דיווח וריכוז מידע מיוחד ועוד ועוד. החלופה? לא לעשות ולקוות שלא יהיו חולים. לא בדיוק חלופה שאנחנו, כאזרחי ישראל, מוכנים לקבל בתחום הבריאות או בתחומים אחרים בחיינו.

הקושי של חיסון מעל מליון ילדים גדל מכיוון שהחיסון אינו חובה. נדרשת היענות של ההורים שיקומו ויקחו את ילדיהם לקבל את החיסון. היו הורים שהבינו את החשיבות, היו כאלו שהתלבטו ולבסוף חיסנו. והיו כאלו שלא. ולמה לא?

מרגע שהחלו הדיונים לגבי קיום מבצע החיסונים נחשפנו כולנו לתעמולה קיצונית של מתנגדי חיסונים (היי! תראו מי כאן!) וספגנו מידע שקרי ומוטעה לגבי החיסון: שאין מחלה. שהחיסון מסוכן. שהוא לא נבדק. שהחיסון יקר אז מישהו מרוויח כסף על חשבון הילדים. שהחיסון זול, אז נותנים חיסון "זבל" לילדים שלנו. שאף מדינה מערבית לא מחסנת כך את ילדיה ולכן גם עלינו לא לחסן. שהוא גרם לשיתוק אצל ילדים שחוסנו. שמשרד הבריאות מסתיר מידע, משקר, מסכן את הילדים.

את המידע הזה הפיצו ומפיצים אנשים שמציעים לטפל בכל מחלה באמצעות מינונים מסוכנים של ויטמין C, שמעדיפים שהילדים (ואתם!) יהיו חולים בשעלת (בין 10 המחלות הקטלניות בעולם) רק לא לחסן אותם, שמציעים להם חיסון הומאופתי נגד פוליו, ועוד ועוד.

וההורים שמעו ובחרו שלא לחסן. לא כולם מתנגדים לכל החיסונים, ולא כולם הבינו בכלל במה מדובר. אבל חוסר האמון והפחד שעוררו בליבם יצר את התגובה הנפוצה הבאה: “אני לא מבין בזה, אומרים לי שזה מסוכן, אומרים לי שמשרד הבריאות לא אומר לי את האמת והילדים שלי בכלל מוגנים מפוליו, אז למה שאסכן את ילדי?”

אז המליונים שנדרשו מכספי המיסים שלנו לצורך פרסום המבצע לא נדרשו רק כדי ליידע את הציבור אודות המבצע, אלא נדרשו בראש ובראשונה כדי להתמודד עם התעמולה השקרית של אבישי מתיה וחבריו. ועדיין יש לו את החוצפה להתלונן על העלות. לא רק שאתה מסכן את האוכלוסיה בחשיפה לנגיף מסוכן, אתה מחייב את הממשלה להוצאות גבוהות לצורך שכנוע אנשים שאתה הסתת נגד החיסון ולבסוף אתה מתלונן על העלות הגבוהה?

(כאן הופיעה דעתי המתומצתת על הנ"ל שנמחקה בעצת עו"ד הבית)

 


ועוד כמה הערות:

1. בוויכוחים עם מתנגדים, כשהוצגו נתונים על מליוני ילדים בפקיסטן שקיבלו בדיוק את אותו החיסון שניתן בישראל, היו אנטיחיסוניסטים שביטלו את המידע הזה כי פקיסטן אינה מדינה מערבית ולכן זה "לא רלוונטי". למה? כי הם ערבים? (פלג העיר לי, ובצדק, שזו טעות) אתם באמת חושבים שלפוליו משנה האם אתם אירופאים, אמריקאים, אסיאתיים או אפריקאים? נדמה לכם שיהודים מגיבים אחרת מערבים? ברפואה, בני אדם הם בני אדם.

2. טיעון מקסים אחר היה שאין סיבה לחסן כי שום מדינה מערבית אחרת לא מחסנת בחיסון המוחלש ולכן גם אנחנו צריכים להמנע ממנו. ובכן, שום מדינה מערבית אחרת לא נמצאת בשכנות למדינות מזרח תיכוניות מוכות פוליו. תשכחו מה"מדינה מערבית" – אתם לא בקנזס יותר. ישראל ממוקמת במזרח התיכון וככזו, היא צריכה להתמודד עם מה שהסביבה מכתיבה. גם אף מדינה מערבית לא הקימה חומת מגן נגד פיגועי טרור מהשטחים. אז מה?

3. כמות המידע שהיתה זמינה מרגע שהמבצע החל היתה יוצאת דופן. הלוואי שכל משרד ממשלתי היה מספק מידע בצורה הזאת. נכון, מדובר בגוף ממשלתי: כבד, מיושן… כשמתפרסם משהו חדש, הם לא מוציאים תגובה תוך חצי שעה. הם מפרסמים אותה תוך 3 ימים, אחרי שישבה וועדת מומחים. בהחלט יש (הרבה) מקום לשיפור, אבל המידע היה קיים והיה זמין לכל אורך הדרך. כך שהאמירה “משרד הבריאות מסתיר מידע” היא שקר גס בפני עצמו.

4. הסטטוס המדובר פורסם בקבוצה שמופעלת ע”י שירי גורמן, חברת הועד המנהל של עמותת “איזון חוזר” בראשות בעלה, יעקב גורמן. עמותת איזון חוזר, למי ששכח, היא אותה עמותה שתבעה את המדינה בבג"צ בדרישה לעצור את מבצע “שתי טיפות”. בית המשפט דרש מהם הוכחה לטענות שהחיסון מסכן את הילדים והם הודו שאין להם הוכחות כאלו ועקב כך משכו את התביעה. בהמשך טענו שהתביעה השיגה את מטרתה כיוון שהיא “העלתה למודעות” את החיסון המסוכן, סיכון שלא ניתן להוכיח. סיכון שלא קיים.

עם התגית:
פורסם ב-הכל אודות אדוה

מרחק עצירה

מה, חשבתם שנגמר? סיפרתי לכם שהגעתי למשקל היעד שלי וגם הכרזתי, קבל עם ואינטרנט, שאני מתכננת להתייצב בבלוג כעבור שנה, בדיוק במשקל שהגעתי אליו. נכון להיום אני לא עומדת בהבטחה שלי. להתחיל תהליך הרזייה זה לא פשוט ומסתבר שכך גם לסיים אותו. ברור שבסיום הדיאטה אי אפשר לחזור לאכול כמו קודם, כי אז גם אחזור למשקל הקודם. אז מה כן?

זוכרים את הפרסומות של הרשות לבטיחות בדרכים, שלימדו את כולנו מה זה מרחק עצירה? זה הדימוי שמסתובב לי בראש. מרחק עצירה מוגדר כמרחק שהרכב עובר מהרגע שבו הנהג הבחין במכשול לפניו ועד שהרכב עצר לגמרי. הוא כולל את מרחק התגובה, הזמן שנדרש למוח לקלוט את המידע שקיבל מהעין ולהורות לרגל להתחיל לבלום ומרחק בלימה, הזמן שנדרש לרכב לעצור בפועל. מרחק הבלימה תלוי כמובן במהירות שבה הרכב נוסע.

במקרה שלי, מרחק התגובה ארוך יותר ממרחק הבלימה.

תמיד אומרים שחשוב להתייחס לדיאטה כאל שינוי אורח חיים ולא כאל דבר מה זמני. אני חושבת שדיאטה שנמשכת שנה שלמה בהחלט יכולה להיות מוגדרת כשינוי באורח החיים. אבל זה לא בדיוק אורח החיים שאני אמורה להמשיך ולנהל, is it?. בחודש הראשון של שארית חיי, המשכתי לאכול מאוד דומה למה שאכלתי במהלך כל השנה שקדמה לו, לא בטוחה אילו שינויים אפשר או כדאי להכניס לתפריט שלי כדי להפסיק לרדת במשקל מצד אחד ולא לעלות מצד שני. המשכתי להשתמש ביומן האכילה שלי, כיוון שהוא הכניס אותו למסגרת בצורה מצויינת ופחדתי לאבד את זה.

eatmore

כשהבנתי שזו לא שיטה טובה להגיע לאיזון (אני קצת איטית לפעמים, כן?) הלכתי להתייעץ עם דיאטנית. היא לא התרגשה כל כך מהאפשרות שארד עוד קצת במשקל ואמרה לי שירידה של עוד 2-3 ק”ג זה בסדר גמור. היא היתה מאוד מעורפלת מבחינת ההמלצות שלה לתפריט השוטף אבל הדגישה שאני חייבת להעלות את אחוז הקלוריות משומן מ-20% ליום (ופחות מכך למעשה) ל-30%. חזרתי הביתה והחלטתי שהבעיה שלי נעוצה בשימוש ביומן האכילה: הן בכך שהוא סופר קלוריות והן בכך שהתרגלתי לראות תמונה מסויימת בגרף התפלגות הפחמימות/חלבונים/שומנים. בשבועות הבאים “עבדתי על עצמי” להתרגל לראות תמונה אחרת והגדלתי את כמות הקלוריות שהיומן סופר בצורה משמעותית ובהתאם להמלצות שמצאתי עבור נשים בגילי, כדי שהיומן לא יראה לי שאני בחריגה.

בהמשך התברר לי שהיומן לא נושא בכל האשמה לבדו. התרגלתי למעשה לתפריט מסוים וגם כשהסרתי חלק מהמגבלות, הוא לא השתנה מעצמו. אני מניחה שזו סיבה להיות מרוצה דווקא. מאז אני מנסה להכניס שינויים מכוונים בתפריט, שמטרתם להגדיל את התפריט היומי בצורה הנכונה. מוזר ואף משונה.

ומה הלאה? האם אדוה תצליח ללחוץ על הברקסים מספיק חזק? כמה זמן יימשך מרחק הבלימה? למי יימאס קודם, לי או לכם? הצטרפו אלנו לפוסטים הבאים, ונגלה.

עם התגית:
פורסם ב-הכל אודות אדוה, חיים דלי שומן

כח העל שלי נגד שקרנים הוא אוריינות מידע

הפוסט הזה נכתב בהשראת כמה שבועות אינטנסיביים מאוד שסבבו סביב נושא החיסון לפוליו, אבל זה לא הנושא שלו. הוא קשור לחינוך, חשיבה ביקורתית, כשלים לוגיים, אוריינות וגוגל. בפעילות שלי בקבוצת הורים מדברים על החיסון לפוליו ובקבוצות אחרות הקשורות לנושא בפייסבוק אני נתקלת בהמון אנשים מבולבלים, שמוצפים במידע סותר ומפחיד ואינם מסוגלים לקבל החלטה. לפני הכל אני חייבת לומר שאני מאוד מבסוטית מכך שיש כל כך הרבה אנשים שמתעקשים ללמוד ולקרוא כדי לקבל החלטה המבוססת על מידע. זה נהדר בעיני, גם אם אני לא מרוצה מהנסיבות שבגללן זה קורה. אני חושבת שחלק גדול מהקושי שלהם נובע מכך שאין להם מספיק כלים לשפוט את המידע שמגיע אליהם. לא חייבים להיות מומחים לנושא כדי לעשות את זה, אבל כן צריך לדעת להפעיל כמה מיומנויות של חשיבה ביקורתית.

critical thinking

סיפרתי פה בעבר שאני לומדת לתואר שני במדעי המידע. מדובר בתחום שכולל תחתיו נושאים שונים, ואחד מהם הוא מידענות. מידענות, על-פי וויקיפדיה, היא “שימוש מושכל במידע, על סוגיו וייצוגיו השונים, על מנת להשיג יעד מוגדר”. מידען הנדרש לספק מידע בנושא מסויים, אמור לאתר את מקורות המידע המתאימים והאמינים ביותר, לזהות את המידע המתאים, לעבד ולהגיש אותו בהתאם לצורך.

מצד אחד, אנחנו חיים בעידן שבו יש כל כך הרבה מידע, שאין ספק כי נדרשת יד מקצועית שתסייע למצוא את המידע שאנחנו צריכים. מצד שני, הנגישות למידע, בעיקר באדיבות גוגל, מעלה ספקות האם באמת צריך התמחות כזו, או כפי שאמרה חווה, חברתי ללימודים: “מי צריך מידען כשכל עובד רק צריך לפתוח את גוגל…”.

כן, גוגל הוא כלי נפלא. היכולת להגיע בשני קליקים למידע בכל נושא, בכל זמן ומכל מקום, היא לא פחות ממופלאה. אבל היא יוצרת אשליה בעייתית מאוד. קודם כל, עם כל היתרונות שלו, לגוגל יש לא מעט חסרונות: הוא מאפשר להגיע רק לחלק מהמידע הקיים ולא לכולו, כך שייתכן והמידע המבוקש בכלל אינו נגיש דרך גוגל; הוא מדרג מידע בעיקר לפי פופולאריות* ולא לפי אמינות; הוא מאפשר למצוא דפים, לא תשובות, כך שיתכן ותתקבל תוצאה שהיא אולי נכונה אבל חלקית בלבד.

גם מי שאינו מידען או נעזר בכזה, יכול וצריך לאמץ כלים בסיסיים של אוריינות מידע. לדעתי מדובר במיומנות בסיסית שיש ללמד בבתי הספר מגיל צעיר**.

לא כל פיסות המידע נולדו שוות

ממש כפי שקל למצוא היום מידע, קל גם לפרסם מידע. רוב המידע שנמצא ברשת לא עבר סינון ובדיקה ולכן כשמוצאים מידע צריך קודם כל להעריך אותו ולדעת מה הוא “שווה” והאם אפשר וכדאי להסתמך עליו. שימו לב שגם אם מידע שמצאתי הוא בעייתי, זה לא בהכרח אומר שהוא לא נכון. אבל זה בפירוש אומר שצריך לחפש ביסוס נוסף. הנה כמה דברים שחשוב לבדוק.

האם המקור אמין? כדי להעריך אמינות של מידע, יש סדרה של שאלות שעלינו לשאול:

  • מי הכותב – האם הכותב מזהה את עצמו? אם כן, האם אפשר למצוא מידע על הכותב שיעזור לי להבין מה הרקע שלו? האם הוא איש מקצוע בהקשר לנושא עליו הוא כותב? אם למשל מדובר בבעל תואר ד”ר, אבל בפועל מדובר בד”ר לפילוסופיה (שלא לומר מאמן מנהיגות) שכותב על רפואה, אולי יש מקום לפקפק בדבריו או לפחות לחפש מקור נוסף. אם הכותב כלל אינו מזהה את עצמו, יש מקום לזהירות כפולה ומכופלת. האם הוא מוכר מוצר מתחרה? אם כן, אולי הוא כותב מתוך אינטרס מסויים. במקרה של ספק, צריך לחפש חיזוק מצד כותבים שלא ניתן לחשוד בהם באינטרס כזה. למשל, אם רופא מסויים נותן חוות דעת ובאותה נשימה מציע למכור “חיסון הומאופטי”, יש מקום לפקפק באינטרסים שלו.
  • איפה התפרסם – האם מדובר במאמר מדעי ואם כן, האם מדובר במאמר שהתפרסם במגזין בו מתבצעת ביקורת עמיתים, או שמדובר במגזין שיפרסם כל דבר? לחילופין, מאמר שהתפרסם באתרים של גופים ממשלתיים או בינלאומיים (נניח ה-CDC או ה-WHO) יכול להחשב גם הוא כאמין ובדוק.

    scientist kills journalist

    מקור התמונה: מדע גדול, בקטנה http://www.facebook.com/MadaGB

  • איפה התפרסם 2 – אם מדובר בכתבה שהתפרסמה באתר חדשות באינטרנט, צריך לזכור שלעורכים יש אינטרס לספק כותרות סנסציוניות ולמצוא את הזוית ה”מעניינת” בכל סיפור. בנוסף, אם מזכירים בכתבה מחקר מדעי, כדאי למצוא את המאמר המקורי, כי לא פעם יש פער עצום בין מה שכתב החוקר ומה שלבסוף התפרסם.
  • איפה התפרסם 3 – מה עוד מפורסם באתר? אם האתר מפרסם מידע לכאורה רציני ומהימן, לצד כתבות על חדי קרן קסומים, אולי צריך להזהר.
  • איפה התפרסם 4 – לפעמים יש אתרים שעלולים לבלבל אותנו (חלקם גם עושים את זה בכוונה). למשל, אם יש אתר שבשמו מופיעות המילים ‘רפואה’ ו’רמב”ם’, הוא לא בהכרח קשור לבית החולים רמב”ם.

האם המידע שלם?  אם מצאתי קטע שמצוטט, כדאי למצוא את המקור שממנו הוא צוטט. למשל, אם כתבה מצטטת קטעים מתוך דו”ח מבקר המדינה, כדאי למצוא את הדו”ח המלא ולקרוא אותו. בתוך ההקשר ניתן לגלות שהמשמעות של המידע שונה ולפעמים התמונה המלאה מתבררת כשונה מאוד ואף הפוכה מכפי שנראה לראשונה. [עדכון: רביב פרסם בתגובות התייחסות מתומצתת לפוסט של "אמת אחרת" כי חשוב לא להשאיר שטויות ללא התייחסות מסודרת. תודה רביב!]

האם המידע רלוונטי? לפעמים אנחנו מוצאים מידע שקשור לנושא אבל אם נבדוק אותו בתשומת לב, נגלה שהוא אינו עונה על השאלה שמעניינת אותנו. למשל בהקשר למבצע החיסון הנוכחי לפוליו, אם ראינו מחקר שמצביע על השגת 20% חסינות לפוליו זה נשמע מאוד נמוך, אבל כשהשאלה היא מהי רמת החסינות המושגת במעי והמאמר עוסר בחסינות במערכת הדם, אפשר לומר שזו תשובה מצויינת אבל לא לשאלה ששאלנו.

האם המידע עדכני? עדכניות המידע חשובה מאוד, אבל תאריך הפרסום אינו בהכרח מה שיתן לנו את התשובה לשאלה הזו. “מחקר מדעי הוא לא קוטג’, הוא לא מתקלקל” נכתב בקבוצה, וזה נכון – ישנם מחקרים שבוצעו לפני עשרות שנים ונחשבים עד היום לבסיס של הידע המדעי בתחומם. אבל חשוב לוודא שמדובר במחקרים שלא הופרכו מאז שנכתבו. כמו כן, אם מדובר במידע ישן, לעיתים קרובות נכתבו מאז מחקרים נוספים המעשירים ומרחיבים את הידע מתוך המאמר המקורי.

מי שאוחז במידע לא בהכרח אוחז גם בידע

מי ששואל את השאלות האלו, מגן קודם כל על עצמו. הוא אולי לא איש מקצוע, אבל לפחות ידע האם הדף שמצא הוא רלוונטי, אמין, מהימן וכדאי להתייחס אליו. אבל גם אם כולם יסגלו לעצמם את המיומנויות האלו, עדיין לא נתגבר על הבעיה הגדולה ביותר.  באחד הויכוחים שניהלתי בקבוצת הורים מדברים על החיסון לפוליו אמרה לי מתנגדת לחיסונים: "לא צריך להיות רופא או חוקר מחלות זיהומיות. צריך פשוט להיות אינטליגנט, סקרן וחוקר…" ובכך הגדירה את האשליה המסוכנת ביותר.

1235492_10152125421725968_1386304509_n

מקור: יואב מורן

הקלות של מציאת המידע יוצרת את האשליה כאילו ברגע שמצאתי את המידע בהכרח יש לי את הידע. האבחנה בין השניים חשובה. מידע הוא בגדר הודעה – מסירה של מידע ופרסום שלו. ידע הוא מכלול של פריטי מידע שמצטרפים למידע קודם ותובנות שקיימות אצל אדם.

אחת החוויות המעניינות בשבועיים האחרונים היתה הנסיון לפענח מחקר מסויים שפורסם בקבוצה. לקרוא אני יודעת, חשיבה והבנה מדעית יש לי וגם יש לי רקע באימונולוגיה בזכות התואר הראשון שלי (ביולוגיה). אבל התברר לי שזה לא בהכרח מספיק. כשקראתי את המאמר לראשונה, לא הבנתי חצי מהמשמעויות של המחקר. הייתי צריכה לקבל הסבר ופרשנות של רופאה מתמחה באפידמיולוגיה, שבזכות הידע שלה, כולל מעל 10 שנות לימוד והתמחות, ידעה להשלים פערים שהיו חסרים לי וגם קריאה מדוקדקת וזהירה של המאמר לא היתה עוזרת לי בהשלמתם.

1237663_10152125346610968_892679491_n

מקור: יואב מורן

הורים רבים מגיעים לקבוצה ודורשים לראות רפרנס מדעי לגבי מחקר קליני או היבטים אחרים שקשורים לחיסון הפוליו. אבל בפועל, הרפרנס האלו אינם מועילים להם כלל, ולמרות שהם חושבים שזה מתפקידם ללמוד את המידע כדי לקבל החלטה מושכלת (דבר שהוא חיובי ביותר בעיני), חלקם אף מודים שאין להם יכולת לעשות במידע הזה שימוש. הורה אחד כתב: “אני לא מומחה לתחום ולכן המסמך הזה די קשה להבנה” – המסמך היה קשה להבנה מכיוון שהיה רק חלק אחד מתוך גוף ידע שכולל עשרות מחקרים ותילי תילים של מידע, שאי אפשר לקלוט ולהבין באחר צהריים אחד של שיטוט באינטרנט.

אז מה אני אומרת? שנוותר מראש? חס וחלילה. זה לא אומר שאי אפשר לעסוק בנושא מבלי ללמוד קודם 10 שנים, אבל זה כן אומר שצריכים להיות מאוד זהירים, במיוחד בתחומים שאינם יומיומיים וברורים. זה אומר שצריכים להיות מוכנים להשקיע הרבה זמן בלימוד והבנה של התחום בכלל לפני שצוללים פנימה לנושא ספציפי. זה גם אומר שלא הוגן לצפות מכל אחד להתמודד בעצמו עם מידע מקצועי מורכב.

אלו בדיוק המצבים שבהם אנחנו צריכים אנשי מקצוע. לפעמים זה מידען, שידע לעשות עבורנו את הבדיקות המתאימות ולהביא לנו מידע מהימן. לפעמים זה רופא או מהנדס או מומחה בכל תחום אחר שבו מדובר. וכשמדובר בסיטואציה שבה אנחנו לא סומכים על הגוף שאמור לספק לנו את המידע (וכבר כתבתי פה בעבר שלדעתי משרד הבריאות הרוויח ביושר את החשדנות המופגנת כלפיו), כדאי לחפש מומחה אחר בלתי תלוי שידע לתת לנו את התשובות. רק תוודאו שהמומחה שמצאתם מהווה בעצמו מקור אמין ומהימן. אל תסכימו לקבל עצות ומידע רפואי ממישהו שלא מזדהה, או עצות לגבי חיסון מסויים ממי שמזדהה כמתנגד לכל החיסונים באשר הם. זו, אגב, היתה אחת הסיבות העיקריות שפתחנו את הקבוצה: כדי לספק מקום שבו ניתן לקבל הסברים ממומחים שונים, גם כאלו שקשורים למשרד הבריאות וגם כאלו שאינם קשורים אליו.

הכל מתחיל ונגמר בחינוך

אני מקווה שבתי הספר ילמדו את המיומנויות האלו ויקנו אוריינות מידע בסיסית לתלמידים. אני לא אופטימית במיוחד. אני פסימית במיוחד לגבי מי שיצאו כבר ממערכת החינוך ואין סיכוי שילמדו את המיומנויות האלו. אלו האנשים שמאמינים לכל דבר שהם קוראים, בלי שום אבחנה. אלו האנשים שמהווים את דעת הקהל בעשרות השנים הקרובות. אלו האנשים שכל מי שצועק מספיק חזק או כותב מספיק משכנע יכול להשפיע עליהם.

ואם כבר אנחנו מדברים על חינוך, עוד כמה נושאים שחשוב מאוד שיכללו בתוכנית הלימודים:

  • 1256532_10152125413890968_1794427758_n

    מקור: יעל פורמן

    לוגיקה – אני כל הזמן פוגשת טיעונים כושלים ואנשים לא רואים את החורים הפעורים בהם. החל מטיעונים שמציגים הנחות ומסקנה שאינה נובעת כלל מההנחות האלו, המשך בטיעונים מעגליים וכלה במצבים אבסורדיים, בהם לא משנה מהו המידע, גם אם הוא סותר, לבסוף מגיעים לאותה מסקנה. חשוב לדעתי ללמד כיצד לבנות טיעון לוגי אבל גם כיצד לקרוא ולהתמודד עם טיעונים: מהו טיעון לוגי, איך מזהים כשלים לוגיים ומהם כשלים לוגיים נפוצים.

  • סטטיסטיקה – כל כך הרבה מידע מגיע היום בצורה של ניתוח סטטיסטי, וכל כך קל לטעות בהבנה שלו. בניגוד למה שנראה לנו, סטטיסטיקה אינה אינטואיטיבית. צריך להקדיש זמן ללימוד מיומנויות בניתוח סטטיסטי ובהבנה של מידע שמוגש בצורה הזאת.
  • השיטה המדעית – יש המון דברים סביבנו שקשורים למדע. והנה, גם מי שאינו מדען מוצא את עצמו צריך לקבל החלטות על בסיס של מחקר מדעי. אני חושבת שכל תלמיד צריך להבין מונחים בסיסיים במדע (מהי השערה? מהי תאוריה? מהי עובדה?), כיצד מבוצע מחקר מדעי, מדוע נראה כאילו המדענים האלו כל הזמן משנים את דעתם, מהו פסאודו מדע וכיצד מזהים אותו ומהי רפואה מבוססת ראיות.

ונסיים בברכת שנה טובה ובריאה, נטולת פוליו, פסאודו מדע ושקרים.


* אני יודעת שזו צורה פשטנית לתאר את זה, אבל זה לא פוסט בנושא SEO, אז נשאיר את זה להזדמנות אחרת.

** פעם אפילו בנינו תוכנית לימוד לצעירים לנושא הזה.

עם התגית: , , , , , ,
פורסם ב-הכל אודות אדוה, טכנולוגיה אנושית

עוד טיפה (או שתיים) על החיסון נגד פוליו

polioהיום ביקרנו בטיפת חלב עם הצעירה, בין היתר כדי שתקבל את החיסון המוחלש לפוליו. היה מר.

כלומר, הטיפות מרות ובסניף שלנו לא נתנו פטל או משהו דומה יחד עם החיסון. אבל קצת מים עזרו לשטוף את הטעם ולא נרשמה מחאה מיוחדת. אחות טיפת חלב היתה חביבה מאוד, הראתה לנו את הבקבוקון ואת תאריך התפוגה שלו (היא תמיד עושה את זה, לא רק בגלל השמועות על חיסון המוחלש), שאלה שאלות רלוונטיות ובדקה את היסטוריית החיסונים שלה.

הסניף היה עמוס בהורים והאחות אמרה לי שקשה לה מאוד המעבר בין ההתנהלות הרגועה הרגילה ובין מה שהיא קראה לו “נוהל קופת חולים”. עם זאת ניכר שהם עושים מאמץ להשתלט על העניינים ולאפשר בכל זאת את המשך השגרה לצד המבצע הנוכחי.

בשבוע האחרון אני לוקחת חלק בניהול של קבוצת הורים בפייסבוק בשם הורים מדברים על חיסון הפוליו. בקבוצה הזו יש חבורה של רופאים ומומחים (חלקם ממשרד הבריאות) שעונים על שאלות בנושא. מכיוון שיש המון אי בהירות בנושא, בין אם בגלל מידע שגוי ושמועות שמפיצים ברשת, בין אם בגלל שהמידע שמקבלים הוא ב”רפואית” ולא תמיד מובן או כי בעיתונות נותנים מידע חלקי, רצינו לאפשר להורים לשאול שאלות ולקבל תשובות ואם צריך, עוד הסבר ועוד הסבר – עד שהכל ברור ואפשר להיות רגועים ולהחליט האם נכון עבורכם לחסן או שלא (ויש מקרים שלא…).

אני מזמינה אתכם להצטרף לקבוצה ואשמח אם תשתפו אותה להורים אחרים, כדי לעזור להרגיע ולעשות סדר בבלגן.

אני רוצה לצטט פה משהו שכתבתי בתגובה לפוסט הקודם שפרסמתי על הפוליו: אין ספק שבמשרד הבריאות צריכים לחשוב טוב טוב על איך הגיעו למצב שבו אמון הציבור כלפיהם כל כך נמוך. לא אגיד שהם לא זכו בכך ביושר. אבל הורים שבריאות ילדיהם וזולתם חשובה להם ומספיק ביקורתיים להטיל ספק במה שמשרד הבריאות אומר, צריכים להיות גם מספיק הגיוניים שלא להגיב אוטומטית בתגובת הנגד "לא מחסנים ולעזאזל עם כולם" שאנחנו שומעים המון בימים האחרונים.

עם התגית: , , ,
פורסם ב-הכל אודות אדוה

גאה להיות חלק מהעדר

הופעת נגיף הפוליו בדרום הארץ והנחיית משרד הבריאות לחסן בנגיף המוחלש את כל הילדים מתחת לגיל 9, עוררה מחדש את דיוני חיסונים בעד או נגד. כתבתי פה בעבר על הנושא הזה, בתגובה על מאמר אנטי-חיסונים, בפוסט שכותרתו “הורים, אל תסכנו את ילדיכם ואת ילדי”. הפוסט הזה קצת חוזר על הרעיון של מה שכתבתי שם.

האירוע הנוכחי מעניין במיוחד, כיוון שהפניה לציבור להתחסן פוגשת שתי אוכלוסיות אפשריות. הראשונה היא של ילדים שקיבלו חיסונים פחות-או-יותר לפי המלצת משרד הבריאות. הילדים שלהם קיבלו את החיסון המומת נגד פוליו, כלומר הם מוגנים בפני הנגיף. גם אם ישתו מי ביוב מרהט, לא יחלו במחלה. האוכלוסיה השניה היא של ילדים (ובוגרים) שעדיין לא חוסנו (צעירים מדי, אידאולוגיית אנטי-חיסונים וכו’) או שלא ניתן לחסן אותם (מערכת חיסונית חלשה, מחלה, רגישות גבוהה וכו’). אנשים אלו נמצאים בסיכון גבוה לחלות במחלה.

כשמשרד הבריאות פונה אלינו ומבקש שנוסיף להרכב החיסונים של ילדינו הצעירים את החיסון בנגיף המוחלש, הוא עושה את זה בראש ובראשונה למען אוכלוסיית הלא מחוסנים שזקוקה לחיסון העדר. אותה אוכלוסיה שבנקודת הזמן הנוכחית אינה מוגנת. ביננו, “חיסון העדר” זה שם לא מוצלח, בעידן שבו להיות חלק מהעדר נתפס בצורה כל כך שלילית.

יש הרבה שאלות לגיטימיות סביב המהלך הזה, למשל למה בהתחלה היתה המלצה א’ ואחר כך שונתה להמלצה ב’? האם הנגיף לא מופץ מלכתחילה בגלל החיסונים? האם החיסון בכלל נבדק? (כי התקדמות הנגיף לא נבלמה; לא, הנגיף שזוהה במי הביוב הוא נגיף הפרא, לא הנגיף המוחלש; וכן, זה אותו חיסון שנמצא בשימוש כבר שנים רבות ויש לו סטטיסטיקות שימוש מצויינות). ברשותכם, אני שמה בצד את תאוריות הקונספירציה השונות מטעמים של “נו, ב’מת”. למי שיש עוד שאלות, אני מאוד ממליצה לקרוא את הפוסט המצויין שכתבה קרן לנדסמן, רופאה שמתמחה באפידמיולוגיה ובריאות הציבור, על החיסון לפוליו ובו התייחסות לטענות נגד רבות.

IMG-20130517-WA0024

אחת מהעדר.

חשוב לי לחזור לסוגיית חיסון העדר שהזכרתי קודם. כשאלך בימים הקרובים לחסן את ביתי הצעירה, לא אעשה את זה בגלל שאני דואגת לשלומה או לשלום בני המשפחה האחרים שלנו. היא כבר מחוסנת. כולנו מוגנים. לנו לא יקרה שום דבר ולכאורה אני יכולה להתעלם בשקט מכל הסיפור. אבל כמו שכבר כתבו אחרים לפני, היענות לבקשה לחסן את הילדים היא ביטוי של אחריות חברתית. כשאני לוקחת את ביתי לקבלת חיסון, אנחנו תורמות את תרומתנו הקטנה לחיסון העדר ודרכו אנחנו יכולות לעזור לכל אותם אנשים שלא יכולים להתחסן. בעיני, מדובר במשהו שאינו שונה מההחלטה לשלם מיסים, לשמור שלא יהיו מים עומדים שמושכים יתושים בגינה שלי, לשמור על הנקיון בסביבתי, לדאוג לחינוך ילדי כשהם מחוץ לבית, לנהוג על הכביש באדיבות וע”פ החוק, ועוד ועוד.

אני לא פוסלת את הביקורת (על חיסונים, תרופות ורפואה בכלל). אני חושבת שזכותנו וחובתנו לשאול שאלות ולוודא שאנחנו לא מסכנים את ילדינו. אם לא בטוחים, כדאי לקרוא. באופן אישי התאמתי את תוכנית החיסונים של ילדי אחרי שהשתכנעתי שדחייה של חלק מהחיסונים לא תסכן אותם. אני פועלת בגישה של ניהול סיכונים, כשמה שעומד לנגד עיני הוא רמת הסיכון שבה נמצא הילד שלי ללא חיסון לעומת רמת הסיכון שבה נמצא הילד שלי עם קבלת החיסון.

כשהורים בוחרים שלא לחסן מבלי שיש לכך סיבה רפואית מבוססת, הם מניחים שהסיכוי שהילד יחשף לנגיף נמוך מאוד ולכן הסיכון נמוך. אבל המצב הזה יכול להתקיים רק אם מספיק אנשים כמוני יחסנו את ילדיהם לפי ההמלצה. כל הורה עושה את השיקולים שלו כמובן, אבל כשמטיפים נגד מתן חיסונים, בעיקר מבלי לבדוק את העובדות, ויוצרים התנגדות ציבורית רחבה למתן החיסון, הפגיעה בחיסון העדר מגדילה מאוד את הסיכון לחשיפה לנגיף המסוכן. ירידה בהיקף המתחסנים בציבור באה לידי ביטוי בהתפרצויות של מחלות שלכאורה כבר איננו מכירים ואיננו רואים סביבנו, שמסתיימות בתחלואה קשה ומקרי מוות. ילדי המתנגדים לחיסונים נמצאים בסיכון גבוה יותר (ולא ההורים שלהם, שקיבלו את ההחלטה בשבילם…) אבל גם אותם אנשים שעדיין אינם מחוסנים או שאינם יכולים להתחסן.

לדעתי, בחירה שלא לחסן, בוודאי ובוודאי במקרה הנוכחי, היא בעצם אמירה חברתית מאוד ברורה. היא אומרת: לא אכפת לי מזולתי, אני רק רוצה להנות מההגנה שהחברה מספקת לי אבל לא מוכן לתרום את חלקי. אני מצפצף על כו-ל-כם.

עם התגית: , ,
פורסם ב-הכל אודות אדוה

הדיאטה שלי – פוסט סיכום

בשבוע שעבר סיפרתי לכם בהתרגשות שהגעתי למשקל היעד שלי ולצד המחמאות שואלים אותי המון שאלות: מה עשית? איך עשית את זה? תני לי טיפים! זה בעזרת הספריי הזה? (לא, זה לא. אין לי מושג על מה את מדברת, אשה שאני לא מכירה במועצה המקומית). הפוסט הזה מנסה לענות בצורה מסודרת על רוב השאלות לגבי מה ואיך.

ליווי פסיכולוגי

הזכרתי את רות כמה וכמה פעמים. רות כהן, מעבר להיותה חברה, היא פסיכותראפיסטית מצויינת ואשה חכמה ומקסימה. היא מתמחה בין היתר בנושא של ירידה במשקל ומלווה אנשים בתהליכים של הרזייה ושמירה על המשקל. חוץ מזה היא עוסקת בנושאים נוספים, בעיקר טיפול בילדים וטיפול במי שסובלים מחרדה (מבוגרים וילדים כאחד).

ההחלטה לבקש את עזרתה של רות באה בעקבות נסיון טוב שהיה לי בעבר וזה הוכיח את עצמו מאוד. רות אמנם אינה תזונאית או דיאטנית, אבל באופן אישי לא הייתי זקוקה לזה ויש מספיק מידע שיכולתי למצוא ברשת או בספרים בתחום הזה. מצד שני, יש לה מספיק ידע ונסיון בכל מה שקשור בהרזייה, שהיא יכלה לתת לי לא מעט טיפים שמאוד עזרו. מה שהיא עשתה בעיקר היה לעזור לי לזהות ולהבין את המכשולים שאני עצמי מציבה בפני ונתנה לי כלים ופתרונות איך להתמודד איתם.

המפגשים ביננו היו בחלקם פנים אל פנים ובחלקם טלפוניים וזה עבד מצויין. נפגשנו בהתחלה בתדירות שבועית ואחר כך התדירות הלכה ופחתה עד שהפסקנו להפגש אחרי כ-4 חודשים, כששתינו הרגשנו שאין בכך צורך יותר.

המייל של רות: ruthruthc@gmail.com והטלפון שלה: 054-6436681. עדיף לשלוח מייל או סמס, כי הטלפון מושתק משך רוב שעות היום. השאירו פרטים והיא תיצור אתכם קשר.

בחירת תוכנית – דיאטת המדד הגליקמי

GIdietהיה לי ברור שאני צריכה תוכנית תזונה מלאה. אני לא אוהבת תוכניות שהן יותר כמו מערך טקטי: שבוע תאכלי ככה ושבוע תאכלי ככה. אלו דיאטות שתופסות את תפקידן כקצרות טווח ומיועדות במקרה הטוב להורדה של כמה קילוגרמים עקשניים ולא 40 ק"ג כמו שאני רציתי להוריד. אני מעדיפה תוכניות שבעזרתן אני יכולה לתכנן לעצמי תפריט מגוון וארוך טווח.

אני מאוד מרוצה מהתוכנית שבחרתי, דיאטת המדד הגליקמי מאת ריק גאלופ. העקרונות לא מורכבים, היה לי קל ללמוד אותה וליישם אותה ובעיקר היא מאוד מאוד התאימה לי. קודם כל מהבחינה שהיא לא חייבה אותי לוותר על פחמימות לגמרי או לצמצם אותן לכמויות מגוכחות. חוץ מזה, התוצאות מעידות על כך שהיא היתה מעולה מבחינת הירידה במשקל. אני ממשיכה איתה גם עכשיו, כשהגעתי למשקל היעד. מבחינתי, זו תזונה שאני מוכנה להמשיך איתה הלאה ולא רואה אותה כתזונה זמנית, רק למטרת ירידה במשקל.

למרות זאת, אני חייבת להזכיר שלאנשים שונים עשויות להתאים תוכניות שונות. ויש הרבה מאוד כאלו. כשאני התחלתי, לקחתי לעצמי שבועיים שבמהלכם, לצד נסיון להקפיד על אכילה מסודרת, קראתי המון מידע על תוכניות דיאטה שונות והלבטתי עם רות עד שהתמקדתי בזו. הזמנתי את הספר כדי שלא להסתמך רק על מה שכתוב ברשת ואז התחלתי לעבוד ברצינות. גם הכנתי לעצמי עמוד שבו ריכזתי את הדברים הכי חשוב לזכור.

עוד ספר שאני ממליצה לקרוא הוא הספר "הרזייה שפויה” מאת סמדר פרגר. זו תוכנית שהשתמשתי בה בעבר והפעם החלטתי שהיא לא מתאימה לי, אבל היא מאוד עוזרת ללמוד להיות בלשי שומן והעקרונות שמתוארים בה סייעו לי גם בדיאטה הזו. חוץ מזה שהסיפור האישי של המחברת ריגש אותי ומאוד התחברתי אליו. קצת על הפרקטיקה יש גם פה בבלוג.

יומן אכילה

myfitnesspalבתחילת הדרך, רות אמרה לי שוב ושוב שאני צריכה לנהל יומן אכילה. לבסוף אמרתי לה שזה ממש לא נוח לי והיא אמרה לי: “כשהתחלנו אמרת שאת מוכנה לעשות כל דבר כדי להצליח לרדת במשקל. עכשיו פתאום זה לא נוח לך?”

זה גרם לי לעצור ולהתאפס ולחפש לעצמי אפליקציה מתאימה ולבסוף בחרתי ב-MyFitnessPal. על האפליקציה שמצאתי כתבתי פה בפירוט ואני ממשיכה להשתמש בה גם היום, יום יום. מעבר לכך שהיא מאפשרת לנהל את עצם הרישום, היא לא רק סופרת קלוריות אלא מודדת את כל הערכים התזונתיים ומציגה את התפלגות מקורות הקלוריות שלי. במילים אחרות, אני רואה בקלות כמה מהקלוריות שאכלתי הן פחמימות, שומנים וחלבונים. זה מאוד עזר לי ברמה היומיומית והשבועית לדאוג לתזונה מאוזנת על פי העקרונות של הדיאטה. חוסך את כל החישובים המייגעים שקשה מאוד לעשות לטווח ארוך. וחוץ מזה, הממשק החדש שלהם לאנדרואיד ממש מוצלח 🙂 (גיקית נשארת גיקית)

מה לא עשיתי כדי לרדת במשקל

לא עשיתי ספורט. כלומר, כן התאמנתי קצת, אבל בצורה כל כך ספוראדית ומגומגמת שזה לא נחשב. מבחינתי היכולת לרוץ היא בונוס ופועל יוצא של הירידה במשקל ולא להיפך. זה לא אומר שספורט זה לא חשוב, זה רק אומר שאפשר גם בלי. אני דווקא רוצה לעשות ספורט בצורה יותר סדירה, להמשיך לשפר את הכושר ולחזק את השרירים. אני מקווה שכשהתזה תהיה מאחורי אוכל להתפנות לזה.

לא צמתי. לא הייתי רעבה. כן חיפשתי ומצאתי דרכים יצירתיות לא להיות רעבה אבל להשאר בתוך גבולות הדיאטה שלי.

לא השתמשתי בשום תכשירים, תרופות, ניתוחים, מוצרים, תה טבעי, תוספת סיבים תזונתיים או כל תכשיר קסם שמבטיח לרדת המון במשקל אם רק אצרוך אותו. הסיבות לכך מגוונות: ראשית, חלק גדול מהתכשירים האלו הם רמאות ותו לא. שנית, גם כאלו שמסייעים, מייצרים תלות בעייתית מאוד מבחינתי כי מדובר בתהליך ארוך טווח (שלא לומר – תמידי). ולבסוף, תהליכים רפואיים של ממש הם לא דבר שאני בוחרת בו בקלות ואם הצלחתי בלי זה, מה טוב. ברור לי שיש אנשים שלא מצליחים לרדת במשקל בלי סיוע של תרופות או ניתוחים, אבל למזלי ולשמחתי זה לא היה המקרה אצלי.

עם התגית: ,
פורסם ב-חיים דלי שומן

לצערי פייסבוק מסתירים את רוב העדכונים מדפים שנרשמתם אליהם. כדי להבטיח את קבלת העדכונים, עליכם להכנס לעמוד ולבצע את הפעולות הבאות:
1. העמידו את סמן העכבר על הריבוע בצד הימני העליון של המסך שבו כתוב Liked. ייפתח תפריט.
2. בראש התפריט מוצגת האפשרות Get Notifications. סמנו אותה.

אין בעיה. הזינו את האימייל שלכם כדי להרשם לבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות האימייל.

הצטרפו אל 80 שכבר עוקבים אחריו

Creative Commons License התכנים בבלוג זה מופצים תחת רישיון ייחוס-איסור יצירות נגזרות 2.5 ישראל של Creative Commons, אלא אם צויין אחרת. לשימוש נא ליצור קשר במייל.

Add to Technorati Favorites

%d בלוגרים אהבו את זה: