כואב לו ואני בוכה

אני חושבת שאין דבר שיותר קשה להורה, מאשר לראות את הילד שלך סובל, מבלי שתוכל ממש לעזור לו. כשברקע נמצאות החלטות שקיבלתי, ומשפיעות עליו, זה הופך את ההתמודדות למייסרת הרבה יותר.

השנה העברנו את השובב שלי לגן חדש. גן פרטי, שמאוד משקיע בילדים, והבכורה בילתה בו שנה אחת מהנה ומפרה מאוד. ההתלבטות היחידה – שלנו ושל הגננות – היתה שהוא הילד הכי קטן בגן. הוא התחיל את השנה כשהוא בן שלוש וחודשיים, צעיר בארבע חודשים כמעט מהילדה הבאה אחריו.

היום, שלושה וחצי חודשים אחרי תחילת השנה, אני נפרדת כל בוקר מילד אומלל. בשבועות האחרונים, אחרי שבילה כמה ימים בבית עם שפעת, אפילו מה שהשתפר מתחילת השנה חזר ונסוג.

לא אלאה אתכם בכל הבעיות והקשיים. אנחנו אמורים להפגש בשבוע הבא עם הגננות, ולחשוב ביחד מה לעשות. האם זה משהו שקשור לבית? האם זה הגן שלא מתאים? הרכב הגילאים?

אבל הדבר שהכי כואב לי, הוא שאני מרגישה כמה שהוא אומלל. אומלל ובודד.


החזרתי את האביב לבלוג. שיהיה קצת פרחוני.

מודעות פרסומת

חיה על 5 שעות שינה

עם התגית: ,
פורסם ב-הכל אודות אדוה
40 תגובות ב“כואב לו ואני בוכה
  1. ממש מוזר שכמה חודשים אחרי תחילת השנה עדיין לא טוב לו בגן….מה את יכולה לעשות עכשיו?להחליף גן באמצע שנה לא נראה לי רעיון כזה טוב….

    • זו היתה גם המחשבה הראשונה שלי. והשניה היתה – אם עד עכשיו לא טוב לא בגן, מה הסיכויים שזה ישתפר? אולי אני דווקא כן צריכה להחליף גן, ולתת לו לעבור את שאר השנה טוב יותר. אני לא יודעת. יש לי בעיקר שאלות, לא תשובות.

  2. תתחדשי על התפוחיות :)גם אנחנו פתאום באיזו רגרסיה עד כדי כך שהיום, למשל, ויתרתי והרשתי לו להשאר איתי בבית…יש לי הרבה מה להגיד בנושא הזה, אבל התגובית קטנה והמרחב והזמן לוחצים.יש לך אפשרות לגלות לי מאיזה אזור בערך את בארץ? אני "מכירה" כמה גנים שאולי שווה לך לראות אותם ולהתרשם מהם.

  3. zulu הגיב:

    hi maazina,i like your site.in our opinion we prefer our kids to wait a bit more and be in the group of the older guys in the class rather then to push them and be with the youngest.what is the hurry?we believe that joy, fun, self esteem and confidence are more important then academicachievements in this age. good luck.

    • תודה כעקרון אני מסכימה, אבל זה רק שיקול אחד במכלול השיקולים בבחירת גן. צריך להוסיף לזה שיקולים נוספים כגון – היצע הגנים הישוב, הצוות בגן, מס’ הילדים בגן, מעבר מסגרות נוספות בעתיד ועוד.אגב, כשדיברתי על הגן שמשקיע בילדים לא התכוונתי מבחינה אינטלקטואלית דווקא.

  4. אורזת הגיב:

    דילמה קשה.  הבעיה העיקרית עם הסוג הזה של דילמות היא שהפתרון ימצא רק בדיעבד. בראיה לאחור אפשר להגיד – פה היה לו טוב, פה לא. כאן היינו צריכים לשנות ולחתוך לכיוון הזה או ההוא. ברגע נתון כמעט ואי אפשר למצוא פתרון מיטבי.  אני יודעת שאנחנו עשינו לא מעט שגיאות בדרך של ילדינו. כולן מכוונה טובה והמון אהבה, כמובן. הדבר העיקרי שמנחם הוא שבטווח הארוך – העמידות של הילדות עובדת לטובתם. הם זוכרים בעיקר את הטוב והרבה פחות את הרע. סוג של נחמה, לא?

  5. אבא'לה הגיב:

    קטונתי מלתת עצות לאחרים – רק על עצמי לספר ידעתי.היה לנו את אותו סיפור עם נועה בגן טרום חובה. יום יום העלינו אותה על ההסעה (!) כשהיא צורחת ובוכה. בגן היא הייתה בוכה – והגננות היו פשוט קרירות ולא תומכות. אנחנו החלטנו אז לא לשדר לה שיש אפשרות בכלל לעבור לגן אחר. אני אפילו לא זוכר איך – אבל פתאום הכל הסתדר. היא הפכה לחיה חברתית, התאהבה בגננות שלה (שעלו עם הגן גם לחובה…).שוב, אולי המקרה הזה שונה – אבל רק שתדעי, גם דברים כאלו קורים.

    • תודה . האמת שעל זה בניתי. שהזמן יעשה את שלו, ושהוא יתחבר שם עם איזה ילד או ילדה ושהדברים יסתדרו. אבל איכשהו זה לא נראה לי ככה. אנחנו כבר קרובים לחנוכה, וכשאני שואלת אותו "איך בגן" הוא עונה לי "אני לא מכיר אף אחד"… ברור לי שהוא מכיר ילדים, ולפי הגננות הוא בהחלט משחק עם ילדים אחרים, אבל כנראה שהתחושה שלו היא אחרת לגמרי.

      • אבא'לה הגיב:

        בדקתי עם יעל – אצלנו זה נמשך עד אחרי חנוכה, אבל את מכירה את הילד שלך הכי טוב.אצלנו זו הייתה השנה הראשונה ביישוב (הגן הוא ביישוב סמוך). כל הילדים הכירו אחד את השני, ולנועה הייתה בסך הכל בת דודה בגן, שההורים שלה (אחותי) לא הבינו על מה אנחנו מדברים בביקורת על הקרירות של הגננות.

  6. דרורית הגיב:

    תתחדשי על העיצוב.ואצלנו בשנה שעברה כמעט כל השנה הייתה מין עליות ומורדות כאלו. פרידות קשות מאוד בבוקר, ולפעמים גם דמעות במשך היום. ניסיתי לעלות על מה מפריע, אבל היה קשה מאוד במיוחד בגלל שהוא לא היה מתמלל את מה שרע לו, הוא פשוט היה קטן מידי.השנה הוא בין הגדולים והכל יותר טוב.מקווה מאוד שאלה עדיין רק "חבלי קליטה" – למרות שעבר כבר זמן מתחילת השנה, ואם לא, תדעו בדיוק מה כואב כדי שתוכלו לעזור ולרפא.

  7. MezzoMom הגיב:

    מזדהה לגמרי עם הקושי להמתין עם הכאב והסבל שלו, ועם הרצון לתקן מיד כדי שישוב לחייך.אולי צריך להזמין אליו ילדים מהגן ולהיות יותר אקטיביים בתהליך החיברות שלו? או לחילופין לחזק אצלו את הצד הגופני שירגיש חזק ושווה-ערך מוטורית?טוב שאתם נפגשים עם הגננות בקרוב. זה צריך להיות מאמץ של כל הצדדים להקל עליו את ההסתגלות.תחזיקי מעמד. בעוד שנה הוא כבר לא יזכור דבר (בעוד את תזכרי זאת שנים אחר-כך…..)

    • אני חושבת שהדבר הראשון שאני צריכה לעשות, ואת זה אולי באמת אצליח לעשות עם הגננות, זה להבין טוב יותר מהו שורש הבעיה. בינתיים עדיין יש לי תחושה שאני רואה סימפטומים ולא מספיק טוב מבינה מאיפה הם נובעים.  ותודה

  8. שקדיה הגיב:

    מחנכים מערביים אוהבים להסביר לנו שלילדים בני שנתיים-שלוש נמצאים בשלב בו החבירה לבני גילם חשובה להתפתחותם. אם את שואלת אותי, זהו ניסיון להצדיק את התפיסה המערבית, השואפת למקסם רווחים, ולהוציא את ההורים מהר ככל האפשר לעבוד. ילדים צעירים רבים עדיין לא בשלים ליציאה מגבולות הביטחון שמעניקים להם ההורים והבית המוכר. בעיה נוספת היא שילדים צעירים אינם מסוגלים להסביר מצוקות רגשיות. אבל אם לאחר שלושה חודשים ילדך עדיין בוכה, לא רוצה ללכת לגן, ואינו מחייך בשובו מהגן, יכול מאוד להיות שהגן מערער את תחושת ההגנה שנחוצה לו. משהו שם מאיים עליו. המשהו הזה יכול להיות ערטילאי לחלוטין, כמו נדנדה שעושה רעש מוזר או ריח זר, ויכול להיות משהו מוחשי כמו גננת או אחד הילדים, או אפילו הורה של ילד בגן שנראה לו מפחיד.ואחרי ההרצאה הזאת אין לי שום פיתרון שיעזור לך…האם להעביר את הילד גן או לתת לו עוד זמן הסתגלות? לפעמים זה מצליח ולפעמים זה מערער עוד יותר את הילד.

    • אני חושבת שאת צודקת, ויש משהו שם בגן שמערער את הביטחון שלו. אבל אני לא חושבת שזה משהו חיצוני. אני חושבת יותר בכיוון שהאופי של הגן, או אולי הרכב הילדים בו, או אולי אפילו הצוות – משהו שם לא מתאים לו, לא מתאים לאופי שלו. 

      • נינה הגיב:

        כי הוא זנב לאריות, ולא כולם אוהבים את זה.  

        • למה את מתכוונת? (שהוא זנב לאריות)

          • נינה הגיב:

            הוא הכי קטן. הוא נשרך מאחורי כולם.דמייני את המצב הבא: הגננת שואלת שאלה. הבן יקיר לך יודע את התשובה, אבל עד שהוא מצביע לענות, כבר יש 10 שילדים, שמבוגרים ממנו בחצי שנה לפחות שהצביעו וענו. זה מתסכל. ואם הגננת נותנת לו לדבר, עד שהוא מסדר את המילים בפה כדי לענות (ובגיל צעיר, זה לוקח קצת זמן) קפץ לו ילד יותר מבוגר וירה את התשובה. ובחצר, הוא רוצה לשחק עם הגדולים, אבל הוא נחשב בעיניהם לקטן. הם משחקים במשחקי הדימיון המילוליים שלהם, והוא מחפש מישהו שיזרוק עליו חול והוא עליו. תראי, אני סתם מדמיינת ומניחה הנחות, אבל יש ילדים שקל להם להשתלב בכל סיטואציה. הם תמיד ימצאו את הפינה והנישה שלהם. יש ילדים שהם יותר תחרותיים במהותם, שרוצים להיות הכי חכמים, הכי טובים, הכי שולטים (או שולתים), ואם בנך הוא כזה (ואני לא מכירה אותו מספיק בשביל לומר), גן שבו הוא הכי קטן לא מתאים. הוא זנב לאריות, ואולי עדיף לו להיות דווקא ראש לשועלים.

          • אני לא חושבת שאת מדמיינת. אני בטוחה שזה חלק מהבעיה. אולי לא כולה, אבל בהחלט חלק ממנה.

          • שקדיה הגיב:

            יש גם פעוטות רגישים, שנובלים ללא תשומת לב וחום. הפיתרון המתאים לתחילת הדרך של ילדים רגישים הוא המשפחתון, שמזכיר יותר את הבית, ובו קבוצה קטנה של ילדים ויחס אישי. אחרי שיקבלו ביטחון בקבוצה קטנה, המעבר לגן יהיה קל יותר.

          • כעקרון אני מסכימה איתך לגמרי.עד תחילת השנה הזו הוא אכן היה במשפחתון וזו היתה מסגרת מצויינת. אבל גם אנחנו הרגשנו שזה כבר לא מתאים לו. הוא אוהב את חברת בני גילו, ולהשאיר אותו במשפחתון עם ילדים קטנים ממנו (קטנים בהרבה) לא נראה לנו מתאים. יחד עם הלבטים לגבי מידת התאמה של הגן הנוכחי עבורו, אני משוכנעת שההחלטה להוציא אותו מהמשפחתון היתה נכונה.

          • נינה הגיב:

            כמו אדוה (מאזינה ברקע לשעבר), גם הבן שלי היה במשפחתון עד גיל שנתיים וחצי. אני מאוד מחבבת מסגרת של משפחתון, אבל בגיל שנתיים וחצי היה נדמה לי שהוא מיצה אותה. העברתי אותו לגן שיש בו ילדים גדולים וילדים בגילו (החלוקה היא בערך חצי-חצי). הילד שלי דווקא פורח בגן, אם כי הוא מעדיף את חברת הילדים הבוגרים ומתבאס מזה שהם לא רוצים לשחק איתו. חלק מהדברים שכתבתי ל"אדוה (מאזינה ברקע לשעבר)" הם תיאור של מה שנדמה לי שעובר על הבן שלי בגן. עדיין, הוא הולך בשמחה לגן וחוזר מהגן עם עיניים נוצצות כאלה (לא מדמעות ).

  9. נינה הגיב:

    יקירתי, הירוק הזה מסנוור אותי מאוד מאוד מאוד. יוחזר האפור לאלתר! לגבי הגן: לא כל מה שהלך נהדר אצל אחד יעבוד גם אצל השני (וע"ע סיפורי המרגש אודות מס’ 3 שסירב לרקוד במסיבת חנוכה, בעוד שני אחיו היו מפזזי מסיבות ידועים).3 חודשים זה מספיק זמן בשביל שיהיה לך קנה מידה לבחון את התאקלמותו בגן. מדבריך עולה שהוא לא התאקלם. וטוב ככל שיהיה הגן הזה, הוא נראה לא מתאים לו. ואני בכלל לא שוללת מעבר גן באמצע השנה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

לצערי פייסבוק מסתירים את רוב העדכונים מדפים שנרשמתם אליהם. כדי להבטיח את קבלת העדכונים, עליכם להכנס לעמוד ולבצע את הפעולות הבאות:
1. העמידו את סמן העכבר על הריבוע בצד הימני העליון של המסך שבו כתוב Liked. ייפתח תפריט.
2. בראש התפריט מוצגת האפשרות Get Notifications. סמנו אותה.

אין בעיה. הזינו את האימייל שלכם כדי להרשם לבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות האימייל.

הצטרפו אל 80 שכבר עוקבים אחריו

Creative Commons License התכנים בבלוג זה מופצים תחת רישיון ייחוס-איסור יצירות נגזרות 2.5 ישראל של Creative Commons, אלא אם צויין אחרת. לשימוש נא ליצור קשר במייל.

Add to Technorati Favorites

%d בלוגרים אהבו את זה: