נומה נומה? היי!

5 תגובות

(בפוסט הזה יש כמה סרטונים – קוראי google reader מוזמנים להכנס לבלוג כדי לצפות).

מייקל ווש, פרופסור לאנתרופולוגיה, שאחראי בין היתר לסרט הבא, פרסם וידאו הכולל הרצאה בנושא "היכרות אנתרופולוגית עם you tube". (דרך Sociological Images)

ווש סוקר את ההיסטוריה של יוטיוב, דרך גיבורי התרבות לרגע, השערוריות, והאינטראקציה הקהילתית והבין-אישית שנוצרת באתר. הסרט משובץ בפנינים מקסימות של יצירתיות ולכן הוא מהנה גם מעבר לתפיסה האנתרופולוגית המעניינת שהוא מציג.

גם אני!

חלק גדול מהתופעות שהסרט מתאר, מתחילות בניצוץ של מקוריות או יצירתיות, ונענות בפרץ של רימיקסים או חיקויים של המקור, שלעיתים אפילו עולים על המקור. סוג של השראה מקוונת. דוגמא נחמדה שאני אוהבת לתת לסוג הזה של אינטראקציה, מתחילה בסרטון הבא, של בחור עקשן מאוד בשם נח, שצילם את עצמו יום יום, במשך שש שנים, ואז ערך סרטון מכל הצילומים האלו.

בין כל סרטוני התגובה, מצאתי שנים חמודים במיוחד. הראשון מראה הריון ב-20 שניות

בשני בן מצלם תמונה של עצמו כל יום – טייק-אוף חינני על נח, ובאותה הזדמנות גם על עוד כמה להיטי רשת.

לחלל הריק

ווש מדבר בין היתר על מה שהוא קורה "קריסת ההֶקשר".  מי שמצלם את עצמו מדבר ומפרסם את הסרטון ביו-טיוב, למעשה עושה זאת בחלל הריק. הוא אינו רואה את האנשים שאליהם הוא מדבר, הוא אינו יודע מי יצפה בו, מתי ובאיזה הקשר. הוא אינו יודע איזו תגובה הוא יעורר ואינו יכול לשלוט בכיוון שאליו יתפתח (או לא יתפתח) הסרטון שהוא העלה.

לדעתי מה שהוא מתאר נכון, עד לגבול מסויים – עד שנוצרת הקהילה. כשאנחנו כותבים בפורום אנחנו בדרך כלל מכירים לפחות חלק מהכותבים הקבועים, אנחנו מכירים את הדינמיקה של  הקהילה שבה אנחנו משתתפים, וכך אנחנו יכולים לצפות לתגובות מסוג מסויים. כללי הנטיקט בעבר תמיד המליצו לצפות מעט בקהילה שאליה מצטרפים, לקרוא מבלי לכתוב, כדי לדעת מה מקובל ולהכיר את המשתתפים. אבל ברשת של ימינו, שבנויה בצורה של חלקיקים המתקשרים זה לזה בצורות רבות ושונות, קשה לזהות את הקהילה.

אם אני אפרסם היום סרטון ביוטיוב, באמת אין לי דרך לדעת מי יצפה בו וכיצד הוא יתפרש. אולם אם אפתח וידאו בלוג ואפרסם סרטון אחר סרטון, עם הזמן עשויה להתפתח קהילה קטנה של קוראים קבועים ומגיבים קבועים. ממש כמו בבלוג "רגיל" – גם בלוג הוא מבודד ונטול הקשר במידה מסויימת, עד שהוא משתלב בתוך קהילת בלוגים, ומפתח את קהל הקוראים והמגיבים היוצרים עבורו את ההקשר.

עם זאת, נכון מאוד שהעידן הנוכחי הוא עידן ה"פוסט קהילות". הרבה יותר קשה להשתלב ולהכיר קהילות ברשת חברתית, בבלוגים או באתרי מידה חברתית אחרים. זה מורכב יותר ולוקח הרבה יותר זמן.  הגיע הזמן לכתוב מחדש את הנטיקט, ולהוסיף מפת דרכים.

כמה באמת משתמשים במדיה חברתית?

6 תגובות

בימינו נהיה מאוד פופולארי להספיד את הבלוגים, לקבור את web 2.0 ובכלל לסגור את הבאסטה וללכת הביתה. כל זה לא ממש עומד מול המציאות שרובנו חווים יום יום, של רשת חיה ותוססת. עכשיו אפשר לראות את זה גם במספרים.

הבלוג Groundswell מדווח על דו"ח עדכני של Forrester Research, הנוגע במידת השימוש ביישומים חברתיים ברשת בשנת 2008. לפי הפרסום, השימוש ביישומים חברתיים עלה בצורה משמעותית מהשנה שעברה. לטענת הבלוג Read Write Web, ממצאי הדו"ח משקפים את העובדה שהיישומים החברתיים הפכו למיינסטרים באינטרנט.

מה שמעניין הוא האופן שבו פורסטר בחרו לנתח את השימוש. כדי שלא להכנס למלכודות בסגנון זו ש-Hitwise נפלה בה לפני שנה, הם מדרגים את צורת השימוש באופן שמתייחס לסוגים שונים של תרומה ומעורבות. פורסטר מחלקים את מידת המעורבות במדיה החברתית לשש דרגות. (שימו לב שכל אחד יכול להשתייך למספר קבוצות, ולכן לא צריך לסכום את המספרים, אלא להתייחס למגמה):

  1. יוצרים (creators) – מי שכותבים בבלוג או באתר אינטרנט, מפרסמים פודקאסט, יוצרים מוזיקה או וידאו או כל יצירה מקורית אחרת ומפרסמים אותה.
  2. מבקרים (critics) – מי שמפרסמים ביקורות או סקירות על מוצרים ושירותים, מגיבים בבלוגים, משתתפים בפורומים או עורכים בוויקי.
  3. אוספים (collectors) – משתמשים ב-RSS, מדרגים באתרים, או מוסיפים טאגים באתרים או בלוגים.
  4. מצטרפים (joiners) – מנהלים פרופיל ברשת חברתית ומבקרים ברשתות חברתיות.
  5. צופים (spectators) – קוראים בלוגים, מאזינים לפודקאסטים, צופים בוידאו של גולשים אחרים, קוראים בפורומים או קוראים סקירות וביקורות של גולשים אחרים.
  6. לא פעילים (inactive) – לא משתתפים באף אחת מהפעילויות המפורטות לעיל.

סולם המעורבות במדיה חברתית

אני לא בטוחה שאני מקבלת לגמרי את החלוקה שלהם, אבל היא די טובה ומשקפת את הדרגות השונות של פעילות במדיה חברתית. מה שחסר לי בחלוקה שלהם זה בעיקר התייחסות לכל הנושא של lifestreaming (כלומר טוויטר ודומיו), שלא ברור לי האם צריך להכנס תחת "מצטרפים", כהיבט נוסף של רשת חברתית, או גבוה יותר בסולם לכיוון של "מבקרים", שמייצרים מיקרו תוכן משלהם.

מה אומרים המספרים?

הגרף הבא מתייחס לגולשים בוגרים בארצות הברית. (בוגרים = מעל גיל 18). לצערי אין לי גישה לדו"ח המלא, הכולל גם ניתוחים נוספים, אבל גם מהמעט שפורסם אפשר ללמוד הרבה. גישה למידע מפולח אפשר לראות ביישום שמוצג באתר של groundswell, שם גם אפשר לראות סטטיסטיקות שהתקבלו ממדינות אחרות.

סטטיסטיקות המעורבות במדיה חברתית בשנים 2007-2008

היקף הגולשים שאינם פעילים במדיה חברתית בארה"ב ירד מאוד מ-44% ל-25%, כלומר 75% מהגולשים – רוב מכריע – מעורבים במדיה חברתית. במדינות אחרות, למשל בקנדה או באירופה, מידת המעורבות עדיין עומדת על פחות מ-57%. יפן וסין (סקרים שבוצעו באזורים עירוניים בסין) עומדות על אחוזים דומים לארה"ב ואף גבוהים ממנה. קוריאה הדרומית שוברת את כל הגרפים, שם רק 7% מהבוגרים הגולשים אינם מעורבים כלל במדיה חברתית ברשת, ואחוז הגולשים שיוצרים תוכן מגיע ל-51%. אני תוהה עד כמה המספרים האלו אמינים, ואם כן, זה מרשים מאוד.

הפעילות שבה עוסקים רוב הגולשים (69%) היא פעילות של צופים. הפעילות האקטיבית הנפוצה ביותר (37%) היא פעילות של מבקרים: טוקבקיסטים, מגיבים בבלוגים וכותבים סקירות וביקורות. המספר הזה מאוד מחזק את הדעה שבדיקת ביקורות של גולשים אחרים הופכת לחלק בלתי נפרד מתהליך הקנייה של מוצר. ההצלחה של אתרים כמו אמאזון או זאפ, מראה שהדעה הזו אכן מבוססת.

גם אחוז הגולשים שיוצרים תוכן עולה, למרות שבהיקף הנמוך ביותר, מ-18% ל-21%. זה לא נתון מפתיע בעיני, כיוון שיצירת תוכן, כולל כתיבה בבלוגים, היא דבר שדורש השקעה, ולא מתאים למרבית הגולשים. עוד נתון שלא ממש מפתיע, הוא שאחוז הגולשים שיוצרים תוכן עולה ככל שהם צעירים יותר.

הייתי שמחה לראות סקר דומה לגבי הגולשים בישראל.

(עדכון: תיקון טעות. תודה biohazard )

web 2.0 – קווים לדמותו*

11 תגובות

הפוסט הזה נולד בעקבות דיון עם ידידי רן לירון, מעצב ממשק משתמש בכיר במטריקס[1].  רן שלח לי לינק לתוכנת עריכה בשם Sumo paint, תוכנה פשוטה שמאפשרת יצירה ועריכה של קבצים גרפיים, ושאל אותי האם אני אסווג יישום כזה, כיישום של web 2.0.

זו שאלה לא פשוטה, וראשית עלינו לענות כמובן על השאלה מה זה web 2.0. אני אתחיל בכך שאסייג (ובטח לא בפעם האחרונה) שלמרות שהביטוי הזה נולד כמונח שיווקי, אני חושבת שאפשר להשתמש בו ככותרת שמאגדת בתוכה כמה תפיסות שהתפתחו באינטרנט החל משנת 2003 לערך, וכשהן משולבות ביחד יוצרות את הרשת שאנחנו מכירים היום.

יותר מכך, למרות שהדיבורים על web 3.0 נשמעים כבר כמה שנים[2], אני חושבת שאין באמת דרך לחזות  מה תהיה ה-web הבאה, וכמו web 2.0 אפשר יהיה לזהות אותה רק בדיעבד.

העקרונות של web 2.0

יש הרבה מאוד הגדרות למונח הזה. אני מעדיפה את החלוקה לחמישה עקרונות מרכזיים:

1. הגולש במרכז – הגולש הוא זה שמניע את התהליך. הוא יוצר ומפרסם תוכן, הוא מגיב ומדרג, הוא מקשר, הוא בוחר בשירות או במוצר וכך מניע תהליכים ומגמות. לאתר אין משמעות לבדו, ללא הגולשים. בלוגים הם כמובן הדגומא הטובה ביותר.

2. העצמה ע"י הקהילה – לגולש לבד יש השפעה, אולם לקהילה של גולשים יש השפעה גדלה בהרבה. קהילה יוצרת אינטראקציה. קהילה יוצרת דינמיקה. אותו בלוג שהזכרנו בסעיף הראשון, הוא מקום מאוד בודד ללא תגובות של גולשים אחרים. בלי קהילה, פליקר הוא אתר לאחסון תמונות. עם קהילה, פליקר הוא אתר לשיתוף תמונות, וזה ההבדל העיקרי. תחת העיקרון הזה, אפשר לדון בכמה עקרונות נוספים. אפקט הרשת, חוכמת ההמונים, וגלוקליזציה – לא אכנס אליהם בפירוט כרגע.

3. טשטוש הגבולות – עקרון שהוא גם טכנולוגי וגם פונקציונאלי. הרשת הוא פלטפורמה אחת, לא עוד אתרים המתפקדים כאיים בודדים וסגורים, אלא רשת של אתרים המשתפים בניהם תכנים, יישומים ומידע. החל מסינדיקציה של תכנים באמצעות RSS, המשך ב-mashups, שהם שילוב של מידע ו/או שירותים ממספר אתרים, לצורך שיפור של שירות אחר, או יצירת שירות חדש לגמרי , וכלה בשירותים המשמשים כבסיס לתפקוד של אתרים ושירותים אחרים, כמו שירותי האחסון של אמאזון, או שירותי הרשת החברתית של גוגל[3].

4. נגישות גבוהה – לא, לא הנגישות הזו.  נגישות גבוהה מתבטאת בכך שניתן להשתמש או להתחבר ברשת בלי מגבלות (טוב, בסדר, עם פחות מגבלות). גישה בפס רחב מאפשרת פרסום וצפייה בתכני וידאו. גישה באמצעות מכשירים ניידים משחררת מהמגבלות של זמן ומקום וכך שימוש באפליקציות מבוססות רשת במקום תוכנות דסקטופ.

5. קל ופשוט – השימושיות שולטת בכיפה. העיצוב הוא נקי וברור, ואפשר לעשות כל דבר ב-3 צעדים קלים. גם תהליך הפיתוח הוא מהיר ו"קל" (במובן light). האתרים הנשארים ב-beta תמידית יכולים להרשות לעצמם להעלות גירסה בכל כמה ימים או אפילו בכל כמה שעות.

אז זה נחשב web 2.0 או לא?

לא כל אתר או שירות ברשת נופל תחת כל העקרונות האלו. יש כמובן אתרים שמככבים בכל הפרמטרים, למשל youtube: מבוסס תוכן גולשים, עם קהילה פעילה שמדרגת ומבקרת את התכנים. כל סרטון באתר ניתן להטמיע ולהפעיל מתוך אתרים אחרים. באמצעות פס רחב ניתן לצפות בסרטים, כולל סרטים ב-high definition. אפשר אפילו לערוך סרטים אונליין באמצעות יישום שמספק האתר. ולבסוף, האתר פשוט לתפעול, בעל ממשק משתמש ברור ועקבי. דוז פואה!

אבל אתרים רבים אחרים אינם כל כך מובהקים. הם מיישמים רק חלק מהעקרונות האלו, או מיישמים אותם בצורה חלקית בלבד. האם אתר שמיישם רק חלק מהעקרונות עדיין נחשב web 2.0? אפשר להתווכח האם שירות שנופל רק תחת קריטריון אחד יכול להיחשב כווב 2.0 או לא. או לחילופין, האם מתוך רשימת הקריטריונים האלו, יש קריטריונים ש"נחשבים יותר" מאחרים ואם הם לא מתקיימים, זה לא ווב 2.0. האם יש עקרונות או עקרון מוביל שמבלי שניישם אותם, נאבד את כל הוובשתיימיות? לדעתי התשובה היא לא.

אחד מהעקרונות המרכזיים שפירטתי קודם מדבר על טשטוש הגבולות. אם ניקח את העיקרון הזה ונמשיך איתו עוד קצת, נראה שהוובשתיים אינו שימוש באתר כזה או אחר, אלא סוג של חווית שימוש כוללת. כשאני יוצרת מסמכים בגוגל דוקס ועורכת תמונות בסומו, מאחסנת את התוצרים בפייסבוק ומשתפת אותם שם עם חברות שלי, זה לא משנה אם חלק יחיד של הפאזל מסוגל לענות על כל הצרכים שלי, או אם הוא מקיף את כל העקרונות. בסופו של דבר, מה שמצטייר זו תמונה שלמה של ביטוי ושיתוף ברשת. לדעתי, מספיק שיישום או אתר מקיימים לפחות אחד מהעקרונות האלו, הם תורמים ל-web 2.0.

מה דעתכם?


* אזהרה, הפוסט נוטה להדרדר לפילוסופיה לקראת סופו.

[1] אתם מוזמנים לקרוא דברים שהוא כתב בנושא ממשק משתמש שימושי.

[2] וזה בילבול מוחלט, כי web 3.0 מתייחס לרשת סמנטית וזה משהו אחר לגמרי.

[3] טשטוש הגבולות אומר גם שכשהשירות של אמאזון נופל, הוא לא נופל לבד.

תסבירי לי מה זה אפקט הרשת

8 תגובות

מי שעוסק בתחום מסויים, מקבל בשלב כלשהו את הרושם כאילו כל המונחים ששגורים בפיו, מוכרים וברורים לכל. במיוחד כשמדובר בבאזוורדס שנוהגים לתבל בהן כל משפט שני כבר כמה שנים. מדי פעם, כשיוצא לי לדבר עם מישהו מחוץ לשלולית, אני מבינה עד כמה המושגים האלו לא שגורים בפי כל, רחוק מכך. לפעמים זה רק המבט המזוגג בעיניים. ולפעמים הם מבקשים "רגע, תסבירי לי מה זה mashup" או "תסבירי לי מה זה SOA" או "תסבירי לי מה זה ה-linkedin הזה ששלחו לי לינק אליו".

ולפיכף [תופים...] אני מכריזה על מדור חדש שייקרא "תסבירי לי", ובמסגרתו אני אנסה להסביר מונחים שונים בתחום האינטרנט וה-IT, בשפה פשוטה עם כמה דוגמאות. נפתח במונח החביב "אפקט הרשת".

אפקט הרשת

אפקט הרשת הוא מונח שמקורו  בכלכלה, ומצביע על התרומה שיש לצרכן על הערך של מוצר או שירות עבור צרכנים אחרים. הרעיון הוא שככל שיש יותר משתמשים בשירות או יותר אנשים שצורכים מוצר מסויים, התועלת ממנו גדלה וכך גם הערך שלו. דוגמא קלאסית היא הטלפון – ככל שיותר אנשים ישתמשו בטלפון, כך הערך שלו עבור המשתמש היחיד עולה, כיוון שהוא יכול ליצור קשר דרך הטלפון עם יותר ויותר אנשים.

ברשת, יש הרבה דוגמאות לאפקט הרשת, ובמידה רבה, אפקט הרשת אחראי להרבה מאוד תופעות ב-web 2.0 שאינן ישימות בסביבות אחרות, גם אם הן דומות טכנולוגית (כמו אינטרא-נט פנים אירגוני). דוגמא טובה לאפקט הרשת באינטרנט, היא facebook, או רשתות חברתיות בכלל. נרשמתי לפייסבוק, ועכשיו אני רוצה להיות בקשר עם חברים שלי. ככל שיותר חברים שלי רשומים לפייסבוק, אני יכולה להיות איתם בקשר דרך האתר.

גם רשתות שיתוף קבצים מדגימות את אפקט הרשת. ככל שיותר אנשים משתפים סרט או שיר כלשהו, כך ניתן להוריד אותם בצורה יעילה, מהירה ואמינה יותר.

דוגמא נוספת לאפקט הרשת ניתן למצוא באתרים של מכירות פומביות ולוחות מודעות. גם שם, ככל שיש יותר משתתפים, כך ניתן לקבל ערך רב יותר. במכירות הפומביות בסופו של דבר לכל משתתף יש סיכוי לקבל מחיר טוב יותר על המוצר שהוא רוצה לרכוש, כיוון שיש ביקוש רב יותר ולכן גם היצע רב יותר. באתרים של לוחות מודעות, החשיפה לקהל גדול גורמת לכך שיש סיכוי גם להצעות פחות קונבציונאליות להצליח. זה קשור גם למושג שנקרא "הזנב הארוך" שבהזדמנות אחרת אסביר אותו.

one red paperclip סיפור נחמד שאני אוהבת לספר בהקשר זה, הוא הסיפור של קייל מקדונלד, שבשנת 2005 העלה באתר קרייגסליסט, לוח מודעות אונליין פופולארי מאוד בארה"ב, מודעה ובה הציע להחליף אטב נייר אדום, במשהו טוב יותר. את עט הדג שקיבל תמורת האטב, הציע שוב להחלפה באותו אתר, וכן הלאה.

לאחר שנה אחת ו-14 החלפות, היה ברשותו בית בעיירה קטנה בקנדה, אותו קיבל תמורת תפקיד בסרט והיי פייב מקורבין ברנסן. הסיפור הפנטסטי הזה, יכול להתרחש רק ברשת שבה יש מספיק חשיפה ומספיק באז, שיגדילו את הסיכוי לכך שמישהו מספיק יתעניין במה שיש לך להציע, ובכך יגדל הערך של ההצעה שלך.

היו שלום ותודה על הדגים

7 תגובות

הבלוג הזה ייסגר בקרוב, ואיתו הפרופיל שלי בפייסבוק. למעשה, תיכף נסגור גם את פייסבוק, כי האינטרנט מת. מה, לא שמעתם?

טקראנץ' עיצבנו אותי. ארינגטון כותב בפוסט מהזן הפסקני (והמעצבן), שהתרסקות מניות הטכנולוגיה, או התפוצצות הבועה השניה, מהווה את מותה של ה-web 2.0.

הממ.

נכון, web 2.0 נולד כמונח שיווקי. נכון, הבועה הוובשתיימית פירנסה מצויין הרבה חברות. אבל החבר'ה שם בחלונות הגבוהים שמשקיפים על סיליקון וואלי, שכחו שבזמן שהם ממציאים באזוורדס ומנתחים טרנדים, יש אנשים באינטרנט הזה. web 2.0 אינו רק שמה של התקופה, או טרנד טכנולוגי שעוזר למכור מניות ולעשות הרבה כסף.

בעיני, web 2.0 זה קונספט. מליוני בלוגים פעילים (וכמה מהם ממש מעניינים), רשתות חברתיות, אתרי שיתוף מדהימים. האינטרנט היום הוא שיחה רבת משתתפים. הרשת התוססת הזו שבה אנחנו גולשים, קוראים ובעיקר כותבים, היא לא משהו שנוצר בזכות סיליקון וואלי, והיא גם לא תיעלם כשקרנות הון הסיכון יפסיקו להשקיע.

בקיצור, נא להירגע.


Follow

Get every new post delivered to your Inbox.

הצטרפו אל 37 שכבר עוקבים אחריו