הורים, אל תסכנו את ילדיכם ואת ילדי

אתמול התפרסם ב-Xnet מאמרה של אור אלתרמן שקוראת: הורים, אל תחסנו בעיניים עצומות. אלתרמן מצליחה לחבר טיעונים טובים והגיוניים עם קביעות חסרות בסיס והכל ביחד מייצר אווירת הפחדה. הדבר היחיד ששימח אותי היה שלל התגובות הספקניות והשפויות נגד המאמר.

אלתרמן טוענת שעל הורים להקדיש את אותה מידה של התעמקות ומחקר שהם מקדישים לבחירת עגלות וחתולים, גם להחלטה האם לחסן את ילדם. אכן, חשוב לקבל החלטות בצורה שקולה ומודעת, בכל תחום שהוא, כולל מתן חיסונים.

מנגד, המאמר משובץ בהפחדות: "אתם מכירים הורים שיסכימו למסור את הילדים שלהם לניסויים רפואיים?" או "לא פעם יצא לי לשמוע אמהות שאמרו לי: 'אם הייתי יודעת מראש מה שאני יודעת היום, לא הייתי מחסנת'". משפטים שפרט לאווירת האימה שהם משרים, אין מאחוריהם דבר.

אלתרמן מפנה את הקוראים למספר מקורות מידע, כדי שילמדו ויוכלו לקבל החלטה שקולה. למעט משרד הבריאות, עלה התאנה שלה, כל המקורות שאליהם היא מפנה הם מקורות של מתנגדי חיסונים מוצהרים. אחד המקורות אפילו מציע לכם להשתמש בחיסונים הומאופתיים, הצעה שגורמת לי להרהר בעצב כמה יומרנות מסוכנת יש בתחום הזה. משום מה נעדר מהרשימה אתר חיסונים של בי”ח וולפסון, שהוא האתר המפורט והמבוסס ביותר בתחום בישראל. אני מצטרפת להמלצה של אלתרמן ואומרת: תקראו! תשקלו! אבל תקראו מידע שנכתב ע"י מישהו שעסק כל חייו במחקר יסודי ורציני בנושא, ומבין משהו ברפואה.

אז למה יש כזו התנגדות לחיסונים?

חיסון הוא טיפול שניתן לאדם בריא. כמו ביטוח רכב, צריך להבין שקיימים סיכונים מסויימים שסביר שיתרחשו, ושהקדמת תרופה למכה, גם אם לא ברור האם זה בכלל יקרה לך, עדיפה על התמודדות עם האירוע כשיתרחש. כשמדובר על תאונה, העלויות של תיקון הרכבים המעורבים בתאונה עלולות להיות גבוהות ביותר, בסדרי גודל יותר גבוהות מאשר הסכומים שמשולמים לביטוח. עדיף לשלם לביטוח במשך שנים, מאשר פעם אחת להיות בתאונה ולהצטרך לממן את הכיסוי מכסך.

ילד חולה חזרת

ילד חולה בחזרת. חסכתי לכם תמונות יותר קשות. המקור: וויקיפדיה

כך גם במקרה של החיסונים: אדם בריא צריך לקבל טיפול רפואי למרות שהוא אינו חולה והוא אינו מסוגל להעריך את הסבירות שיהיה חולה. בעידן שבו כמעט כל האוכלוסייה מחוסנת וחיסון העדר מגן על כולנו (הסברים מיד), מעטים האנשים שבאמת יודעים איך נראה ילד חולה שעלת, חזרת או פוליו, ואיזה מוות נוראי או פגיעה גופנית קשה עלולות לגרום המחלות האלו.

האופן שבו פועל חיסון הוא תעלומה עבור אנשים רבים. החיסון הוא שיטה לחיזוק המערכת החיסונית של הגוף (זהירות, הסבר פשטני לפניכם). החיסון הפעיל, סוג החיסון העיקרי בו משתמשים היום, מכניס לגוף את גורם המחלה כשהוא מפורק או מומת או מוחלש, ומאפשר למערכת החיסונית להכיר אותו ולהיות מוכנה להילחם בו, במקרה של חשיפה למחלה עצמה. ככה מרוויחים הגנה מפני המחלה מבלי הסיכון שבמחלה עצמה.

רכיבי המערכת החיסונית הן לא משהו שאפשר לראות בעין. אי אפשר לדעת האם החיסון עובד או לא עובד. באווירה המעורפלת הזו, כשהסיכונים מהמחלות אינם ידועים ואופן פעולתו של החיסון אינו פועל, מאוד קל להכניס דיסאינפורמציה, תיאוריות קונספירציה ופסאודו-מדע.

בשנת 1998 פרסם אנדרו וייקפילד מאמר שבו טען ש-12 ילדים פיתחו תסמינים של אוטיזם בעקבות קבלת חיסון MMRV (חצבת, חזרת, אדמת ואבעבועות רוח). מחקרים רבים שבוצעו בשנים שאחר כך לא הצליחו לשחזר את הממצאים, אולם פרסום המחקר יצר תנועת התנגדות חזקה מאוד לחיסונים. במדינות מסוימות אף הופסק מתן החיסון, דבר שלא השפיע על רמת מקרי האוטיזם שאובחנו במדינה. בשנת 2004 פורסמו ניירות עמדה של המרכז לבקרת מחלות, משרד הבריאות הבריטי והמכון הרפואי של האקדמיה הלאומית למדעים, לפיהם אין שום הוכחה לקשר בין אוטיזם לחיסונים. ב-2010 משך כתב העת את המאמר מפרסום, אחרי שנמצא שוייקפילד רימה ושיקר. ב-2011 התברר כי הוא זייף את ממצאי המחקר. רשיונו נשלל.

חשוב להבין איך פועל מדע: כאשר מישהו מבצע מחקר ומפרסם ממצאים, זה לא מספיק כדי להוכיח משהו. תמיד יבוצעו מחקרים נוספים שיחזרו על הניסוי וינסו לשחזר את התוצאה ולאתגר אותה מהיבטים שונים. רק כאשר מספיק מחקרים, שעשויים נכון, מגיעים לתוצאות שתואמות זו לזו, אז אפשר לומר שתיאוריה מסוימת אכן מבוססת. במחקר רפואי השיטה עוד יותר נוקשה ומחמירה (וטוב שכך).

סיבוב הפרסה המדעי שהתרחש במקרה של אוטיזם וחיסונים לא הפריע כלל לתנועת האנטי-חיסונים. הטענה שיש קשר בין חיסונים לאוטיזם ממשיכה להתנוסס, בלי קשר לגוף המחקרים שבוצעו בתחום. הטענה לגבי שימוש בכספית בחיסונים, אינה לוקחת בחשבון שמדובר בכמויות כ”כ זעירות, שהגוף עשוי לקלוט אותם גם ממקורות אחרים. ועוד ועוד.

השיקול המרכזי שאף אחד לא דן בו, הוא נושא הסיכונים. בהיבט האישי, צריך לשקול את הסיכון שיש בקבלת החיסון עצמו, לעומת הסיכון באי-קבלת החיסון – הן סיכון מהמחלה והן סיכון מהטיפול במחלה או סיבוכים שלה. למשל, מה הסיכונים בשימוש באקמול. המחקרים שבוצעו בנושא מראים שהסיכון מקבלת חיסון קטן בהרבה. נכון, הסטטיסטיקה לא מעניינת כשמדובר בסיכוי לפגיעה בילד שלי. אבל הסיכון לפגיעה ממחלה קיים גם קיים, אפילו אם לא רואים אותו.

יש פה גם היבט ציבורי. הזכרתי קודם את חיסון העדר, הגנה שמתקבלת כאשר רוב האוכלוסייה מחוסנת, והסיכוי שהמחלה תוכל לעבור ולהדביק פרט בקבוצה שאינו מחוסן קטן בהרבה, ולכן הסיכון עבור אותו הפרט קטן משמעותית. חיסון העדר חשוב מאוד עבור חלקים באוכלוסייה המוגדרים כקבוצות סיכון: תינוקות צעירים שטרם חוסנו, קשישים ואנשים חולים שהמערכת החיסונית שלהם נפגעה (למשל מי שעוברים טיפולי כימותרפיה). ככל שכמות האנשים המחוסנים תקטן, כך תהיה כל האוכלוסייה בסכנה גדולה יותר כיוון שלמחלה תהיה דרך להפיץ את עצמה.

זה הדבר שהכי מרגיז אותי במאמרים כאלו. היום  קל להמליץ למישהו לא להתחסן, ממילא הוא מוגן ע”י חסינות העדר. אבל ככל שיהיו יותר הורים שיחליטו לא לחסן את ילדיהם, כך כל האוכלוסייה תהיה בסכנה. כשאור אלתרמן מחליטה לא לחסן את הילדה שלה, היא מסכנת גם את הילדה שלי.

לא רבים מבינים איזו פריצת דרך רפואית מדהימה הביאו החיסונים. אם בעבר ילדים לא קיבלו בכלל שם עד גיל שנתיים או שלוש, כי הסיכויים שימותו קודם ממחלה היו גבוהים כל כך, היום ילדים גדלים ומתפתחים בביטחה. החיסונים היו אחד הגורמים המשמעותיים שהביאו אותנו לכך. קשה לי להבין את ההתנגדות והדחייה של כל הממסד הרפואי והמדעי שפעל כל השנים, בצורה זהירה ושיטתית, כדי להביא אותנו לכך.

אני מזמינה את אור אלתרמן ודומיה לעבור לגור בעולם שבו אין חיסונים (או אולי רק חיסונים הומיאופתיים…), אין תרופות (הרי אותו ממסד רפואי אחראי לכך), אין מים זורמים וסבון (היי, גם זה לא טבעי), ולראות עד כמה זה מוצא חן בעיניהם. אם תשרדו, נסכים לקבל אתכם בחזרה. בינתיים, אל תפגעו בילדים שלנו. תודה.

מודעות פרסומת

חיה על 5 שעות שינה

עם התגית: , , ,
פורסם ב-הכל אודות אדוה
21 תגובות ב“הורים, אל תסכנו את ילדיכם ואת ילדי
  1. דורון הגיב:

    ניתן להוסיף גם שילדים שסבלו או סובלים מפגיעה במערכת החיסונית (למשל ילדים המקבלים טיפולים אונקולוגיים/כימוטרפיה) נמצאים בקבוצת סיכון גבוהה הן מבחינת סכנת הידבקות והן מבחינת סיבוכים אפשריים בכל הקשור להיחשפות למחלות ברות חיסון.
    אולי הורים שבוחרים מסיבות "ניו-אייג'ות" שלא לחסן את הילדים שלהם לא מודעים לכך שבאופן עקיף הם חושפים ילדים אחרים לסכנת חיים, ילדים שלפעמים נמצאים באותה המסגרת עם ילדיהם.

  2. amit הגיב:

    כמו שכתבת, אפשר להכניס המון דיסאינפורמציה ופסאודו-מדע לסיפור. וכך גם את עושה.
    אקדים ואומר שאין לי דעה חדה והחלטית בעד או נגד חיסונים – אבל אני חושב שלפני שפוסלים דעה כזו או אחרת בכזו החלטיות כדאי להבין מאין היא צצה.
    את עשית את הטעות הסטנדרטית והנפוצה, כאילו אנשים לא מחסנים בגלל איזה מאמר של וייקפילד לפני שנים. זוהי אי הבנה של המציאות. ממנה נובעת צורת הטיעון שלך: לנסות להסביר לכולם למה הם טועים ולמה העובדות מדברות בעד החיסונים. את כמובן צודקת, העובדות מדברות בעד החיסונים, אבל זה לא ישכנע אף אחד, כי רוב הלא-מחסנים לא עושים זאת בגלל העובדות, אלא למרות העובדות. כדאי אולי להבין את המקור להתנגדות לחיסונים, כדי למצוא דרך הולמת לפתור את הבעיה.
    לב הבעיה נעוץ במשפט נכון שכתבת: "אבל הסיכון לפגיעה ממחלה קיים גם קיים, אפילו אם לא רואים אותו." אותו דבר אפשר לומר על הסיכון מהחיסון עצמו. הוא קיים גם קיים, גם אם לא רואים אותו. אז מגיע האדם ואומר, בצד אחד יש סיכון קטן שלא רואים ולא מרגישים. וגם בצד השני יש סיכון קטן שלא רואים ולא מרגישים. כדי שאדם יוכל להכריע בשאלה מה כדאי לו, הוא קודם כל צריך לתת אמון במי שנותן לו תשובות לשאלה. ולב הבעיה של מתנגדי החיסונים הוא לא העובדות אלא האמון במי שמביא לו את העובדות וקובע את המדיניות. האם אפשר לסמוך על משרד הבריאות שמדיניות החיסונים שלו היא הטובה ביותר האפשרית על סמך המחקר המדעי המתקדם ביותר?
    וכאן יש קבוצה קטנה אך לא מבוטלת של אנשים שחושבת שהתשובה היא לא. אי אפשר לסמוך על הממסד הרפואי. לדוגמא, אם רק עובדות "נקיות" היו נר לרגליו של מדוע למשל הממסד הרפואי מתנגד בתוקף ללידות מתוכננות בבית, כשכל העובדות והמחקרים מראים שלידות כאלה הן בטוחות לפחות כמו לידות בבית חולים? בדיקה של כיצד נקבעת מדיניות רפואית מגלה שיש הרבה מאד אינטרסים מעבר לעובדות, ולפעמים אינטרסים שנוגדים לעובדות. מסתובב בסביבה הרבה מאד כסף, והרבה אנשים שלא יודעים לקבל החלטות טובות בתנאים כאלה. לפעמים הממסד מנופף בעובדות ועושה דמוניזציה לכל מי שכופר בהן (למשל מקרה החיסונים ומתנגדיהם), ולפעמים הממסד מתעלם מהעובדות ועושה דמוניזציה לכל מי שמנופף בהן (דוגמת לידות בית). אז האם אפשר לסמוך על הממסד?
    ואחרי הממסד הרפואי הלוקלי, יש כמובן את הממסד המדעי. הרי גם "עובדות" הן תוצאה של מחקרים שמישהו מימן, ותשובות הרי מוצאים רק מתחת לפנס, ובהחלט ישנם סיפורים שחברות תרופות מונעות מחקרים שעשויים למצוא עובדות לא מחמיאות על התרופות שלהם. אז האם אפשר לסמוך גם על העובדות עצמן?
    הכל שאלה של אמון. ושם מתחילה הבעיה. ולא יעזור כמה יספרו להם על חיסון העדר ועל משיכת מאמר כזה או אחר. כשאין אמון במערכת, יש אנשים שהולכים כנגדה. טוב תעשה המערכת אם תבנה את האמון מחדש במקום להוקיע את מתנגדיה, דבר שרק יעמיק את חוסר האמון הכל כך חשוב בבניית מדיניות רפואית.
    ולבסוף גם הציבור נדרש לזהירות בעניין. למשל, אחד התכסיסים של מדיניות היא לקבץ המון דברים שונים תחת מטריה אחת. למשל חיסון העדר. טיעון העדר נכון בגרסה זהירה כזו או אחרת שלו רק לחלק מהחיסונים. לרוב החיסונים הוא לא רלוונטי כלל. האם למשל, בטיעון שלך ההפרדה הזו באה לידי ביטוי? הרי חיסון לצהבת B לא קשור כלל לעדר. ובכל זאת כל תינוק נדרש לו לפי המדיניות. אין פה עניין של עדר, וגם אין פה עניין של סיכון לכלל.
    גם לא בהכרח נכון לטעון שהסיכון מהחיסון קטן מתועלתו. צריך להשוות את הדברים הנכונים, ולא בכולם התוצאות תהיינה זהות. למשל, האם התועלת של חיסון צהבת B ביום הלידה (המדיניות המקובלת) מול הסיכון עדיף מאשר אותו חיסון צהבת B בגיל 6? בדקתי. אין מחקר שבודק את זה, אבל הלוגיקה הפשוטה אומרת שהסיכון בחיסון של תינוק בן יומו גדול במעט מהסיכון של חיסון של ילד בן 6, ואילו התועלת של שני החיסונים זהה לחלוטין – צהבת B מועברת במגע מיני, ומאד מאד מאד לא סביר שיהיה מגע כזה לפני גיל 6. אז למה בדיוק המדיניות היא לחסן את התינוק בגיל הלידה? שוב – מדיניות שאינה מתבססת על עובדות (הטיעון אינו רפואי אלא בירוקרטי – יותר קל לחסן תינוקות כשהם נולדים, מאשר לקרוא להם בגיל 6 להתחסן) ופגיעה באמון הציבור במערכת.

    בעיית החיסונים היא בעיה חשובה מדי. והשטחת הבעיה, התעלמות מהסיבות לה ודמוניזציה של הצד האחר היא לא הדרך לפתרון הבעיה.

    • ירון הגיב:

      בנוגע לחיסון לצהבת B – ישנן אמהות נשאיות שאינן מודעות לכך וחיסון ילדיהם עם הלידה בעצם מציל אותם מהמחלה מפני שלפחות כעת אין לה טיפול.

      • amit הגיב:

        אז במקום לחייב את התינוק בן יומו ליטול סיכון, תתכבד האמא לבדוק את עצמה לפני הלידה. אפשר גם להפוך את זה למדיניות מומלצת סטנדרטית. מה התינוק אשם?

        • קרן הגיב:

          ואמהות שלא נבדקו? או אמהות שהבדיקה שלהן היתה קרובה מדי למועד הלידה ועוד אין תוצאות? ואמהות שנחשפו אחרי הלידה?
          מדובר במחלה שיכולה לגרום להרס מוחלט של הכבד ולסרטן, ונזקיה חמורים יותר ככל שהחשיפה לוירוס מוקדמת יותר.

          • amit הגיב:

            בשביל זה המציאו את שיקול הדעת. בד"כ זה תחליף טוב לנהלים שמבוצעים באופן עיוור.
            את כל הסיכונים שהעלית, אפשר לדעת רגע לפני שהתינוק נולד, ולקבל החלטה מושכלת. צהבת B זו לא מחלה שנדבקים בה מהאוויר.

            אלא שהמערכת מעדיפה להימנע מלהאציל סמכות של שיקול דעת לנציגיה, שלא לדבר על לקוחותיה. אולי בהנחה שכולם מטומטמים. אולי סתם מתוך יהירות. בכל מקרה זה מסביר למה יש קבוצות אנשים שלא מוכנים לקבל בהנהון את קביעותיה של המערכת.

    • אדוה לוטן הגיב:

      אתה טוען שכללתי פסאודו-מדע בטיעונים שלי – אם כך אתה צריך להסביר לי למה *אתה* קורא פסאודו-מדע. אני קוראת פסאודו מדע לכל טענה שמתיימרת להיות מדעית אבל לא מגובה בסדרת מחקרים שמראה את הטענה הזו בצורה עקבית וע"פ סטנדרטים מדעיים.

      אני מסכימה איתך שיש פה בעיית אמון. השאלה – אמון במה?

      אם הבעיה היא אמון במשרד הבריאות, אני איתך! אני חושבת שרופאים צריכים להציג להורים מידע שיאפשר להם להבין את השיקולים שמאחורי תוכנית החיסונים, ולבחור בעצמם כיצד לנהוג. לדוגמא, בהקשר לחיסון צהבת B, קיבלתי מהרופאה שלי בדיקה לנוגדנים שביצעתי בשליש האחרון של ההריון וכך יכולתי לדחות את מתן החיסונים בחודשיים.
      משרד הבריאות שפועל מול אוכלוסיות מאוד גדולות, עושה את החשבון שלו פחות או יותר ככה: כל הנשים עשויות להכנס להריון, אחוז מסויים מהן (עשוי להיות חולה בצהבת B מבלי לדעת זו), אחוז מסויים מהן הולך למעקב הריון ומבצע בדיקות. שתי האוכלוסיות האלו לא חופפות, ולכן יש סבירות גבוהה שאשה שחולה בצהבת B לא עשתה מעקב הריון ולכן לא תבצע בדיקת נוגדנים. לכן, כדי להגן על התינוק, יש לחסן אותו מיד.
      האם המדיניות הזו נכונה? בראייה רחבה, כנראה שכן. יחד עם זאת, אני מסכימה שצריך להכניס את מה שאני עשיתי כהנחיה לרופאים בקופות החולים, ולהוסיף את הנושא הזה כסעיף שבבתי החולים מתייחסים אליו, למשל כשנשים נרשמות בבית חולים לפני לידה, להמליץ להן לבצע את הבדיקה וכשהן מגיעות לחדר הלידה לבקש תוצאת בדיקה על-מנת להחליט מתי לחסן.
      למה כן לחסן בגיל צעיר – מכיוון שיש סכנה להדבקות גם לפני גיל 6 ובמקרה של מחלה שאין לה תרופה, זה סיכון גבוה מדי.

      גם נושא לידות הבית משובץ בשיקולים שהם לאו דווקא טובת היולדת והיילוד ואני מסכימה שיש פה מקום לדיון ציבורי. אני לא מסכימה שהמחקרים בתחום הם כ"כ חד משמעיים כפי שאתה טוען, אבל בהחלט אי אפשר לטעון שהם חד משמעיים לשלילה. ברשותך אני לא רוצה להכנס יותר לעומק לנושא הזה עכשיו, ולו בגלל שאני צריכה לעבוד היום.

      אבל אם חוסר האמון הוא בממסד המדעי שמבצע את המחקרים, את זה אני באמת לא מבינה. אני לא מבינה מכיוון שמדובר במרבית המקרים במסקנות שמגיעים אלהם בצורה בלתי תלויה, בסדרות של הרבה מאוד מחקרים, תוך ביקורת הדדית. זה אותו ממסד מדעי שגילה את הפרוביוטיקה, את האנטיביוטיקה, את הדיאליזה (שיצטרך אותו תינוק שחלילה יחלה בהפטיטיס B…) ועוד.

      ההחלטה לזרוק לכל הרוחות את המסקנות המדעיות בכל מה שנוגע בחיסונים, היא שטות. ההפחדה של הורים בטיעונים חסרי בסיס כמו "אתם מוסרים את הילדים שלכם לניסויים רפואיים" היא בעיני חסרת אחריות ואף מסוכנת.

      • amit הגיב:

        ההגדרה שלי לפסאודו מדע קצת יותר מרחיבה משלך. בין השאר כי שלך מאפשרת את ההתחמקות "לא טענתי שום טענה מדעית, סתם אמרתי מה שאני חושב". למשל בתגובתך האחרונה כתבת: "יש סכנה להדבקות גם לפני גיל 6 (בצהבת B)", כתימוכין לטענה שכדאי להתחסן בלידה על פני גיל 6. ראשית הטענה הזו לא מתיישבת היטב עם המלצת רופאת הילדים שלנו, שאחרי שהבהרנו לה שאין סיכוי שהאמא חולה, ואין לנו עניין להתחסן. היא ענתה שאם כך שנתחסן בסביבות גיל 6, כיוון שעד אז אין סכנת הידבקות משמעותית.
        שנית, אני מוכן לקבל את זה שגם אם אין סכנת הידבקות משמעותית היא עדיין קיימת, אבל כאן נכנס אלמנט של פסאודו-מדע (בעיני) שלא נכנס להגדרה שלך: התעלמות מהנחות יסוד, ומשיקלול של הממצאים בתוך התמונה הכוללת. כלומר, אולי יש סיכוי להידבק במחלה לפני גיל 6, אבל איך הסיכון הקטן הזה נמצא בהשוואה לסיכון שבעצם מתן החיסון? הממ… מהנקודה הזו התעלמת, ובכל זאת הסקת מהטענה שלך שעדיף להתחסן מוקדם יותר. לזה אני קורא פסאודו-מדע: הסקת מסקנות שהיא לכאורה על סמך לוגיקה ומממצאים מדעיים, אבל מתייחסת לחלק מהתמונה, ללא סייגים נדרשים. מדע אמיתי לא אמור להסיק מסקנות כאלה ולהמליץ המלצות כאלה. כאמור, במקרה שלי קיבלתי את המלצת רופאת הילדים, ואף הגדלתי לעשות ובדקתי אם יש מחקרים שמשווים נתינת חיסון בלידה מול נתינת חיסון בגיל 6. לצערי לא מצאתי מחקרים כאלה ולכן אין שום ממצא מדעי שיכול לתמוך בדעתך או בדעתי (או בדעתה של הרופאה, אם כי מן הסתם הידע שלה כולל גם מידע שלא היה כלול בחיפוש הממוקד שלי, ולכן סביר מאד שדעתה מבוססת משלי).

        יש עוד בעיות בתגובה שלך מהסוג הזה. בעיקר סביב נושא חיסון העדר וההצהרה שלך בכותרת "אל תסכנו את ילדי". הטיעון שלך עובד בערך ככה: יש תופעה של חיסון העדר (נעזוב לרגע שלא מדובר בכל המחלות שנגדן מחסנים אלא בעיקר על חיסון הMMR ושעלת), מי שלא מחסן "מקטין את העדר", ולכן מגדיל את הסיכון של הילד/ה שלי.
        זו דוגמא להסקת מסקנות פסאודו מדעית. שוב כי היא מתבססת לכאורה על לוגיקה ועל נתונים, אבל רוויה כשלים. בד"כ אין לי בעיה עם כשלים בהסקת מסקנות, הם כר פורה לדיון וללמידה, אני נופל בהם כל יום במסגרת המחקר שלי, ושמח תמיד לדון בהם ולהשתפר. אבל כשמסקנות מלוות בקריאות כמו "תתרחקו ממני", בדמוניזציה חסרת סייגים של הצד שכנגד, זה כבר יותר דמגוגיה מאשר מדע.
        כשל ראשון בטיעון הוא המחשבה שכל הקטנת העדר מגדילה את הסיכון. זה לא נכון. תופעת העדר היא תופעת סף – עד שמגיעים קרוב לסף ההשפעה של פרט בודד היא זניחה. אחרי שעוברים את הסף גם כן ההשפעה של פרט בודד היא זניחה (או אפילו קבוצה של פרטים). הבעיה היא רק סביב הסף. האם אנחנו קרובים לסף? שאלה טובה. קצת נתונים לא יזיקו. האם הבאת את הנתונים, יודעת אותם ומסתמכת עליהם? אני אשמח לדעת את התשובה. לדעתי החברה בישראל, במיוחד סביב הערים המבוססות, רחוקה מאד מהסף, ואת יכולה להיות רגועה למדי.
        כשל שני בטיעון הוא הסקה מהכלל אל הפרט, מה שקרוי בעגה המקצועית "הכשל האקולוגי". עיקרו של הכשל הוא שזה שהסיכון למחלה מסויימת כקבוצה גדול יותר, לא אומר שהסיכון של כל פרט בקבוצה גדל. כתבתי עליו בהרחבה (לא בהקשר של חיסונים) כאן:
        http://www.galamit.com/blog/science/eco-fallacy
        ספציפית לגבי חיסונים, ככל שהחיסון טוב יותר, הסיכון הנוסף מהיעדר תכונת העדר, קטן יותר.

        • צפריר כהן הגיב:

          ברור שלא מדובר על הקטנה לינארית, אבל ככל שקטן אחוז החיסון, כך גדל הסיכוי שייחצה אותו הסף.

          אתה צודק גם שלא מדובר בפיזור אחיד בכל האוכלוסייה, ואכן באזורים עם ריכוזים גבוהים יותר של לא מחוסנים, הסף יחצה מהר יותר. נכון שכיום המצב "אצלנו בשכונה" טוב ואנחנו אולי לא צריכים להיות מודאגים מכל מיני שכונות של דוסים. אבל אם ההטפות של אור אלתרמן ושות' ישאו פרי, המצב יכול להשתנות, מכיוון שהיא מכוונת בדיוק לאנשים מהשכונה שלנו.

        • אנונימית הגיב:

          אבל עמית, אתה בעצמך נופל באותה "פסאודו-לוגיקה" שנגדה אתה טוען – אתה מניח שמתן חיסון הפטיטיס B בלידה מסוכן יותר ממתן החיסון בגיל 6 על סמך האינטואיציה שלך ולא על סמך מחקרים.

          אני לא מכירה את רופאת הילדים שלך ולא אותך ואין לי מושג מה לגביכם נחשבת "סכנה משמעותית", אבל בתור מישהי שעוסקת בתחום אני יכולה להגיד לך שהסיכון בהחלט קיים כי כבר יצא לי לראות מקרים של ילדים נשאי הפטיטיס B שהולכים לגן עוד הרבה לפני גיל 6 (וכמובן שמטעמי סודיות רפואית אסור להגיד להורי שאר הילדים שיש להם בגן ילד נשא). אז אולי אין סיבה לחסן מיד עם הלידה אם ברור שהאם לא נשאית, אבל בהחלט יש סיבה לחסן את הילד לפני שחושפים אותו לאינטראקציה עם ילדים (ומבוגרים) אחרים.

          • amit הגיב:

            קשה לי להתייחס לדעות של אנונימיים שטוענים במקביל שהם עוסקים בתחום.
            אבל לדייק אפשר: לא טענתי שיש בידי ראיות כלשהן, להיפך, הדגשתי שאין שום ראיה לחיוב או לשלילה שמשווה את הסיכון/תועלת בלקיחת החיסון בשעות שלאחר הלידה מול גיל 6. אם יש ראיות שכאלה אשמח לראות אותן. אם פגשת ילדים חולים בצהבת B לפני גיל 6 אשמח לשמוע איך הם נדבקו. המחלה אמנם מדבקת אבל רק בתנאים מאד מסוימים (ולא באינטראקציה רגילה בין אנשים, אלא אם כן היא מאד אינטנסיבית ואינטימית) שקל מאד לשלוט בהם ולמנוע אותם. כלומר עבור אנשים ששמים לב לעניין הסיכון לחלות במחלה בסביבה בריאה יחסית הוא פשוט 0.

    • אמת מארץ תצמח הגיב:

      באמת חשוב שמהערכת תבנה אמון
      אבל חשוב לזכור שהתנגדות אי-רציונאלית לחיסונים היא תופעה עם היסטוריה ארוכה, ושכל פבניית האמון מחדש לא תעזור מול הורים בורים אך דעתנים שסבורים שהם יודעים הכל

      אין בדברים כדי להוות אליבי למשרד הבריאות כמובן שצריך להתנהל בשקיפות ובאמינות

  3. שקד הגיב:

    אותי מעניינת העובדה שהרוב המכריע של אלה שאומרים שצריך "לבדוק ולקרוא" בעצם מסיקים שלא צריך לחסן. אני חושבת שזה תלוי לא מעט במקורות שבוחרים לעיין בהם. איפה מוצאים האנשים האלה את מקורות המידע שלהם? בפאבמד? ב-science direct? בגוגל סקולאר אולי? הרי לא כל המידע באינטרנט אמין באותה המידה. אני חושבת שלרוב האנשים אין רקע מתאים בשביל לקרוא ולהבין חומר מדעי באמת. זה לא טריוויאלי. בטח לא באימונולוגיה שזה נושא מורכב מאוד, אפילו ביחס לתחומים אחרים בביולוגיה / רפואה.
    מסכימה איתך גם שלתת אקמול זה יותר מסוכן מלחסן. מעט מאוד ילדים מגיעים לבתי"ח בגלל נזקים של חיסון. הרבה ילדים מגיעים לבית חולים כי ההורים שלהם נתנו להם 7 מ"ל אקמול במקום 5 מ"ל. זה הבדל מאוד קטן בכפית, הבדל של 50% במינון האמיתי.

    לא חסרים חובבי קונספירציות, ובד"כ הם מבססים את הטענות שלהם על פסאודו מדע, במקרה הטוב.

    • אדוה לוטן הגיב:

      אני מסכימה איתך. וכנראה הפער הזה ביכולת להבין ולהבחין בין מחקרים מבוססים ורציניים ובין מחקרים שהם לא זה ולא זה, או היכולת להבדיל בין טיעונים מדעיים ובין מדיניות של בריאות הציבור, גורם להרבה מאוד קשיים בדיון הזה.

      • amit הגיב:

        אני מכיר לא מעט אנשים שלא מחסנים את ילדיהם. ההאשמה האחרונה שאפשר להאשים אותם זה שהם לא יודעים לקרוא ולהבין מחקרים. עוד האשמה שאי אפשר להעלות לגביהם זה שהם לא קוראים מחקרים. נורא פשוט לפטור את העניין ב"הם טפשים" "הם מוזרים" "הם מסוכנים". הרבה יותר קשה להתייחס ברצינות לעמדתם, לחששותיהם, לדעותיהם ולאופן בו הם מנמקים אותה. אף אחד לא באמת מנסה, למען האמת. כולם מעדיפים בלהסתפק ב "אל תתקרבו לילדים שלי".
        אני מזכיר, גם עישון מזיק לבריאות. מאד אפילו. ומזיק גם לסביבתם הקרובה של המעשנים. מאד. ובכל זאת 25 אחוז בערך מהאוכלוסיה מעשנים, ואף אחד לא מציע להם לקרוא מחקרים, מאשים אותם שהם לא מבינים, וכו'.

        • אדוה לוטן הגיב:

          אני מכירה הרבה אנשים שלא מחסנים ואין להם מושג ירוק בקריאת מחקרים. אבל אתה יודע מה – אי אפשר ללמוד שום דבר ממי אתה מכיר או מי אני מכירה, וזה בדיוק העניין. מדע רציני לא מסתכל על מקרים אנקדוטליים.

          לגבי עישון, לא יכולת להביא דוגמא יותר גרועה. רוב האנשים שאני מכירה עושים את זה מתוך הבנה שמדובר בהחלטה מאוד גרועה. יש הרבה מאוד לחץ ציבורי נגד מעשנים בכלל ועישון בהריון או ליד ילדים בפרט. יש חוקים שאוסרים על עישון במקומות ציבוריים ומקומות בילוי.

          • amit הגיב:

            הבעיה היא שאין אף מחקר רציני שמנסה להבין את מניעיהם של הלא מחסנים, ואת תוצאותיה של ההימנעות מדעת הזו [כל המחקרים שראיתי על השפעתם של חיסונים נעשו על אוכלוסיות גדולות שלא היתה להן הבחירה להתחסן או לא. המקרה של הימנעות מחיסון מתוך בחירה, ואפילו בחירה בניגוד לנהלים ולתרבות, הוא מקרה שונה – ולא מצאתי שום מחקר שמתייחס לכך]. אז אנחנו נשארים עם אנקדוטות. שלך ושלי. המדע לא תמיד מספק לנו עובדות להסתמך עליהן.

          • קרן הגיב:

            לא לגמרי מדויק. יש כמה וכמה מחקרים בנושא ההמנעות מחיסונים של הורים, כולל כאלה שבדקו את מקורות המידע עליהם ההורים הללו הסתמכו. הרוב שאבו מידע מאתרי אינטרנט שונים, ומעט מאד הסתמכו על מחקרים מדעיים ממש.

  4. […] הנושא הזה, בתגובה על מאמר אנטי-חיסונים, בפוסט שכותרתו “הורים, אל תסכנו את ילדיכם ואת ילדי”. הפוסט הזה קצת חוזר על הרעיון של מה שכתבתי […]

  5. אמת מארץ תצמח הגיב:

    חשוב לזכור שככלל, המתנגדים לחיסונים מעודים להאמין בכל-מיני בוקי-סריקי וחובבים קונספירציות. כלומר, בשורה התחתונה, חסרי יכולת להבחין בין ספקנות בריאה לתאוריות קונספירציה הזויות:

    http://www.motherjones.com/environment/2013/10/vaccine-denial-conspiracy-theories-gmos-climate

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

לצערי פייסבוק מסתירים את רוב העדכונים מדפים שנרשמתם אליהם. כדי להבטיח את קבלת העדכונים, עליכם להכנס לעמוד ולבצע את הפעולות הבאות:
1. העמידו את סמן העכבר על הריבוע בצד הימני העליון של המסך שבו כתוב Liked. ייפתח תפריט.
2. בראש התפריט מוצגת האפשרות Get Notifications. סמנו אותה.

אין בעיה. הזינו את האימייל שלכם כדי להרשם לבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות האימייל.

הצטרפו אל 79 שכבר עוקבים אחריו

Creative Commons License התכנים בבלוג זה מופצים תחת רישיון ייחוס-איסור יצירות נגזרות 2.5 ישראל של Creative Commons, אלא אם צויין אחרת. לשימוש נא ליצור קשר במייל.

Add to Technorati Favorites

%d בלוגרים אהבו את זה: