הגברים בפאניקה (וגם רונית תירוש)

אני מודה שהופתעתי מפסק הדין של רמון אתמול. סליחה, לא מפסק הדין, אלא בעיקר מהנחרצות שלו. הופתעתי מאחדות הדעים ומקיתונות הביקורת שהוטחו ברמון. מי שניזון כמוני מהתקשורת, בהחלט התרשם שמדובר באיזו שרלילה, חיילת צעירה (מישהו בכלל אמר "קצינה" עד אתמול?) שהתלהבה מהשר השרמנטי ונמרחה עליו בלשכה. רמון בסך הכל נעתר לחיזוריה הנלהבים.

אבל השופטים היו נחרצים ביותר, כה נחרצים עד כי אין לדעתי מי שחושבים שהם טועים בהבנת הסיטואציה. לכולם ברור שאם הם איבחנו את רמון כשקרן מניפולטיבי ואת המתלוננת כישרה ואמינה, אכן מדובר במעשה שבוצע בכפייה.

ובכל זאת, למרות שהמעשה ברור ומוסכם, הפרשנות שהמחמירה של השופטים, ופסק הדין שאינו משתמע לשתי פנים היכו בתדהמה את המדינה, ובעיקר גברים רבים במדינה. הנה תגובה מייצגת. כותב יריב בן אליעזר ב-ynet: "ההחלטה להרשיע את חיים רמון במעשה מגונה, שהתקבלה פה-אחד, קבעה נורמה חדשה ביחסי המינים בישראל: "שומר נפשו ירחק מנשים". מעכשיו, כל גבר זהיר כופה על עצמו "נזירות" בקשרים עם בנות המין השני, שכן "עדיף להיות חכם – לאו דווקא צודק".
מעתה והלאה אני חוסך מ"בנות המין היפה" חיוך במבט, לחיצת יד או מחמאה ידידותית. אני מודה כי אין לי שום כוונה ליפול שדוד בידי איזו "שרלילה", או בידי מערכת הצדק הישראלית שסימן שאלה גדול מרחף עליה."

האמירות האלו, האופייניות מאוד לגברים ששומעים על הרשעות בעבירות של הטרדות מיניות או מעשים מגונים, מעידות בדיוק על שורש הבעיה. מה שהנשים למדו ולומדות בשנים האחרונות, שאין דין חיוך במבט כדין נשיקה עם הלשון, שלחיצת יד היא לא צביטה בישבן ושמחמאה ידידותית כמו "התסרוקת החדשה מחמיאה לך" לא נתפסת כמו "איזו כוסית את" או "אחלה מחשוף דפקת היום" – את זה גברים רבים לא מצליחים להפנים.

התפיסה הנוכחית של כבוד הדדי, מחייבת את האדם להפעיל שיקול דעת. כן, כן, אפילו את יריב בן אליעזר. המציאות היא לא שחור או לבן – או שמותר לי להגיד ולעשות ככל העולה על דעתי, או שאסור לי לעשות שום דבר. יש גוונים רבים של אפור, אבל הגבול הפולשני, המטריד, הנעשה בכפייה, הוא ברור מאוד. ועובדה, שיש דרך לשוחח, להתיידד, אפילו לחזר, תוך שמירה על כבוד הדדי ופעולה בהסכמה בלבד.


לא פחות מטרידות אותי נשים שמסגלות לעצמן את אורח המחשבה הזה. רונית תירוש למשל, כתבה טור (בלתי קריא בעליל, אבל ניחא) ובו היא טוענת שפסק הדין הוא לא פחות מאשר החלטה אשר "יש בה כדי לסכל את שוויון ההזדמנויות בעבודה." כן, כן, קראתם נכון. "האם ייפלא בעיני מישהו לגלות כי מעסיק גבר יבחר כעת שלא להעסיק אשה תחת מרותו, בשל החשש כי בעצם העסקתה הוא שם לעצמו "מכשול בפני עיוור"?"  ממשיכה תירוש ונותנת היתר לכל אותם גברים שמאמינים שהכל מותר להם. תרחיקו אותן מאיתנו! אנחנו לא נעמוד בזה! אם הנשים האלו יהיו פה בסביבה, לא נוכל שלא לנשק ולצבוט ולתפוס.

מה בעצם אומרת תירוש? כמובן שהיא חוטאת באותה גישה דיכוטומית שבה חוטא בן אליעזר. ויותר מכך, היא טוענת, לא יכול להיות מצב שבו גבר יעסיק אשה, ויצליח לעמוד בפני קסמיה. הרי הדבר הכי טבעי עבור בוס הוא לגפף ולנשק את עובדותיו, לא כך? 
הגברת תירוש נמצאת, מנטלית, חמישים שנה לאחור. כאילו לא קבע כבר המחוקק שכל יחסים בין מנהל לעובדיו הם יחסי מרות, וכי גם יחסי מין בהסכמה הם בעייתיים מאוד בסיטואציה מעין זו הם עברה פלילית על החוק למניעת הטרדה מינית (תודה על ההערה דרומי). אני סקרנית לקרוא מה היא תכתוב אחרי פסק הדין בעניין כבוד הנשיא קצב.


יוכי ברנדס כתבה, עוד בתחילת המשפט, "בנות הגזמנו". אז נכון שהיא קצת פספסה את העובדות, ונכון שהנשיקה המדוברת לא ממש היתה נשיקה על השפתיים, ונכון שבית המשפט קיבל את גרסת המתלוננת שלא פלירטטה ולא נמרחה על רמון. היא עיתונאית, אז היא מרשה לעצמה לכתוב גם אם היא לא ממש מכירה את העובדות. גועל נפש, אבל שוין.

אבל ברנדס ביטאה אז, מה שרבים (ורבות) חושבים גם היום. שנשיקה, גם אם לא ממש בהסכמה, היא לא עניין לדין פלילי. כמו בארץ נהדרת המצויינת (למה קשת לא מאפשרת לתת לינק ישיר לקטע? חבל), שם משה קצב פיטר את א' כי "היא לא זורמת". בכך צודקת לגמרי רונית תירוש. "פסק הדין מתעלם מהתרבות בה אנו חיים" כהגדרתה, ואני מסכימה איתה בעצב. התרבות (?) הזו מצפה מנשים להחליק, להתעלם, "לזרום" – גם כשעושים להן דברים שהן לא אוהבות, גם כשכופים עליהם מגע מיני שלא בהסכמתן. לא אהבת? תשתקי ותחייכי. רק שלא תעזי להתלונן.
 
אני שמחה שלבית המשפט היה אומץ להציב את הגבול ולנסח אותו כל כך בבהירות. חבל שגם הבהירות הזו, לא תעזור ב"תרבות" שלנו, שבה אפילו נשים מאמינות שלגבר מותר לעשות כל מה שבא לו. 
  

מודעות פרסומת

חיה על 5 שעות שינה

עם התגית: ,
פורסם ב-הכל אודות אדוה
34 תגובות ב“הגברים בפאניקה (וגם רונית תירוש)
  1. MezzoMom הגיב:

     עם כל הכבוד, אין לי שמץ של כבוד ליריב בן-אליעזר, שעל אף היותו נצר למנהיג מכובד רחוק מלעורר כבוד בתגובותיו התקשורתיות כבר שנים רבות. כל פעם שאני שומעת אותו ורואה אותו בתקשורת הוא מצטייר כנאד נפוח מלא חשיבות עצמית. אז בעיני הוא לא אילן גבוה להיתלות בו, בלשון המעטה. כנ"ל רונית תירוש. אני שמחה כמוך שבית המשפט אמר את דברו בצורה כל כך חריפה וברורה שלא משתמעת לשתי פנים! אולי בעזרת פסק הדין הזה יתחילו גם אותן נשים להבין איפה עובר הקו בין מותר לאסור ויעמדו על שלהן. 

  2. מיצפטל הגיב:

    אני מודה שגם אני נפלתי בשבי התקשורת והאמנתי שהיה מדובר באירוע תמים שיצא מפרופורציה. ואני גאה במערכת המשפט שלנו שלא נפלה בפח. אני עוד יותר גאה באותה בחורה שהעיזה וקמה, ודיברה, וסבלה את העינויים המתמשכים שהמשפט הזה סיפק לה. וכולי תקווה שגברים יתחילו להבין.

  3. דרומי הגיב:

    יחסי מין בהסכמה בין עובדת למעביד הם לא ’בעייתיים מאוד’, הם עברה פלילית על החוק למניעת הטרדה מינית.

  4. אתה מוזמן להשתתף באתר דעות מעניין – פוליטינט<a href=http://www.politinet.co.il Target=_BLANK class=msg><a href=http://www.politinet.co.ilhttp://www.politinet.co.il</a>/אתר שכולו הפניות למאמרי דעות, דיונים בבלוגים ופורומיםכתבה עליו תוכל לקרוא כאן<a href=http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/030/019.html Target=_BLANK class=msg><a href=http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/030/019.htmlhttp://www.nrg.co.il/online/1/ART1/030/019.html</a>אתה מוזמן להעלות הפניות בפוליטינט לקטעים הפוליטיים שלךלחץ על כפתור “הוסף קטע” ומלא את הפרטים של הקטע שאליו אתה רוצה להפנותתודה

  5. נינה הגיב:

    הנחרצות של פסק הדין אינה מעידה על שום דבר, למעט הכשרון והרצון של כותבי פסק הדין למנוע כל אפשרות לעירעור. דיברת על כבוד הדדי – בואי נתמקד רגע במילה "הדדי". בחלק נכבד ממקרי ההטרדה מינית (לא כולם!) המוטרדת לא מגלה כבוד לעצמה ולא לסביבתה. בנושא הזה אני חולקת על מירב מיכאלי שטענה שמחשוף אינו סיבה להטרדה מינית. בעיני גברים רבים מחשוף הוא הטרדה מינית של האישה נגדם. נכון שמחשוף אינו שלט הקורא לגברים לבוא ולגעת, אבל מי שלא מכבדת את סביבתה ובאה למקום עבודה עם מחשוף עמוק ללא חזיה, שלא תתפלא לקבל יחס מזלזל ומשפיל מצד הסביבה בכל הנוגע למיניותה.אני לא מבינה את הגישה המתירה לאישה לגרות גבר – בלבוש, בדיבור, בפלירטוט – ואז מגלגלת את העיניים כשקורה משהו וצועקת: "גופי הוא פרטי שלי!". גופך הוא פרטי? סבבה. בואי נשמור עליו ככזה. תתלבשי בבקשה.

    • אני חושבת שלבוש מאוד חשוף ופרובוקטיבי הוא בטעם רע מאוד. אבל אני לא מסכימה שהוא בעצמו הטרדה מינית, או הזמנה לכך. עובדים איתי לא מעט גברים צעירים, חלקם מושכים מאוד. לא היה עולה על דעתי לטפוח לאחד מהם על הישבן רק בגלל שהוא לובש כזה ג’ינס צמוד.לעומת זאת פלירטוט שכולל מגע והצעות מפורשות מצד אשה לגבר – זו הרי הטרדה מינית מהצד השני, לא? אבל אני חושבת שמעטים הגברים שיתלוננו על כך, לא בגלל שזה נעים להם, אלא בעיקר בגלל שלכך יש עוד פחות לגיטימציה מאשר לתלונות מצד נשים. וחבל.

      • נינה הגיב:

        כנסי בבקשה לפורומים דתיים, ותגלי הרבה גברים שרואים בלבוש פרובוקטיבי הטרדה מינית.בואי אשתמש בשיטה שלך: איך היית מגיבה לו אחד מהגברים אצלך במשרד היה מגיע לעבודה ללא חולצה או עם מכנסיים שחריץ ישבנו + פס החוטיני שלו במצבצים מהם (ואני מניחה שאת לא עובדת בחברה למיזוג אוויר :-)). איך היית מגיבה אם בכל התכופפות שהבוס שלך מבצע לעברך, איבר מינו מציץ קלות מבעד למחשוף שבמכנסיו?את לא רואה בזה הטרדה מינית, כי אלה הנורמות החברתיות אליהן הורגלת. והעובדה שלא היה עולה בדעתך לטפוח על ישבנו של גבר לבוש יפה בעבודה היא רק ראיה לכך שאת בת והוא בן, ונרצה או לא נרצה חונכנו אחרת ותוכנתנו אחרת. יש מקום לחינוך חברתי שונה, אבל (כמו שאמרתי חזור ואמור) המקרה של רמון הוא לא מקרה המבחן הנכון.

        • הנחת יסוד אחת נכונה (אני לא עובדת בחברה למיזוג אויר :-)) ואחת לא נכונה (אני ממש לא מורגלת בכך שאיבר מינו של מישהו יציץ כלפי). ולמה שלא יתלוננו גברים שמרגישים מוטרדים מינית?

          • נינה הגיב:

            כי הנורמה החברתית מתירה לנשים להתלבש איך שבא להם, והבאסורד הוא שאם גבר יעיר לאישה על לבושה הפרובוקטיבי, הוא זה שיחשד הטרדה מינית, מכיוון ששם לב לכל מה שהאישה במילא ניסתה להבליט.

      • אורזת ממחשב אחר הגיב:

        אתמול שמעתי הרבה דיוני רמון, והרבה דברים שנאמרו בגנות פסק הדין. אחד הדוברים היה אדם שעובד בבית עסק שבו יש מגע רב (גם פיזי, אבל בהחלט לא מיני) עם לקוחות.   הוא טען שלקוחות מגפפות אותו, עוגבות עליו ואחת אף מגדילה ומעזה ומנשקת אותו כמעשה-רמון, עם הלשון. הוא אמר שהוא נבוך והוא לא מעז להתלונן על כך. משני טעמים:א. זו לא הטרדה (בית המשפט, אגב, קבע שמדובר במעשה מגונה ולא בהטרדה)ב. יצחקו עליו. והטעם השני הוא העיקרי.  אצל גברים תחושת הבושה היא אחרת – אם מישהי מבצעת בהם מעשה מגונה הם מתפדחים (במקרה שבו הם לא חושבים שזה סוג של מחמאה מעוותת). מעניין איך יראה התהליך שהם יעברו בשנים הבאות, בעקבות התהליך שעברו נשים בעשורים האחרונים.

    • MezzoMom הגיב:

      סליחה שאני מתפרצת, אבל מי בדיוק קובע פה את קוד הלבוש? מה שבעיני הוא לבוש הולם, בעיני האחר יכול להיחשב לבוש מתגרה. היום זה המחשוף ומחר זה הצבע. הרי זה בדיוק מה שאותם גברים דתיים שאת מתייחסת אליהם בהמשך עושים: מסירים מעצמם כל אחריות ושולחים את נשותיהם ובנותיהם ללבוש בגדים ארוכים וצנועים, לגלח את שיער ראשן וכן הלאה. בעצם הדברים שאת כותבת את מסירה מעל הגברים את האחריות להתנהג כבני אנוש הוגנים ומטילה שוב הכל, כמשכבר הימים, על כתפי הנשים. 

      • נינה הגיב:

        מהי המטרה של לבוש פרובוקטיביף אם לא למשוך את העין לנשיות המתפרצת שלך? ואם גבר שם לב לנשיות המתפרצת שלך, על מה יש לך להלין? מי שמתלבשת כזונה (אם יורשה לי להקצין) שלא תתפלא שעוצרים לה בצידי הדרך ושואלים אותה כמה היא לוקחת לשעה. מהי התנהגות אנושית מקובלת? בעבר גבר שגרר אישה בשערותיה למערה נחשב לבן אנוש. הקודים להתנהגות אנושית נקבעים בתוך המסגרת החברתית. העובדה שאני מתלבשת בצינעה לא מסירה מעל הגבר שום חובה שלו כבן אנוש, כי גם נשים צנועות מוטרדות מינית. העובדה שאני מתלבשת בצניעות מעידה שאני מכבדת את עצמי ואת גופי, ודורשת יחס דומה מאחרים. את לא יכולה להתעלם מהעבודה שישנה בין בני אדם תקשורת שאינה מילולית אלא נובעת מלבוש ומשפת גוף.  

        • MezzoMom הגיב:

          אני ממש ממש ממש לא מסכימה עם מה שאת אומרת. (כבר אמרתי ממש?) זו בדיוק שאלה של גבולות ומ קובע אותם.מה שאצל האחת נקרא להתלבש בבגדיה היפים אצל השניה נקרא לבוש פרובוקטיבי ומגרה. מהו קנה המידה? צמוד מול רחב? אפור מול אדום? כפתור אחד פתוח או שניים? מי שרוצה להטיל על עצמה מגבלות, בבקשה. אבל לצפות שאותן מגבלות עצמיות ייושמו אצל אחרות ולא, יבולע להן נראה לי ציפיה שמרנית ומוגזמת. 

          • נינה הגיב:

            יש גם לבוש שאין עוררין לגבי מידת הפרובוקטיביות שלו. את מצמצמת את הדיון לשאלת כמה כפתורים מותר לפתוח ואיזה צבע מותר ללבוש. גם אני יכולה להקצין את הדיון ולשאול אותך האם תקבלי את הטענה שבקיני או בחוטיני וטופלס הם בגדיה היפים של אחת מעובדות המשרד שלך. יש גבולות גם בלבוש, ובאופן מפתיע הם ברורים מאוד גם בחברה החילונית. נראה לי שאת מסונוורת מהעבודה שאני דתיה, ולכן מנסה למצוא בדברי את מה שאין בהם. קחי לדוגמא את בית המשפט ותגידי לי מה היה אומר השופט למתמחה שהיתה באה לעבודה בסטרפלס לוהט בצבע ורוד בזוקה ובמכנסי שורטס מצודים בעלי גזרה נמוכה. היא יכלה לטעון באוזניו עד מחר שאלה בגדיה היפים וזה טעמה האישי, אבל יש קוד לבוש במקום העבודה והיא חצתה אותו.

      • נינה הגיב:

        ואנא אל תסיטי את הדיון לדרישות הצניעות של גברים דתיים. לא כתבתי את שכתבתי כדי לומר שאותם גברים דתיים רוצים לכפות קוד לבוש צנוע על מקום העבודה שלהם, אלא רק כתבתי תחושה סוביקטיבית של אדם שכל חייו הורגל ללבוש צנוע, למראה אישה הבאה לעבודה בלבוש פרובוקטיבי. יש מרווח אפשרויות עצום בין לבוש פרובוקטיבי ללבוש של שכונת מאה שערים, ורובו לא נחשב – גם בעיני גברים דתיים – כהטרדה מינית.

  6. הפוך הגיב:

    לא כל הגברים מתאפיינים האמירות של בן-אליעזר, יש גברים שחושבים בדיוק ההפך ממנו.

  7. any הגיב:

    אחלה פוסט.

  8. שושי הגיב:

    השופטים קבעו מבחן: רצף סביר והגיוני. מה לא ברור? רמון הוכיח שהתנהגותו לא היתה שלב ברצף סביר, אלא הוא במודע לא כיבד את ה’ בכך שגם כשנודעה לו "הטעות", הוא לא התנצל.

  9. הבלונדינית הסודית הגיב:

    נינה, לא יצאת קצת מפרופורציות? סטרפלס ורוד זוהר ומכנסונים צמודים? אנחנו זוכרות שמדובר בקצינה בצה"ל, ש(אלא אם את יודעת משהו שאני לא)לבשה במקום העבודה שלה בעיקר מדים? את באמת חושבת שהנשים שהוטרדו מינית (ו/או נאנסו) על ידי רמון וקצב (לכאורה) הגיעו לעבודתן, במשרד הבטחון ובלשכת הנשיא לבושות בסטרפלס ומכנסונים? אני משוכנעת שלא, גם כי במשרדי ממשלה, כמו גם בחברות גדולות, יש קוד לבוש ומנסיוני יש אדם/אישה שאמורים לאכוף את הקוד הזה ולהעיר כשמישהו/י חורגים ממנו בצורה ברורה .וגם אם עובדת הגיע לעבודה בבגד שאת מגדירה כלא הולם-להסיט את הדיון לכיוון עומק המחשוף ואורך החצאית זה כמו להגיד שאם הלכת במיני ברחוב מגיע לך שיאנסו אותך. אולי, כמו שמישהי כתבה קודם, שזה נכון שאם את מתלבשת כמו זונה סביר שישאלו אותך כמה את לוקחת לשעה, אבל אפילו אם את זונה, אחרי שאמרת שאת לא מעוניינת, אין שום תירוץ בעולם שיאפשר למישהו לגעת בך.

  10. הבלונדינית הסודית הגיב:

    אה, וגם שלום מאזינה. אנחנו מכירות ממקומות אחרים, ונחמד לראות את הבית שלך.:+)

  11. אורזת ממחשב אחר הגיב:

    תרשי לי להתפס לנקודה פעוטה בדיון – כי את הדיאלוג בנושא הגברים, ההתייחסות ולבוש פרובוקטיבי את מנהלת להפליא (בלי עזרה מצדי ;-)). רונית תירוש – האשה הזו היתה מנכ"לית משרד החינוך (ו…כן, אני זוכרת מי היתה השרה שמעליה). כמה עגום שזה מה שיש לה לומר בנושא. כמה מאכזב, וכמה מדאיג כשאני חושבת על מה היא הכניסה למערכת החינוך 😕

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

לצערי פייסבוק מסתירים את רוב העדכונים מדפים שנרשמתם אליהם. כדי להבטיח את קבלת העדכונים, עליכם להכנס לעמוד ולבצע את הפעולות הבאות:
1. העמידו את סמן העכבר על הריבוע בצד הימני העליון של המסך שבו כתוב Liked. ייפתח תפריט.
2. בראש התפריט מוצגת האפשרות Get Notifications. סמנו אותה.

אין בעיה. הזינו את האימייל שלכם כדי להרשם לבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות האימייל.

הצטרפו אל 79 שכבר עוקבים אחריו

Creative Commons License התכנים בבלוג זה מופצים תחת רישיון ייחוס-איסור יצירות נגזרות 2.5 ישראל של Creative Commons, אלא אם צויין אחרת. לשימוש נא ליצור קשר במייל.

Add to Technorati Favorites

%d בלוגרים אהבו את זה: