Go the f**k to sleep

אדם מנסבך (Adam Mansbach) הוא סופר אמריקאי רציני ומוערך, וכמו סופרים רבים אחרים, החליט לשלוח ידו גם בכתיבת ספרי ילדים. טוב, לא בדיוק. זה נראה כמו ספר ילדים, מאוייר כמו ספר ילדים, אבל לא בטוח שתקראו אותו לילדכם.

הנה פסקה לדוגמא:

The windows are dark in the town, child.
The whales huddle down in the deep.
I’ll read you one very last book if you swear
You’ll go the fuck to sleep.

go-the-fuck-to-sleep-by-adam-mansbach

יש שם הכל. עוד סיפור, הליכה לשירותים, עוד כוס מים, יאוש ותקווה. הספר נולד אחרי שמנסבך קונן בפייסבוק על הקשיים שבטיפול בילד בן שנתיים, ומישהו הציע לו לכתוב על זה ספר.

פרט לטקסט המשעשע (אני קוראת אותו בבית קפה ומתעלמת מהמבטים האלכסוניים ששולחים בי יושבי השולחנות האחרים כשאני מתפוצצת מצחוק), האיורים המקסימים והאופן שבו הוא מגלם בצורה מושלמת את הנרטיב המודרני של ההורה המותש, מסתתר מאחורי הספר הזה סיפור מעניין.

הספר עוד לא יצא בדפוס. לעומת זאת, גירסה פיראטית של הספר הופצה בפייסבוק וטוויטר, והוזכרה בבלוג הפופולארי boing-boing. הספר זכה לויראליות אדירה. ומה קורה לספר שנפגע מפיראטיות מטורפת כזו?

הוא הגיע לפני שבועיים לראש טבלת רבי המכר של אמאזון. הספר יוצא לדפוס באוקטובר… וכדי שתוכלו גם אתם לתרום להצלחה, הנה עותק של הספר. תהנו.

עדכון:

עלתה ביוטיוב גירסה של הספר, שמקריאה סמואל ג'קסון. כן, זה מ"MY name is the LORD". תודו שזה מכפיל את מפלס העונג.

מודעות פרסומת

חיה על 5 שעות שינה

עם התגית:
פורסם ב-טכנולוגיה אנושית
10 תגובות ב“Go the f**k to sleep
  1. נדב פרץ הגיב:

    מ-ע-ו-ל-ה. תודה.
    (אגב, למה מרצ'בנק ולא מנסבך?)

  2. עירא הגיב:

    קורי דוקטורוב משחרר את הספרים שלו ברשיון פתוח ובפורמטים פתוחים במקביל ליציאת הספר בדפוס. הוא אומר שהבעיה שלו היא לא העתקה אלא אנונימיות. הקוראים גומלים בזה שהם מתרגמים את הקובץ לעשרות פורמאטים של קוראים אלקטרוניים (שהוא מציג באתרו להורדה), מתרגמים אותם לשפות אחרות, מעבדים אפילו לתאטרון, והבום השיווקי הזה גורם לו להגיע שוב ושוב לרשימות רבי המכר, לפעמים לשבועות ארוכים. למי שקרא את הספר אלקטרונית ורוצה לשלם עליו אבל לא מעונין בספר פיסי, קורי מציע רשימה ארוכה של ספריות שישמחו אם תקנה להם את הספר. בסופו של דבר עסקי הספרים יצטרכו לעבור שינוי רציני של מודלים עסקיים, סופרים כאלו מוכיחים שזה אפשרי.

    • אדוה לוטן הגיב:

      וההכנסות שלו הן ממי שבוחרים לשלם על רכישת הספר הפיסי?

      • עירא הגיב:

        בעיקר, כן. הוא גם נוסע ברחבי העולם לדבר בהמון מקומות, אבל הוא אומר שזה יותר מאידאולוגיה ולא כהבנסה, הוא לוקח מחירים מאוד נמוכים, ממש רק לכיסוי העלויות.

        מעבר לזה הוא גם מנסה כל פעם טריקים חדשים. ספר אחד הוא הפיק דרך lulu.com עם ארבע עטיפות שונות, יצירות אמנות יפהפיות, ויש מי שקנו יותר מספר אחד. במקרים אחרים הוא מכר מהדורה מוגבלת חתומה של נדמה לי 50 ספרים עם איזה CD בונוס ב-$250 לספר ואנשים חטפו את כולה תוך זמן קצר. השורה התחתונה היא שהוא מצליח להחשף ולכן להתפרנס, וזו השורה התחתונה. ברור שאם כולם ילכו בכיוון אז הוא יקבל פחות קרדיט והתלהבות כי החדשנות לא תהיה שם אולי, אבל הוא בטוח שהשוק ימצא את הפתרונות לענין. הוא אוהב לא להתייחס למעריצים שלו כגנבים, בניגוד למטאליקה ואמנים אחרים שעוד לא הפנימו שהעולם משתנה, מה שעובר עולם המוסיקה כבר עשור רק רומז למה שהספרים מתחילים לעבור היום

  3. אין לי מושג אם אני דומעת מצחוק או מרחמים עצמיים….

  4. רן הגיב:

    אהבתי.
    תיאור יפה של נוהל לטתא"ב
    (לילה טוב – ותעזוב אותי, בא'משך).

    לפעמים ילדים זה הדבר הכי נפלא,
    שממלא את הלב כמו ששום דבר אחר לא יכול
    ולפעמים ילדים זו המכה הכי גדולה –
    הדבר הכי מתסכל / מכעיס / מתיש (הכנס כל רגש שלילי אפשרי כאן)
    לפעמים הם שני הדברים בו זמנית.

    בכל פעם שאני נתקל במישהו (בדר"כ – מישהי) שטוענת שהילדים שלה הם חבילה של אושר צרוף
    ומזדעזעת לשמוע שאני אומר ש"לפעמים ילדים זו מכה",
    אני תוהה –
    האם היא משקרת לי, משקרת לעצמה, או שבאמת –
    יש אנשים שעבורם ילדים זה פשוט כיף אדיר
    ושלא חווים עם ילדיהם תסכול וכעס?

    • אדוה לוטן הגיב:

      אני לא חושבת שזה עד כדי כך קיצוני, שהיא לא חווה כעס ותסכול, אבל אני חושבת שיש אנשים שעבורם האושר ותחושת הייעוד שקשורה בגידול ילדים, כל כך גדולים, שגם התסכולים והכעס והקושי מתגמדים.
      אני איתך – אני מאוד מאוד אוהבת את ילדי. אני יושבת כרגע במשרד מציצה דרך החלון, ורואה את שלושתם משחקים ביחד בגינה, והמראה הזה ממלא אותי אושר וסיפוק. אבל זה לא מפריע לי לקלל חרישית כשהם עולים לי על העצבים, או כשאני גוררת את עצמי בפעם החמישית מהספה בערב כדי לתת חיבוק ונשיקה ולמצוא את המוצץ.

      אגב, בשנים האחרונות יש בון-טון חדש, של לקטר על הילדים, על ההורות ומה שהיא עושה לנו. יש מקומות ברשת שבהם זה כל כך חזק, שכמעט לא נעים לומר שגידול הילדים הוא גם דבר חיובי…

  5. איל הגיב:

    ספר ענק!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

לצערי פייסבוק מסתירים את רוב העדכונים מדפים שנרשמתם אליהם. כדי להבטיח את קבלת העדכונים, עליכם להכנס לעמוד ולבצע את הפעולות הבאות:
1. העמידו את סמן העכבר על הריבוע בצד הימני העליון של המסך שבו כתוב Liked. ייפתח תפריט.
2. בראש התפריט מוצגת האפשרות Get Notifications. סמנו אותה.

אין בעיה. הזינו את האימייל שלכם כדי להרשם לבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות האימייל.

הצטרפו אל 80 שכבר עוקבים אחריו

Creative Commons License התכנים בבלוג זה מופצים תחת רישיון ייחוס-איסור יצירות נגזרות 2.5 ישראל של Creative Commons, אלא אם צויין אחרת. לשימוש נא ליצור קשר במייל.

Add to Technorati Favorites

%d בלוגרים אהבו את זה: