לטבול בוהן בשלולית האנטרפרייז 2.0

לפני שבועיים בערך הרצאתי במסגרת אירוע של איגוד השימושיות הישראלי שכותרתו Social Usability. נושא ההרצאה היה "האם הארגון שלכם מוכן ל- enterprise 2.0?". היה מעניין לדבר על הנושא, בפעם הראשונה מבחינתי, ובעיקר מעניין לדון עם הקהל בסוגיות שונות. אחרי היתה הרצאה שדנה בנושא של instant messaging ככלי בונה קהילות, שהועברה ע"י אירה שכטמן מ-ICQ. את ההרצאה לא שמעתי, כי נאלצתי לנסוע הביתה כדי לשחרר את סבתא מתפקידה כבייביסיטר, וחבל.

כשתכננתי את ההרצאה הזו הייתי צריכה קודם כל לגבש לעצמי את המסגרת שבתוכה אני דנה. המסגרת הזו, שמכונה "אנטרפרייז 2.0", היא בעצם הכלאה משונה של אינטרנט ואירגון. השתייםאפס שאול כמובן מהוובשתייםאפס, וממש כמותו, זהו מונח מעורפל למדי, שמי שמשתמש בו נותן לו פרשנות משל עצמו, לעתים פרועה למדי.

בסופו של דבר, צימצתי את ההתייחסויות לשלוש עיקריות:

התחברות למגמת ה-web 2.0 הקיימת באינטרנט, ואימוץ שלה לטובת צרכי הארגון – כשהארגון מקים לעצמו בלוג ארגוני; כשיש רשת חברתית או בלוג אינטראקטיבי שמסייעים לקבל רעיונות מצד גולשים לגבי פיתוח החברה; כשמקימים וויקי במקום אתר; כל האופנים בהם ארגון משתמש ביישומים, כלים או תפישות של web 2.0, לטובת הנוכחות של הארגון ברשת.

אימוץ ושימוש בכלים וטכנולוגיות web 2.0 לטובת המחשוב הארגוני – צורת התייחסות נפוצה מאוד למונח אנטרפרייז 2.0, קשורה לטכנולוגיה. כשהארגון משתמש ב-AJAX או RSS, זה מוגדר כסוג של אנטרפרייז 2.0. אם תשאלו אותי, זה החלק הכי פחות חשוב. יותר רלוונטי הוא שימוש בתפישות טכנולוגיות כגון cloud computing או אימוץ תפישת עיצוב ופיתוח מהירות ופשוטות (במובן KISS), לשימוש הארגון.

אימוץ תפישה ויישומי web 2.0 והכנסתם לתוך הארגון – זו השקפה שמניחה שמה שעובד באינטרנט, יכול לעבוד גם בתוך הארגון. לפיכך, הארגון מאמץ יישומים שנפוצים באינטרנט – יישומים חברתיים בעיקר – ומיישם אותם בתוך הארגון: בלוגים פנים אירגוניים, wiki, טוויטר ועוד – הכל פנימה. ההשקפה האחרונה היא זו שעיניינה אותי במסגרת ההרצאה.

היות שעמדה לרשותי שעה אחת בלבד, בחרתי לתת סקירה של סוגי יישומים נפוצים ולהתייחס לאופן בו עושים בהם שימוש בתוך ארגונים. השתדלתי לטפל גם ביתרונות וחסרונות, ולתת כמה טיפים שיסייעו ליישום מוצלח.  [לצפייה במצגת המלאה].


Geek And Poke

שאלה מעניינת שנגעתי בה רק על קצה המזלג, היא עד כמה היישומים האלו בכלל מתאימים לארגונים? כדי לענות על השאלה הזו, צריך לחזור אחורה ולבדוק את כמה מהעקרונות המרכזיים שעומדים מאחורי ה-web 2.0.

עיקרון אחד מרכזי ביותר הוא "מונע ע"י הקהילה", עיקרון שתחתיו נפרט את "אפקט הרשת", "חוכמת ההמונים", ובמידה מסויימת גם את הזנב הארוך. מה שנדרש פה הוא מסה, מסה כבדה ורצינית של גולשים. מסה של גולשים היא לא 300 עובדים שנכנסים פעם אחת ללינק בפורטל הארגוני. מדובר באלפים, מאות אלפים, מליונים של גולשים. מתוך המסה הזו יש גרעין קטן, בין אחוז אחד לעשרה (תלוי ביישום) שעושים משהו – מגיבים, מדרגים, או במקרה הטוב כותבים. כמובן, יש מעט מאוד הארגונים שיכולים להעמיד מסה נכבדה כזו. קשה לא פחות לגרום לעובדים לעשות משהו באתר פנימי של החברה, וזה מביא אותי לעקרון הבא.

"הגולש במרכז" הוא עקרון חשוב נוסף. הגולש מעורב, כותב, משתתף בדיון. בלעדיו, האתר הוא כלי ריק. באינטרנט יכולנו להסתמך על מסת הגולשים שתספק לנו מספיק משתתפים מתוך אחוז אחד של מבקרים באתר. בארגון, כבר סיכמנו, אין מספיק גולשים וגרוע מכך, יש הרבה יותר מכשולים בדרך. למשל, בארגון אין אנונימיות. כולם, החל מהבוס שלך, דרך עמיתיך וכלה בכפופים לך, יקראו מה שכתבת. בארגון תמיד יש מי ששואל האם הזמן שאתה משקיע בכתיבה ביישום הוא יצרני ואולי עדיף שתשקיע את זמנך במה שיכניס עוד כמה דולרים לחברה. ובכלל, מי מבטיח שיקראו את מה שכתבת? לא פשוט.

אז מה צריך כדי להפעיל יישום חברתי בתוך ארגון, ולהצליח? בראש ובראשונה צריך ליצור קהל פעיל ומשתף פעולה. צריך ליצור אווירה חיובית ואוהדת בארגון וצריך לייצר חשיפה חיובית ומתמשכת למה שקורה ביישום החברתי שלנו. מה שאי אפשר לעשות זה להיות שאננים. "If you build it, they will come" – ובכן, לא במקרה שלפנינו.

מודעות פרסומת

חיה על 5 שעות שינה

עם התגית:
פורסם ב-טכנולוגיה אנושית
9 תגובות ב“לטבול בוהן בשלולית האנטרפרייז 2.0
  1. סיגלית הגיב:

    אני שמחה על נדודי השינה שלך שהולידו בלוג חדש 🙂 ברכות!
    האנטרפרייז 2.0 היא סוגיה מורכבת, מעניינת, צעירה ובעיקר – בלתי מפוענחת.
    אני מאמינה שהארגונים הראשונים שיצליחו לשמר תרבות 2.0 לאורך זמן הם הגדולים והמבוזרים. אצלנו יש ויכוח – האם הם גם צריכים להיות צעירים וילידים טכנולוגיים, או שגם מהגרים טכנולוגיים יצטרפו לטרנד.

  2. דנה הגיב:

    ברכותי, יקירתי.
    אני חושבת שעניין האנטרפרייז 2.0 הוא סוג של בלון. כמו הרבה דברים שקשורים בווב 2.0. אחת הבעיות העיקריות שלו היא…. המשתמשים. אחרי שהשבוע נתקלתי מקרוב (מדי) במספר אנשים שלא היה להם מושג מה "עושים שם ביו טיוב, בשביל מה אנשים חושפים את עצמם בבלוגים" והכי הכי – "תגידי, את יודעת איך מכוונים את האינטרנט ככה שאני אקבל את כל החדשות במנה מרוכזת, פעם אחת ביום" וכשניסיתי למלמל משהו על RSS הסתכלו עלי כמו על פרה משוגעת, נדמה לי שהבנתי קצת יותר טוב את פערי הדורות.
    נכון שסבתא שלי יכולה לשלוח מייל לנינים. זה עובד. ואני מכירה אפילו סבתא אחת (אחרת) שיש לה בלוג.
    אבל אלה אנקדוטות. חלק גדול מכח העבודה הם אנשים שלא מסוגלים לעכל את מהירות ההתפתחות הטכנולוגיות, וממילא דוחים את ההטמעות שלהן בחיי היומיום. כך שלפני שאפשר לדבר על אנטרפרייז 2.0 (איפה ספוק, באמת?), צריך לדבר על עובדים שמסוגלים להפנים את המושג הזה. ולא להגיע למצב שבו הארגון דוהר קדימה והעובדים שלו נשארים הרחק מרחוק.

    ובעניין טוויטר, דברי איתי. יש לי כמה עניינים איתו באחרונה.

  3. The Architecture Artist הגיב:

    לפני שנים (לא כל כך רבות), עסקנו בתחום חדש ויומרני שנקרא בשמות כגון Groupware, Collaboration ועוד שמות יצירתיים אחרים. וכמו שכולנו יודעים, טכנולוגיות רבות עברו מאז בנהרות ה-IT.
    אני מסכים עם ההנחות לגבי הבעייתיות של "הסבת" עקרונות ה-Web 2.0 לתוך העולם הארגוני, אך כטכנולוג, אני רואה כיצד רעיונות מהעולם הזה נכנסים לתוך מוצרים שמכוונים לתוך הארגונים, ועוזרים בעיקר לפתח את אותו תחום שיתופיות (עוד שם לתחום).
    במקומות בהם צעדנו כחלוצים שמנסים להסביר את החשיבות של ניהול ידע (ועוד שם לתחום), באמצעות כלים בלתי מוכרים, צועדים היום פתרונות כגון Wikis ו-Blogs ארגוניים, שרבים מכירים (לפחות משמועות).

    אני מסכים גם עם תאור הבעיה של המשתמשים שנשארו מאחור (בעיקר המהגרים). אבל נראה לי שהדרך המרכזית לטפל בבעיה שלהם (בעיקר בארצנו הקטנטונת), היא ע"י שילוב הרעיונות והפתרונות הללו במסגרת תהליכי העבודה היום-יומיים של הארגון. לא כמשהו אופציונאלי (כגון "תכתוב blog בזמנך הפנוי, כדי לתאר את מה שעשית אצל הלקוח), אלא כמשהו שהעובדים חייבים לעשות במסגרת תהליכי העבודה (כגון "לפני שאתה מסיים לבצע את העבודה עם הלקוח, תכתוב את סיכום הפעילות ב-blog, כדי שחברי הצוות שלך יוכלו להגיב, ואולי כדי לאפשר ללקוח להגיב…").
    כמובן שמהלך כזה חייב להיות מלווה במקלות וגזרים, אבל את הדוגמאות לאלה אני משאיר למנהלים שבינינו.

    תיהני מה-blog.

  4. אדוה הגיב:

    תודה על הברכות, וברוכים הבאים חבר'ה 🙂

    השאלה שהעלית, סיגלית, לגבי ילידים טכנולוגיים או מהגרים, היא שאלה מאוד מרכזית גם בעיני. אגב, דנה, זה לאו דווקא קשור לגיל, אני מכירה לא מעט צעירים שמסתכלים בחשדנות מהולה בשעשוע ב"כל האינטרנט הזה". web 2.0? הם אפילו לא מכירים את המושג. (ותשלחי את הלינק לבלוג של הסבתא ההיא ;))

    ארכיטקט, אני מסכימה איתך לגמרי שאנטרפרייז 2.0 זה בעצם שם חדש ל-groupware וחבריו. אגב, אני חושבת שאותם חסמים שנתקלנו בהם לפני עשר שנים וחמישה דורות טכנולוגיים, לא השתנו בהרבה, והם עדיין קשורים כולם לאנשים ובכלל לא לטכנולוגיה…

    השאלה של ילידים או מהגרים, קשורה לדעתי לא רק באוכלוסיית העובדים, אלא גם (ואולי בעיקר) באותם מנהלים ואנשי מפתח שיוצרים את התרבות המחשוב הפנים-ארגונית. אני חוששת שתרבות כמו שהארכיטקט מתאר (או מפנטז עליה), עוד רחוקה מאוד מרוב הארגונים שאני מכירה, בעיקר בגלל שמי שקובעים את המדיניות הם אפילו לא מהגרים טכנולוגית – הם עוד לא עשו עלייה.

  5. דנה הגיב:

    אני חושבת שעניין הגיל מושפע מאד מגיאוגרפיה.
    במקום שבו אני נמצאת, ולאו דווקא במחלקה שלי, כ-ו-ל-ם רובצים בפייסבוק, לכל אחד יש בלוג (לפחות בתיאוריה) וויקי היא לא רק דודה. נורא קשה להודות בזה, למרות שאנחנו תמיד חושבים על ישראל כאחת מבירות ה-early adopters, אבל זה לא ממש ככה 😦

  6. דנה הגיב:

    ברח לי איזה משפט באמצע. אחרי הויקי והדודה, היה אמור להיות:
    נדמה לי שבדור הצעיר ווב 2.0 הוא לא מושג. הוא סוג של דרך חיים. מטוויטר ועד אפליקציות חברתיות מבוססות מיקום שמשולבות עמוק בתוך הסלולרי שממילא צמוד לאוזן, זה משהו שמלווה את היומיום באופן מאד בסיסי. נדמה לי שבישראל זה עדיין לא המצב.

    (ואח"כ מגיע המשך המשפט).

  7. אדוה הגיב:

    אני ממש לא חושבת שישראל כאומת אזרחים יכולה להיות מוגדרת כ-early adopters. יש שכבה קטנה מאוד שכן, אבל מרבית האוכלוסיה רחוקה מכך.
    איך את מגדירה "דור צעיר"? ארו במילים אחרות, מתי הם יתחילו לעבוד?

  8. שגיא חמץ הגיב:

    ישראל או לא ישראל רק חלק קטן מאיתנו
    הם ארלי אדפטורס היתר כמו רוב עובדי הידע
    פשוט עסוקים מדי בשביל לאמץ משהו חוץ ממייל.
    ובכל זאת E2.0 הוא שינוי אמיתי שכבר מתרחש בהרבה ארגונים
    וממה שאני עוקב בכל פעם ההטמעה עולה על ציפיות המטמיעים.
    לנו יש מערכת של בלוגים פנים ארגונית שהקמנו ואנחנו מלווים
    בבזק ואפילו אנחנו שבאנו אופטימיים עם אמונה יוקדת בז'אנר
    מופתעים מכמות הפעילות שם.

  9. אדוה הגיב:

    ברוך הבא 🙂
    מה שסיפרת על בזק נשמע מעניין מאוד. אשמח אם תוכל לספר (פה או בבלוג שלכם) קצת יותר על מה שקורה שם.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

לצערי פייסבוק מסתירים את רוב העדכונים מדפים שנרשמתם אליהם. כדי להבטיח את קבלת העדכונים, עליכם להכנס לעמוד ולבצע את הפעולות הבאות:
1. העמידו את סמן העכבר על הריבוע בצד הימני העליון של המסך שבו כתוב Liked. ייפתח תפריט.
2. בראש התפריט מוצגת האפשרות Get Notifications. סמנו אותה.

אין בעיה. הזינו את האימייל שלכם כדי להרשם לבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות האימייל.

הצטרפו אל 79 שכבר עוקבים אחריו

Creative Commons License התכנים בבלוג זה מופצים תחת רישיון ייחוס-איסור יצירות נגזרות 2.5 ישראל של Creative Commons, אלא אם צויין אחרת. לשימוש נא ליצור קשר במייל.

Add to Technorati Favorites

%d בלוגרים אהבו את זה: