"הגעת ליעד, מהממת"

אני טיפוס שמרן מטבעי. אני מוכנה להציב יעדים שאפתניים, אבל רק בתנאי שמדובר במשהו שאני משוכנעת שהוא בר הישג. השנה הזאת לימדה אותי שיעור בהשגת יעדים שלא האמנתי שהם אפשריים.

נתחיל במובן מאליו: כשפניתי לרות וביקשתי שתעזור לי להתחיל את הדיאטה, לא האמנתי שאצליח להתמיד בדיאטה. ביננו, לא האמנתי שאצליח לשרוד יותר משבועיים. הנימוקים נגד היו מאוד חזקים ומבוססים על נסיון מוכח. אחרי הכל, היו מאחורי שנתיים של כשלונות בתחום הזה בדיוק. ידעתי שזה אפשרי באופן עקרוני, כי לפני כמה שנים ירדתי כ-25 ק”ג בעזרת דיאטה דלת שומן ובעיקר הרבה מאוד ספורט. אבל עכשיו לא היה לי זמן לספורט כמעט בכלל ובלי ספורט ידעתי שלעולם לא אצליח. פרסתי את כל הנימוקים האלו בפניה, ורות אמרה לי: “את יודעת, יש מליוני אנשים בעולם שיורדים במשקל בהצלחה בלי לעשות ספורט בכלל”. וואלה.

לא האמנתי שאצליח לרדת את כל הקילוגרמים העודפים. זכרתי את הדיאטה הקודמת (המוצלחת) ואיך הירידה במשקל נעצרה ב-75 ק”ג שאחר כך טיפסו בהתמדה חזרה ל-80. לו הייתי שוקלת 80 ק”ג הייתי מרוצה מאוד, אמרתי לעצמי. רות התעקשה שדווקא החשיבה הזו, שמתמקדת על המשקל שהוא בעצם פשרה, מחבלת במאמצים שלי. היא התעקשה שאבחר משקל מטרה שאני רוצה בו, לא מתוך שיקולים של הסבירות שאעמוד במטרה, אלא מתוך שיקולים אחרים: מהו המשקל הבריא עבורי? באיזה משקל ארגיש בנוח עם עצמי? וכך קבעתי את 68 כמשקל מטרה, 40 ק”ג פחות מהמשקל בו התחלתי והגבול העליון של ה-BMI לנשים בגובה ובגיל שלי. בהמשך אף תיקנתי אותו ל-65. הייתי צריכה להזכיר לעצמי ולדרוש מעצמי להתייחס ברצינות למספר הזה כאל משקל היעד שלי. הבנתי שזה מצליח כשחלפתי על המשקל 80 ק”ג ובראשי לא עברה המחשבה שזה יהיה זמן טוב לעצור. רק שבועיים אחר כך קלטתי מה קרה.

לא האמנתי שאצליח לרוץ. כן, לרוץ. תשמעו, יש מאחורי שנים ארוכות של פדלאוּת. אני הייתי מהילדים שתמיד הגיעו אחרונים לפסגת ההר (ונחו הכי מעט, כי כולם רק חיכו שאגיע סוף סוף כדי להמשיך בהליכה). ריצת 2000 בתיכון ובצבא היתה מאורע מטיל אימה. גם כשהתאמנתי נמרצות, לבד ואחר כך עם מאמן פרטי מצויין, התקשתי מאוד לעבור לשלב שאחרי הליכה מהירה. איפשהו, בלב, ידעתי שריצה זה פשוט לא בשבילי. אין לי את זה. כשבעלי הציע לי להתחיל תוכנית אימונים משותפת במטרה להגיע מבטטת כורסה לריצה של 5 ק”מ, חשבתי שהוא הוזה וטרחתי לומר לו את זה. אבל הוא טען שאין לי מה להפסיד והחלטתי לזרום עם זה. תמיד אוכל לומר לו: “אמרתי לך” (אבן היסוד של נישואים בריאים). שלושה חודשים מאוחר יותר, כשהשלמנו בפעם הראשונה ריצה של 5 ק”מ, התנשמתי לא רק בגלל הריצה (אנחנו גרים בישוב הררי למדי) אלא גם מההתרגשות. אני! רצה! 5 קילומטרים! אההה!

שנה בדיוק אחרי שהתחלתי, אני מאושרת לספר שטעיתי. עמדתי ביעד שלי, בגדול. רשמית אפשר לומר ששלב הירידה במשקל הסתיים ואני יכולה להמשיך הלאה ולשמר את מה שהישגתי. ואם כתבתי בעבר שאני מפחדת מכך שאכשל ואעלה שוב במשקל, אחרי שקראתי את מה שכתבתי פה, אני חושבת שאני יכולה להציב לעצמי יעד. תרשמו: בעוד שנה בדיוק, להיות באותו משקל בדיוק.

איך ההרגשה להיות במשקל היעד שלי? ובכן, ההרגשה מעולה. אני מרגישה ממש טוב, פיזית, וגם נפשית אני חייבת לציין שתחושת ההישג ממש נהדרת. זה אמנם שיטחי מאוד, אבל כיף לי לקנות בגדים, לא מתוך מה שאני יכולה לקנות, אלא מתוך מה שמחמיא לי ואני *רוצה* ללבוש. ולא בשחור. אמנם חשבון הבנק שלי סובל מאוד, לאור העובדה שהארון שלי ריק, אבל אני מרשה לעצמי לצפצף על זה (אני אצטער אחר כך, אני יודעת).

זו גם הרגשה משונה לפעמים. למשל, יש לי עצמות שלא זכרתי שאמורות לבלוט החוצה. מסתבר שזה נורמלי אצל רזים. במשך זמן מה היתה לי הרגשה משונה כאילו השלד שלי חשוף מדי, לא מוגן. אני מסתכלת על הידיים שלי והן מרגישות כמו ידיים של מישהי אחרת ואני צריכה להזכיר לעצמי שזו אני עכשיו. אני מוצאת את עצמי חושבת “כמו שמנה”, בעיקר בחנויות בגדים, ומזכירה לעצמי להסתכל במראה ולשפוט על פי מה שאני רואה ולא לפי מה שאני חושבת שנכון או לא נכון עבורי. אל תדאגו, אני מסתגלת.

אני מניחה שאי אפשר לסיים את הפוסט הזה בלי תמונות לפני ואחרי (דמיינו שזו כתבת “הפסקתי לקרוא ynet וירדתי 40 קילו”). אז הנה תמונות שלי מלפני שנה ויותר (אין לכם מושג מה זה דורש ממני, לפרסם אותן) ואחריהן תמונה שצילמתי הבוקר, 366 ימים ו-42.5 ק”ג מאוחר יותר.

before1       Matrix_151

IMG_20130702_071819

מודעות פרסומת

חיה על 5 שעות שינה

עם התגית:
פורסם ב-הכל אודות אדוה, חיים דלי שומן
45 תגובות ב“"הגעת ליעד, מהממת"
  1. עינת הגיב:

    וואוו, את מדהימה (בכתיבה, ברגישות וכן, גם במראה).
    חזקי ושמרי.
    (מקווה למצוא את עצמי באותו מצב עוד שנה)

  2. עירא הגיב:

    מצדיע לך על העמידה ביעדים, אבל לא על הירידה העצמית, אני אוהב נשים עגולות ונראית מצוין ב"לפני" 🙂

  3. אפרת הגיב:

    את מדהימה ונפלאה מכל בחינה. אוהבת את הכתיבה שלך, אוהבת את הרגישות, אוהבת את האומץ להתייצב קבל עם ועדה ולשתף וכן גם אוהבת את המראה החדש (שטחית שכמוני? שטוחה שכמוך?). אז כבר מותר לי להגיד שאני אוהבת אותך? מקנאה בך על היכולת ועל ההישג ומקוה שהקנאה הזו תהווה לי השראה לשינויים שאני רוצה וצריכה לעשות בחיי. ועוד משהו קטו, אהבתי אותך גם קודם. אבל עכשיו גם את אוהבת את עצמך וזה כיףףףף לראות.

    • אדוה לוטן הגיב:

      תודה יקירתי, אוהבת אותך מאוד גם כן. ואגב עמידה ביעדים, אני חושבת שיש לי מה ללמוד גם ממך. אין לי ספק שאת מסוגלת לכל דבר שרק תחליטי שאת רוצה לעשות.

  4. Hilit הגיב:

    יקירתי, תמיד היית יפהפיה 🙂 (לזכותי ייאמר שתמיד אמרתי את זה). אין ספק שהמראה החדש הולם היטב את הנצנוץ שלך בעיניים.
    כל הכבוד על השלמת המטרה! יחי השופינג!
    אוהבת אותך מאוד.

  5. ליאורה הגיב:

    ואוו אני בשוק. כל כך בנאלי לכתוב כל הכבוד לך כשההישג הוא כל כך גדול ועוד משהו הכתיבה שלך מרתקת, אל תפסיקי 🙂

  6. יניב ט הגיב:

    עדיין לא מכירים באופן אישי, אבל…זה פשוט מדהים.
    את מוכיחה (שוב) שהמגבלות שלנו הן בעיקר בראש שלנו, וזה שיעור חשוב. הכתיבה שלך היא השראה עצומה, והאופן שבו את מממשת את היעדים שלך….לא יאומן.

    יש כאן אייקון של הצדעה? 🙂

    כל הכבוד!!!

  7. mirile הגיב:

    את נראית נפלא מדהים ונהדר. הזדהיתי עם המון דברים שכתבת, ופשוט עומדת נפעמת מול הנחישות שלך. נשיקות וחיבוקים ואיחולים!

  8. באה מאהבה הגיב:

    הדבר היחידי שרץ לי בראש זה – לא יאמן לא יאמן לא יאמן!
    אבל מהכרותי אותך – אם יש מישהו שזה יאמן לגביו – זאת את.
    וואוו וואוו וואוו!

  9. Tal Galili הגיב:

    וואו – כל הכבוד לך!

  10. nirit הגיב:

    את יפה גם בתמונות של לפני וגם בתמונות של אחרי 🙂
    ואני בטוחה שתצליחי לעמוד ביעד החדש.
    אני מצליחה לשמור על המשקל שלי לאחר הדיאטה כבר שנתיים וחצי, וזאת למרות כל נבואות הזעם ששמעתי. אני נשקלת (כמעט) כל בוקר, ודואגת לאזן את התזונה שלי כשאני מזהה חריגה קלה.

    • אדוה לוטן הגיב:

      תודה 🙂
      זו התוכנית – להמשיך במעקב קבוע. אני חושבת שגם אמשיך עם יומן האכילה שלי בינתיים ונראה איך זה הולך לטווח ארוך.

  11. הילה הגיב:

    אדוה, איזה שינוי 🙂 כל הכבוד על המשמעת העצמית והרצון האדיר שהביאו אותך לעמוד ביעד.
    דרך אגב, את יפהפיה גם לפני….

  12. sharon הגיב:

    את מלכה נחושה ואמיצה !
    כל הכבוד על הדרך ותודה על השיתוף
    את יפה בכל המשקלים אבל אין לי ספק שבריאה יותר ומלאת אנרגיות יותר כרגע

  13. שירלי ויצמן הגיב:

    וואהו! איזה כייף לך!! כל הכבוד, ממש!!
    חוץ מריצה מה עוד קרה שם?

    • אדוה לוטן הגיב:

      תודה! הריצה היתה חלק צדדי, או אולי נכון לומר שזה היה רווח משני. בעיקר דיאטה (את יכולה לקרוא עליה פה http://wp.me/pWmzd-oA) ושימוש קפדני ביומן אכילה (http://wp.me/pWmzd-oU). בתחילת התהליך עבדתי עם פסיכולוגית מדהימה, שהזכרתי בפוסט, שעזרה לי להתחיל ולהתמיד.

  14. Carmi הגיב:

    בהחלט מהממת! כי עשית את התהליך הלא יאומן הזה, כי כתבת עליו ושיתפת אחרים, ובמיוחד בגלל שהחיוך המקסים שלך זוהר עוד יותר.
    את אולי טיפ-טיפונת רזה מדי, אבל אם פ' בסדר עם זה אז גם אני 😉

  15. טל הגיב:

    אדווה אהבתי את הכתיבה חסרת ההתייפיפות והביקורת העצמית הבלתי מתפשרת, מעבר לזה התוצאות חד משמעיות ואין ספק שאת גאה בעצמך ובצדק.
    אני חייבת לציין שהמראה העגלגל החמיא לך גם כן אך החשוב ביותר הוא האהבה העצמית שאת חשה כרגע שלמרות נסיונות העידון מתפרצת בין השןרות 🙂
    הפוסט שלך בא לי בדיוק בזמן. תודה ששיתפת וכל הכבוד.

    • אדוה לוטן הגיב:

      קודם על תודה 🙂
      אולי זה שווה פוסט נפרד כדי להסביר – אני מרגישה כאילו קיבלתי משהו מעצמי בחזרה. לא ששנאתי את עצמי קודם, כמו שהרגשתי שבמידה מסוימת חלק ממני נעלם. תקופה ארוכה (מאוד) הייתי רואה את עצמי במראה ומופתעת – מי זאת שם? ברור לי גם היום שלא חזרתי למה שהייתי פעם, אבל אני כן מרגישה שהצלחתי להחזיר לעצמי חלק ממני. נשמע מתוסבך 😛

  16. Sharon Stern הגיב:

    מדהימה, מקור להשראה! תודה.

  17. ברק הגיב:

    פשוט מעורר השראה..
    Better is the only option

  18. כל הכבוד!!!!!!!!!!

  19. ktuma הגיב:

    כתבתי אתמול הודעה ארוכה ארוכה ומשום מה נעלמה….

    רציתי להגיד לך שאת מהממת!!!
    אני מורידה בפנייך את הכובע.
    את נראית מעולה ועוד יותר מעולה שעשית זאת מכוח הרצון.
    אני כלכך מכירה את ההרגשה של 80 זה מתאים לי, ההרגשה ה"נוחה" הזו….

    הורדתי את האפליקציה של מבטטת כורסא לחמישה ק"מ. עדיין לא התחלתי, אבל מרגש לשמוע שזה אכן עובד.

    המון המון בהצלחה, ובאמת – שאפו ענק.
    יערה

  20. רות הגיב:

    מהממת קטן עלייך! תודה שאפשרת לי להיות חלק מהדרך המדהימה שלך.

  21. רחלי הגיב:

    מדהימה. כל הכבוד על ההתמדה לאורך שנה שלמה ועד הסוף, ועל השיתוף והכנות. ממש לא מובן מאליו. כל הכבוד לך!

  22. הר הקסמים הגיב:

    את נראית נפלא, והפוסט שלך מעצים אותי ברמות שלא יתוארו!

  23. […] בשורה התחתונה, אפשר לומר שהיא מסתיימת בהצלחה כיוון שכמו שהתחייבתי אני מסיימת אותה באותו משקל כפי שהתחלתי אותה ואפילו קצת […]

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

לצערי פייסבוק מסתירים את רוב העדכונים מדפים שנרשמתם אליהם. כדי להבטיח את קבלת העדכונים, עליכם להכנס לעמוד ולבצע את הפעולות הבאות:
1. העמידו את סמן העכבר על הריבוע בצד הימני העליון של המסך שבו כתוב Liked. ייפתח תפריט.
2. בראש התפריט מוצגת האפשרות Get Notifications. סמנו אותה.

אין בעיה. הזינו את האימייל שלכם כדי להרשם לבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות האימייל.

הצטרפו אל 80 שכבר עוקבים אחריו

Creative Commons License התכנים בבלוג זה מופצים תחת רישיון ייחוס-איסור יצירות נגזרות 2.5 ישראל של Creative Commons, אלא אם צויין אחרת. לשימוש נא ליצור קשר במייל.

Add to Technorati Favorites

%d בלוגרים אהבו את זה: