ואיפה יש מקום לאמהות?

חברה טובה שלי מדוכאת מאוד. אתמול התברר לה שבמקום לקדם אותה לתפקיד הניהולי הבלתי מאוייש הקרוב, לו היא ממתינה כבר שנתיים, "הנחיתו" עובד אחר, שאין לו שום רקע או כישורים מתאימים לתפקיד, ולעומת זאת שירת עם מנהל החטיבה באותה יחידה. היא סיפרה לי על השעות הרבות שהשקיעה בשנתיים האלו, על המחמאות המקצועיות להן היא זוכה כל העת, אבל אינן משנות כלל כשזה מגיע לקידום או לשכר. ולבסוף אמרה את המשפט הזה שרבות כל כך אומרות: "את יכולה להיות הכי טובה והכי מקצועית בעולם, אבל מספיק שפעם בשבוע את יוצאת בשעה שלוש, וזה כל מה שזוכרים".

עולם העבודה מתעלם לגמרי מכל צרכי המשפחה. זה כל כך פשוט, הרי הילדים הם באחריות האשה, והיא – היא תסתדר. אם היא מתעקשת על קריירה, שתתאמץ, ותמצא "סידור". אם לא, שתשב בשקט ותגיד תודה שנותנים לה לצאת מוקדם מהעבודה ולהמשיך לעבוד בשעות הלילה.

כשהבכורה נולדה החלטתי שלא לגדל ילדים על ידי בייביסיטרים. הורדתי הילוך, עברתי לעבוד במשרה מפוצלת (עד שתיים וחצי/ שלוש במשרד, השאר בלילה בבית) ויצאתי ממירוץ הקידום. כמובן, שאין בכך כדי למנוע רגשי אשם בבית, כשהעבודה פולשת למרות הכל לשעות שלי עם הילדים. ואין בכך כדי למנוע תסכול מהעבודה, כשאני מוצאת את עצמי אחרי כל השנים האלו עוסקת שוב ושוב באותם דברים משמימים. כמו שכתבה נינה – הגשמה עצמית ואושר גדול.

ובכל זאת, אני חושבת, יש מקום לאפשר גם את ההתפתחות המקצועית, ולתת הערכה, למי שכן עושות את שני הדברים יחד. מישהי שמצליחה לעבוד משרה מלאה, לעמוד בלוחות זמנים וכל זה תוך כדי שהיא מגדלת חמישה ילדים – מדוע היא צריכה להיות בעלת ערך פחות לחברה שבה היא עובדת, מאשר רווק צעיר שמגיע לעבודה בעשר ונותן את אותן תפוקות ב-12 שעות עבודה?

מיה סלע כתבה שאין מקום לאמהות. אולי היא צודקת. אני חולמת על אותו מקום עבודה שבו לא אצטרך להתנצל. שבו המנהל שלי יבדוק כמה שעות אני עובדת בפועל, ולא יניח שאני עובדת בחצי משרה רק בגלל שבארבע אני כבר לא במשרד. זה יהיה גם מקום העבודה שבו גברים ירשו לעצמם לצאת מוקדם כדי לפגוש את הילדים שלהם בשעות היום, ולא רק בסוף השבוע. זה יהיה מקום שבו מותר יהיה להיות בעל תחביבים. מקום שיאפשר לחיות, ולחיות בלי רגשות אשם.

אוטופיה.

מודעות פרסומת

חיה על 5 שעות שינה

עם התגית: , ,
פורסם ב-הכל אודות אדוה
35 תגובות ב“ואיפה יש מקום לאמהות?
  1. דרורית הגיב:

    עצוב, עצוב עצוב.וגם מקומם.

  2. זה קצת פרובוקטיבי וקצת מעורר קנאה, אבל גם ג’וני שלי וגם אני עובדים משרות מאוד חלקיות מה שאמנם מצריך מאיתנו להתפשר בהבט החומרי, אבל מאידך מאפשר לשנינו לגדל את הילדים ביחד. והוא לא מתנער מאחריות, הג’וני הזה שלי.אבל זה רק כי היה לי הרבה מזל במקום העבודה והרבה מזל+עוד משהו בבחירת בן הזוג.

  3. המממ. עכשיו פתאום ראיתי את התגובה הכעורה שלך בגלוב. נו טוב. זה משהו שאת צריכה לחיות איתו. לא אני.

  4. שקדיה הגיב:

    ביום שתמצאי את מקום העבודה החלומי, שמרי לי בבקשה מקום (מבטיחה לא לתפוס יותר מדי מקום…)

  5. אורזת הגיב:

    היה לי מה לומר על זה, אבל ביושבי כאם-בית-הדין לאלה שהוציאו את עצמם מהמירוץ מרוב פחדנות, ועדיין מתוסכלים לשבת על הגדר, אני לא חושבת שלדברים שלי יש תוקף כלשהוא.  החבֶרה שלך, בכל מקרה, היא אדם מוכשר מאין כמותו. זו החֶברה המטומטמת שלנו שלא יודעת לעכל נשים כאלה. אני מתחילה להיות סקפטית לגבי הדור של הבנות שלנו – האם אותן ידעו להעריך כראוי?

    • בוודאי שלדברים שלך יש תוקף. רק אתמול היית שם.  ולא, אני די בטוחה שהבנות שלנו ייתקלו באותו היחס. וזה גורם לי לתהות לעיתים קרובות לגבי הדרך הנכונה לחנך אותה. האם לגרום לה להאמין שהיא יכולה לעשות כל דבר שרק תרצה, זה לא מתכון לבניית הררי תסכולים בעתיד? ומצד שני, אם לא אעשה זאת, האם אתן לה הזדמנות שווה?

      • nina הגיב:

        את יכולה לחנך אותה איך שבא לך, בסופו של דבר היא תחזור מבי"ס עם ציור שכותרתו "אני בעוד 20 שנה" ותגלי שהיא ציירה את עצמה עם סינר מבשלת במבטבח, ו-3 ילדים נכרכים על רגליה. ההשפעה שלנו כאימהות קטנה מהשפעת המסרים החברתיים שהן קולטות מסביב. דוגמא אישית שלך תהיה טובה מכל הרצאה שתתני לה, אם כי סידרת טלויזיה אחת יכולה להרוס שוב את הכל.

        • את יודעת מה, אם היא באמת תקום בעוד 18 שנים ותגיד לי – אני רוצה לגדל ילדים וזה מה שמעניין אותי, לא תהיה לי עם זה בעיה.אבל התסכול שאני חווה היום נובע מהסתירה בין הרצון להקים משפחה ולגדל ילדים כמו שאני חושבת שנכון, ובין החינוך שקיבלתי ושכנע אותי שאני מאוד מוכשרת ומוצלחת ויכולה להגיע לאיזה השגים שאני רק רוצה. אלא שאי אפשר להשיג א שני הדברים. איפשהו חייבים לוותר. ואז או שאני אמא גרועה, או שאני לוזרית.שום דבר בחינוך שלי לא לימד אותי איך לגשר על הפער ואני לא יודעת אם זה בכלל אפשרי.

          • nina הגיב:

            א. אני מזדהה, ולכן מגדירה את עצמי כ"פטנציאל מבוזבז".ב. יפריע לי אם היא תבחר לשבת בבית ולגדל ילדים. אני ארגיש בכך כישלון חינוכי.ג. מעניין שגברים מעולם לא נקרעים בין הצורך להיות אבות מושלמים לצורך להיות בוס מושלם. בעלי הוא איש משפחה מובהק, ובכל זאת ברור לו שבימי החול העבודה קודם, ובימי שבת המשפחה קודם. הוא לא מרגיש שום קונפליקט בין משפחה לעבודה, כל עוד בסופו של יום הוא בא הביתה לישון ומספיק לתת נשיקה לילדים ולשטוף כלים.

          • אורזת הגיב:

            כי גברים מתוכנתים אחרת. אותם תכנתו להביא את הכסף הביתה, להיות "ראשי המשפחה" או בקיצור – להיות האחראים לפן הכלכלי של הבית. בעוד שאנחנו מתוכנתות אחרת – לדאוג ל"הוליסטיות" של הדברים.  יש להם דאגות (לאותם גברים שמשתדלים גם לחשוב ולחוש, יש גם אחרים). הן פשוט שונות משלנו.

          • nina הגיב:

            את צודקת. לאחרונה אנחנו נמצאים בתקופת מחלות ילדים. כל שבוע, ילד אחר חולה. אני עסוקה בלדאוג לשלומם ולימי העבודה הנעלמים שלי, ואילו הוא עסוק בלאסוף מספיק כסף לקנית אוטו חדש. הוא ממש לא ישן בלילות מדאגה מאיפה יהיה כסף לאוטו. האמירה שלי: "ניקח הלוואה מהבנק" מתקבלת בנחרות בוז.

          • את רואה? אין לך ראייה מערכתית. את מטרידה את עצמך בזוטות היומיום, והוא מסתכל קדימה, על קניות בעשרות אלפים.

          • אורזת הגיב:

            זו בדיוק הבעיה שלי. אני מרגישה שרימו אותי – סיפרו לי שאני יכולה לעשות את הכל. מה סיפרו לי? דחפו לי את זה עם הדייסה מיום שנולדתי, והייתי כזו – עד שנולד הראשון. ואז הבנתי שאין סיכוי. שלא אוכל לג’נגל את הכל בבת אחת. תחושת הרמיה רק מתגברת מאז.הבעל, תומך ואמפטי ככל שיהיה, לא ממש מצליח להבין את הלך המחשבה הזה.  והבת שלי? בינתיים אני נותנת לה את הדוגמא הכי מחורבנת שיכולה להיות – אמא שיושבת בבית ומתוסכלת מזה עד אימה. לא עדיף אמא עובדת ומתוסכלת?

          • תשמעי, אם בכל מקרה תהיי מתוסכלת, ואף אחתמהדוגמאות לא ממש אידאלית (לעתיד הילדה), אז תעשי מה שהכי נעים כשמתעלמים לרגע מהתסכול.

          • אורזת הגיב:

            הכי נעים? בואי נחשוב – לשבת לקרוא ספרים בנחת, לישון בצהריים, לעשות פדיקור. לעומת – לצייר בבוקר, להכין אוכל לצהריים, לא לישון בצהריים כי היא לא ישנה, לשחק, לשיר בפעם האלף שירים מעצבנים ולצאת לאסוף את כל הילדים ממוסדות החינוך השונים.מה מנצח?אה! להיות בבית בלי ילדים.

  6. nina הגיב:

    בואי לעבוד עבור המדינה. לא סתם הנשים שולטות בכל משרות הניהול בקרב עובדי המדינה. כאן אין שעות נוספות ויש זכויות סוציאוליות למכביר, שמאפשרות לך לקחת יוום מחלה או יום מחלת ילד בלי בעיה. לגבי קידומים, אני לא בטוחה שמה שמפריע זאת העובדה שהשאישה הולכת לילדים בשעה 15:00, אלא העובדה שאין לה זמן לצאת עם הבוס לשתות כוס קפה לאחר שעות העבודה (לדוגמא). מרבית הקידומים במקומות עבודה נעשים על בסיס פוליטי ולא על בסיס מקצועי. יש גם גברים שהיו נהדרים בעבודה, אבל לא קודמו כי נכשלו בשיווק עצמי וביצירת יחסי האנוש הנכונים. אמהות עסוקות בראש ובראשונה בילדים שלהן, אח"כ בא הבית / הבעל / הקריירה. אם אין להן את הפנאי (הפיזי והנפשי) להתחנף לבוס, לכקכק סביבו, לשווק את עצמן, הקידום ילך למישהו אחר.קראתי פעם גם  מחקר שטוען כי בכל הנוגע לשיווק עצמי גברים מוצלחים יותר מנשים. המחקר טען שבגלל הפגם (גנטי? סוציאלי?) הזה יש יותר גברים מנשים במשרות ניהול.

  7. מיצפטל הגיב:

    תזכירי לה – לחברה שלך, שזה שיש לה חברות שחושבות עליה, ואוהבות אותה, ואכפת להן ממנה, והן עוזרות לה לחשוב על דברים וללבן אותם עם עצמה, זה נכס יקר מפז. ושאם הבאסה גורמת לה למיגרנה, שתיקח שני אדוויל, תישן 10 שעות רצופות, ותקום אופטימית (מצב זמני, נראה כמה זמן הוא יחזיק), ואולי היא תמצא בתיבת המייל הזמנה לראיון אצל מנהל חטיבה אחרת…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

לצערי פייסבוק מסתירים את רוב העדכונים מדפים שנרשמתם אליהם. כדי להבטיח את קבלת העדכונים, עליכם להכנס לעמוד ולבצע את הפעולות הבאות:
1. העמידו את סמן העכבר על הריבוע בצד הימני העליון של המסך שבו כתוב Liked. ייפתח תפריט.
2. בראש התפריט מוצגת האפשרות Get Notifications. סמנו אותה.

אין בעיה. הזינו את האימייל שלכם כדי להרשם לבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות האימייל.

הצטרפו אל 80 שכבר עוקבים אחריו

Creative Commons License התכנים בבלוג זה מופצים תחת רישיון ייחוס-איסור יצירות נגזרות 2.5 ישראל של Creative Commons, אלא אם צויין אחרת. לשימוש נא ליצור קשר במייל.

Add to Technorati Favorites

%d בלוגרים אהבו את זה: