גאה להיות חלק מהעדר

הופעת נגיף הפוליו בדרום הארץ והנחיית משרד הבריאות לחסן בנגיף המוחלש את כל הילדים מתחת לגיל 9, עוררה מחדש את דיוני חיסונים בעד או נגד. כתבתי פה בעבר על הנושא הזה, בתגובה על מאמר אנטי-חיסונים, בפוסט שכותרתו “הורים, אל תסכנו את ילדיכם ואת ילדי”. הפוסט הזה קצת חוזר על הרעיון של מה שכתבתי שם.

האירוע הנוכחי מעניין במיוחד, כיוון שהפניה לציבור להתחסן פוגשת שתי אוכלוסיות אפשריות. הראשונה היא של ילדים שקיבלו חיסונים פחות-או-יותר לפי המלצת משרד הבריאות. הילדים שלהם קיבלו את החיסון המומת נגד פוליו, כלומר הם מוגנים בפני הנגיף. גם אם ישתו מי ביוב מרהט, לא יחלו במחלה. האוכלוסיה השניה היא של ילדים (ובוגרים) שעדיין לא חוסנו (צעירים מדי, אידאולוגיית אנטי-חיסונים וכו’) או שלא ניתן לחסן אותם (מערכת חיסונית חלשה, מחלה, רגישות גבוהה וכו’). אנשים אלו נמצאים בסיכון גבוה לחלות במחלה.

כשמשרד הבריאות פונה אלינו ומבקש שנוסיף להרכב החיסונים של ילדינו הצעירים את החיסון בנגיף המוחלש, הוא עושה את זה בראש ובראשונה למען אוכלוסיית הלא מחוסנים שזקוקה לחיסון העדר. אותה אוכלוסיה שבנקודת הזמן הנוכחית אינה מוגנת. ביננו, “חיסון העדר” זה שם לא מוצלח, בעידן שבו להיות חלק מהעדר נתפס בצורה כל כך שלילית.

יש הרבה שאלות לגיטימיות סביב המהלך הזה, למשל למה בהתחלה היתה המלצה א’ ואחר כך שונתה להמלצה ב’? האם הנגיף לא מופץ מלכתחילה בגלל החיסונים? האם החיסון בכלל נבדק? (כי התקדמות הנגיף לא נבלמה; לא, הנגיף שזוהה במי הביוב הוא נגיף הפרא, לא הנגיף המוחלש; וכן, זה אותו חיסון שנמצא בשימוש כבר שנים רבות ויש לו סטטיסטיקות שימוש מצויינות). ברשותכם, אני שמה בצד את תאוריות הקונספירציה השונות מטעמים של “נו, ב’מת”. למי שיש עוד שאלות, אני מאוד ממליצה לקרוא את הפוסט המצויין שכתבה קרן לנדסמן, רופאה שמתמחה באפידמיולוגיה ובריאות הציבור, על החיסון לפוליו ובו התייחסות לטענות נגד רבות.

IMG-20130517-WA0024

אחת מהעדר.

חשוב לי לחזור לסוגיית חיסון העדר שהזכרתי קודם. כשאלך בימים הקרובים לחסן את ביתי הצעירה, לא אעשה את זה בגלל שאני דואגת לשלומה או לשלום בני המשפחה האחרים שלנו. היא כבר מחוסנת. כולנו מוגנים. לנו לא יקרה שום דבר ולכאורה אני יכולה להתעלם בשקט מכל הסיפור. אבל כמו שכבר כתבו אחרים לפני, היענות לבקשה לחסן את הילדים היא ביטוי של אחריות חברתית. כשאני לוקחת את ביתי לקבלת חיסון, אנחנו תורמות את תרומתנו הקטנה לחיסון העדר ודרכו אנחנו יכולות לעזור לכל אותם אנשים שלא יכולים להתחסן. בעיני, מדובר במשהו שאינו שונה מההחלטה לשלם מיסים, לשמור שלא יהיו מים עומדים שמושכים יתושים בגינה שלי, לשמור על הנקיון בסביבתי, לדאוג לחינוך ילדי כשהם מחוץ לבית, לנהוג על הכביש באדיבות וע”פ החוק, ועוד ועוד.

אני לא פוסלת את הביקורת (על חיסונים, תרופות ורפואה בכלל). אני חושבת שזכותנו וחובתנו לשאול שאלות ולוודא שאנחנו לא מסכנים את ילדינו. אם לא בטוחים, כדאי לקרוא. באופן אישי התאמתי את תוכנית החיסונים של ילדי אחרי שהשתכנעתי שדחייה של חלק מהחיסונים לא תסכן אותם. אני פועלת בגישה של ניהול סיכונים, כשמה שעומד לנגד עיני הוא רמת הסיכון שבה נמצא הילד שלי ללא חיסון לעומת רמת הסיכון שבה נמצא הילד שלי עם קבלת החיסון.

כשהורים בוחרים שלא לחסן מבלי שיש לכך סיבה רפואית מבוססת, הם מניחים שהסיכוי שהילד יחשף לנגיף נמוך מאוד ולכן הסיכון נמוך. אבל המצב הזה יכול להתקיים רק אם מספיק אנשים כמוני יחסנו את ילדיהם לפי ההמלצה. כל הורה עושה את השיקולים שלו כמובן, אבל כשמטיפים נגד מתן חיסונים, בעיקר מבלי לבדוק את העובדות, ויוצרים התנגדות ציבורית רחבה למתן החיסון, הפגיעה בחיסון העדר מגדילה מאוד את הסיכון לחשיפה לנגיף המסוכן. ירידה בהיקף המתחסנים בציבור באה לידי ביטוי בהתפרצויות של מחלות שלכאורה כבר איננו מכירים ואיננו רואים סביבנו, שמסתיימות בתחלואה קשה ומקרי מוות. ילדי המתנגדים לחיסונים נמצאים בסיכון גבוה יותר (ולא ההורים שלהם, שקיבלו את ההחלטה בשבילם…) אבל גם אותם אנשים שעדיין אינם מחוסנים או שאינם יכולים להתחסן.

לדעתי, בחירה שלא לחסן, בוודאי ובוודאי במקרה הנוכחי, היא בעצם אמירה חברתית מאוד ברורה. היא אומרת: לא אכפת לי מזולתי, אני רק רוצה להנות מההגנה שהחברה מספקת לי אבל לא מוכן לתרום את חלקי. אני מצפצף על כו-ל-כם.

מודעות פרסומת

חיה על 5 שעות שינה

עם התגית: , ,
פורסם ב-הכל אודות אדוה
15 תגובות ב“גאה להיות חלק מהעדר
  1. אירית הגיב:

    באותה מידה את יכולה לגרום למישהו שלא מחוסן, כי מערכת החיסון שלו חלשה (תינוקות קטנים, אנשים חולים במחלות אוטואימוניות שונות) כן לקבל את הנגיף כתוצאה מכך שחיסנת את הילדים שלך.
    גם זו אחריות חברתית!!!

    • אדוה לוטן הגיב:

      אני שמחה שכתבת את זה, כי זה מאפשר לי לענות (את לא הראשונה שאומרת את זה).

      מי שאינו מחוסן נמצא בסיכון תמידי ובכל מקרה חייב לשמור על עצמו, לשמור על הגיינה גבוהה וכו'. זה נכון בלי קשר להיקף המתחסנים סביבו. כמובן שמי שגר בבית עם חולה כזה, מומלץ בדרך כלל שלא יקבל חיסון בנגיף מוחלש, כדי לא להגדיל את הסיכון עבור אותו חולה ספציפי.

      אבל – וזו הנקודה החשובה – הסיכון מהנגיף המוחלש נמוך ביותר, גם עבור מי שאינם מחוסנים. כל מקרי הפוליו שתועדו בישראל מאז 1988 היו של נגיף הפרא, לא הנגיף המוחלש. לעומת זאת, אם הם ייחשפו לנגיף הפרא, הסיכון גבוהה בהרבה. ולכן הפעילות שמובילים כרגע בישראל מיועדת לעצור את התפשטות נגיף הפרא.

      • trilliane הגיב:

        ולחדד: אם חלילה, גם אחרי השמירה המוקפדת על ההגיינה הוא בכל זאת יידבק, הרי שלטובתו כדאי שזה יהיה בנגיף המוחלש ולא בפראי, כן?
        אז לטעון שהחיסון מסכן אותו זה אולי נכון, אבל אי-החיסון (שפירושו המשך התפשטות נגיף פראי בקרב האוכלוסייה) מסכן אותו פי כמה וכמה.

  2. mintzeyal הגיב:

    תודה. רציתי לשמוע את דעתך.
    סיון אמרה שהאחות בטיפת חלב אמרה דברים דומים, ואני אמרתי לה שאני סומך רק על אחות אחת…

    • אדוה לוטן הגיב:

      ועכשיו תחשבי באיזה סיכון הם נמצאים אם לא יצליחו להדביר את הנגיף והם יוכלו להדבק בנגיף הפרא… לפי המידע שפורסם אתמול, 4.4% מהאוכלוסיה הם כבר נשאים של נגיף הפרא, רובם ילדים מתחת לגיל 9.

      הנה המידע לגבי הסיכון לפתח שיתוק במקרים של:
      1. הדבקות בנגיף הפוליו – כאשר החשוף אינו מחוסן – 1:200 עד 1:1000.
      2. קבלת חיסון מומת – 0%
      3. קבלת חיסון חי מוחלש אחרי חיסון מומת – אין מספר. בכל העולם ידוע על מקרה אחד מתוך מיליארדים של שיתוק מחיסון חי לאחר שהילד קיבל חיסון מומת (המקרה הזה לא אומת לגמרי ולכן לא פורסם במאמר). בארץ לא היה אף מקרה.
      4. היחשפות עקיפה לנגיף חי מוחלש מבלי שניתן קודם חיסון מומת – סיכוי תיאורטי של זה פחות ממקרה אחד ל-2.4 מיליון. במציאות לא זוהה מקרה כזה.

      הפניות רלוונטיות:
      פרק הדן בנושא הפוליו מתוך הספר הורוד של ה-CDC, כולל מידע על סיבוכים: http://www.cdc.gov/vaccines/pubs/pinkbook/polio.html
      שכיחות שיתוק בחיסון מוחלש אחרי חיסון מומת בארה"ב: http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/15479934

  3. הודיה הגיב:

    שורת הסיכום שלך צרמה לי קצת, אכפת לי מזולתי, אבל אודה על האמת – מילדי אכפת לי יותר.. והבעיה העיקרית שלי עם החיסון היא חוסר אמון במערכת הבריאות. אני לא סומכת עליהם שהחיסון נבדק, שהחיסון בטוח, שאין בו סיכונים לילדים שלי.
    גם כך כשאני מחסנת בחיסוני שגרה, הלב דופק והבטן מתהפכת, שרק יעבור בשלום ושלא טעינו בשיקול הדעת, ואני לא מחסנת נגד מחלות קלות או חיסונים חדשים שלא נמצאים מספיק שנים בשימוש.
    בנוסף, אני חוששת מכך שבתקופה הראשונה שאחרי מתן החיסון הילדים שלי עלולים לסכן קרובי משפחה זקנים מאד (ב"ה) ותינוקים קטנים מאד שעדיין לא מחוסנים והם באים איתם במגע (וזה קורה הרבה)
    ונקודה אחרונה לסיום שבעצם לא בדיוק הבנתי, איך החיסון המוחלש הזה מגביר את חיסוניות העדר ולמה החיסון המומת לא עשה את אותה עבודה של חיסוניות העדר? ומי שכבר יש לו נשאות של נגיף הפרא, החיסון המוחלש כבר לא יעזור לו לבטל את הנשאות? והאם נבדק אם אין סיכון בלחסן אדם שכבר נשא?
    תודה 🙂

    • אדוה לוטן הגיב:

      אין ספק שבמשרד הבריאות צריכים לחשוב טוב טוב על איך הגיעו למצב שבו אמון הציבור כלפיהם כל כך נמוך. לא אגיד שהם לא זכו בכך ביושר. אבל הורים שבריאות ילדיהם וזולתם חשובה להם ומספיק ביקורתיים להטיל ספק במה שמשרד הבריאות אומר, צריכים להיות גם מספיק הגיוניים שלא להגיב אוטומטית בתגובת הנגד "לא מחסנים ולעזאזל עם כולם" שאנחנו שומעים המון בימים האחרונים.

      הסיבה העיקרית לחסן היא שיש עכשיו בישראל התפרצות של נגיף פראי מסוכן. זהו גם גורם הסיכון האמיתי, לא מבצע החיסונים. למזלנו, משרד הבריאות פועל עכשיו ולא מחכה שיהיו חולים או חלילה נפגעי שיתוק או מתים מהמחלה. האוכלוסיה שציינת, של מבוגרים מאוד, תינוקות וכמובן חולים עם מערכת חיסונית חלשה או מדוכאת, היא בדיוק האוכלוסיה שהמבצע הנוכחי מעוניין להגן עליה.

      הנשאות היא קצרת טווח – 2-6 שבועות – ואחריה הילד גם לא יוכל להיות נשא של נגיף הפרא, כך שהיכולת שלו להפיץ מחלה נעצרת. רק החיסון המוחלש מספק את אותה "הגנה סביבתית" כי החיסון בנגיף המומת ניתן ישירות למערכת הדם ו"עוקף" את מערכת ההגנה הרגילה של הגוף, במעיים. החיסון המוחלש גם מייצר הגנה על הפרט וגם מונע ממנו להפיץ את נגיף הפרא, אם הוא נתקל בו.

      סיכויי מחלה מהנגיף המוחלש הם לא סתם קטנים יותר, הם הרבה הרבה הרבה יותר קטנים. רק לסבר את האוזן – בהיחשפות עקיפה לנגיף חי מוחלש מבלי שניתן קודם חיסון מומת – סיכוי תיאורטי לפתח שיתוק הנו פחות ממקרה אחד ל-2.4 מיליון. במציאות לא זוהה מקרה כזה. לילד שקיבל את החיסון בנגיף המומת אין שום סיכון (אפס).

      לגבי האוכלוסיה שיש לה מערכת חיסון חלשה, הסיכון עבורה מהנגיף המוחלש הוא עדיין הרבה יותר קטן מאשר הסיכון האמיתי, שהוא נגיף הפרא. כך שהורים לילדים בעלי מערכת חיסון מוחלשת, הורים לתינוקות ומבוגרים מאוד, צריכים להיות בעלי אינטרס גדול משל כולם שהמבצע יצליח, כי אחרת הילדים שלהם נשארים בסיכון לחלות בפוליו.
      ההגיון מאחורי המבצע הוא כזה:
      1. כרגע יש נגיף פוליו פראי בישראל, מה שלא קרה פה בעשור האחרון.
      2. אוכלוסיית הנשאים הנה ברובה הגדול ילדים בגילאי 9 ומטה שלא קיבלו את החיסון המוחלש.
      3. אם הילדים האלו יחוסנו, הם לא יוכלו להיות נשאים של הנגיף הפראי והתפשטות המחלה תיעצר.
      4. אם היקף המתחסנים יהיה מספיק גדול, אולי יצליחו להכחיד לגמרי נגיף הפוליו הפראי בישראל.

      לשאלותיך לגבי מה קורה כשמחסנים מישהו שהוא כבר נשא של נגיף הפרא, למיטב הבנתי זה לא עושה כלום (הנשאות תימשך ותיעלם מעצמה תוך מספר שבועות), אבל את מוזמנת להכנס לקבוצה שפתחנו בפייסבוק ולשאול שם, כדי לקבל תשובות מרופאים:
      https://www.facebook.com/groups/154989868031889/

      • הודיה הגיב:

        תודה על התגובה שלך.
        לא מסתדרת עם פייסבוק, אנסה לשאול אותך פה בכל זאת –
        מה לגבי הטענה שנשמעת שהחיסון הספציפי שניתן כיום בישראל לא נבדק בניסוי קליני.
        בקישור שנתת בתגובה קודמת, לבלוג של הרופאה שמקשרת למחקרים שנעשו על החיסון, אף מחקר שם לא בדק את החיסון הספציפי הזה שניתן כיום. תוסיפי את זה לחוסר האמון במערכת הבריאות, אז זה ממש מלחיץ אותי לתת חיסון שלא נבדק.

        ושאלונת לסיום – ילד שהוא כבר נשא ויקבל את החיסון המוחלש, החיסון יצליח גם לבטל את הנשאות?

        • אדוה לוטן הגיב:

          בדיוק עכשיו פרסם אחד הרופאים בקבוצה תשובה מנוסחת היטב לשאלה שלך, אז אני פשוט אעתיק אותה לפה ואני מקווה שזה עונה על השאלה. לגבי השאלה השניה, אני לא בטוחה. אבדוק ואכתוב.

          גיל צ'פניק: "נושא המחקר הקליני הוא אחת הנקודות שמתנגדי החיסון מעלים שוב ושוב. אנסה להסביר מדוע אין בו צורך.
          במדע הרפואה מחקר מבוצע ומתוכנן כתשובה לשאלה מסויימת. למשל, לאחר כמה מנות חיסון יש רמה מספיקה של נוגדנים בדם, או האם תופעת לוואי נדירה בשכיחות של 1 אלף מופיעה כתוצאה ממתן של תרופה מסויימת.
          כאשר מכניסים חיסון חדש לשוק או בעצם כל תרופה חדשה אחרת מתוכננים ומבוצעים מספר ניסויים קליניים שמטרתם להעריך את יעילות הטיפול ואת הבטיחות שלו. על פי השאלה שאנו שואלים מתכננים את הניסוי. למשל, אם החיסון שנותנים כעת היה חיסון פוליו מסוג חדש לחלוטין, בשיטה אחרת, שלא נוסתה בעבר היה מבוצע מחקר מקיף שכולל עשרות אלפי ילדים מכל רחבי העולם, מחקר כזה בוצע לפני מספר שנים כאשר פותחו החיסונים לוירוס הרוטה. נבדקו במחקר ההוא 30 אלף ילדים שקיבלו חיסון מול 30 אלף שקיבלו פלסבו.
          חיסוני שפעת שניתנים כל שנה ומורכבים באותה שיטה ידועה לא בודקים כל שנה מחדש- הרכב הבסיס ידוע ומשנים רק מרכיב זעיר בחיסון בהתאמה לוירוס השפעת הצפוי כל שנה.

          בחיסון הנוכחי עושים שימוש בזני וירוס מוחלש קיימים שעשו בהם שימוש מיליארדי פעמים בעבר, זנים אלה נבדקו בעבר כאשר הוכנסו לתמיסת החיסון הותיק והמקורי והוכחו כבטוחים לחלוטין. לגבי היעילות- זו נבדקה אכן במחקר שמשרד הבריאות ציטט והודגם כי יעילים אף יותר מהחיסון התלת זני. המחקר הזה לא היה מחקר בטיחות ואין להציגו ככזה

          החברה שמייצרת כעת את החיסון, נטלה שניים מאותם הזנים ממש (ללא זן 2 שכבר הוכחד), תוך בדיקת הזהות הביולוגית שלהם בשיטות של ביולוגיה מולקולרית לתוך תמיסה פשוטה וידועה ששומרת על הוירוס בחיים, ונותנת אותה כחיסון.

          לכל חוקר שעוסק בפיתוח תרופות ידוע כי מחקרים קליניים הם האמצעי הטוב ביותר שיש לנו כרגע בכדי להעריך בטיחות של תרופות *לפני* שמכיניסים אותן לשוק, אולם הדרך הטובה ביותר באמת לדעת אם תרופה או חיסון בטוחים היא לעקוב בשטח אחר תופעות הלוואי שלהן בשנים שלאחר השיווק, את אותו חיסון שנותנים כעת בישראל נתנו ברחבי העולם (רק במדינות בהן יש פוליו או עדיין נותנים חיסון מוחלש מחשש לו) ב 2.5 מיליארד מנות.
          באותן מדינות יש מעקב של ארגון הבריאות העולמי שהוא מעקב צמוד אחר תופעות לואי של החיסון ולא ניצפו תופעות לואי חריגות.
          האם צריך כעת לבנות מחקר חדש שיכלול 60 אלף ילדים? בכדי שאפשר לתת את החיסון במדינת ישראל? התשובה היא לא, זה מיותר, גוזל משאבים יקרים, וגם לא אתי, שכן זה אומר למשל לתת לעשרות אלפי ילדים במדינות בהן החיסון דרוש בכדי למנוע מחלה פלסבו, תרופת דמה. אף אחד לא יאשר ניסוי כזה, ובצדק.

          האם מי שמתנגד לחיסון כעת עושה זאת רק משום שאין ניסוי קליני? ברור שלא, הרי אם נציע להם את החיסון הישן שכן נבדק גם לו הם יסרבו."

        • אדוה לוטן הגיב:

          לשאלתך השניה, הנה התשובה שקיבלתי מד"ר קלינר (רופא משרד הבריאות שמשיב בקבוצה):
          "חיסון לאחר חשיפה לנגיף הפראי לא ימנע את הנשאות. לוקח קצת זמן לאחר החיסון לפתח חסינות. לאחר חשיפה לנגיף הפרא, יש כבר חסינות מעיים גם בלי לקבל את החיסון החי מוחלש."

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

לצערי פייסבוק מסתירים את רוב העדכונים מדפים שנרשמתם אליהם. כדי להבטיח את קבלת העדכונים, עליכם להכנס לעמוד ולבצע את הפעולות הבאות:
1. העמידו את סמן העכבר על הריבוע בצד הימני העליון של המסך שבו כתוב Liked. ייפתח תפריט.
2. בראש התפריט מוצגת האפשרות Get Notifications. סמנו אותה.

אין בעיה. הזינו את האימייל שלכם כדי להרשם לבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות האימייל.

הצטרפו אל 80 שכבר עוקבים אחריו

Creative Commons License התכנים בבלוג זה מופצים תחת רישיון ייחוס-איסור יצירות נגזרות 2.5 ישראל של Creative Commons, אלא אם צויין אחרת. לשימוש נא ליצור קשר במייל.

Add to Technorati Favorites

%d בלוגרים אהבו את זה: