סדר, צריך להיות

2 תגובות

בשבוע שעבר השלמתי פיילוט של המחקר, עם אחד מהמתנדבים שלי (תודה!), ואני מוכנה לכתוב את הצעת המחקר. שיטה כבר יש לי, עכשיו נשאר כל השאר ובעיקר רקע תיאורטי מסודר. ההרגשה היא קצת כמו reverse engineering – אני יודעת מה אני רוצה לומר, ועכשיו אני צריכה למצוא את התמוכין לכך בספרות המחקרית. החלק המסובך ביותר היה למצוא את המינוחים המקובלים, כיוון שיש נושאים שאני מכירה בשם מסויים מהעולם המקצועי אבל מוגדרים אחרת בעולם האקדמי, ויש מונחים שאני מכירה רק בעברית והייתי צריכה לאתר את השם האקדמי המקובל עבורם באנגלית. בנוסף פיתחתי מיומנות באיתור עותקי PDF של מאמרים שלכאורה לא הייתי אמורה להיות מסוגלת להגיע אליהם, ואנשים טובים שיתפו ברשת בשם החופש האקדמי.

עכשיו יש לי ערימה יפה של מאמרים שאני צריכה לקרוא, למיין ולסווג. ואז לשבת ולכתוב כמובן. נזכרתי בפוסט שקראתי אצל איילת עוז שכתבה על כלים שימושיים לתלמידת המחקר. ההסברים של איילת לגבי הצורך בארגון המידע הביבליוגרפי החל מהרגע הראשון נשמעו מאוד משכנעים, ומבט על כמויות המאמרים שאספתי (שהם כנראה רק קצה קצהו של הקרחון), שכנעו אותי שלפני כל דבר אחר, אני צריכה לבחור לעצמי כלי לניהול ביבליוגרפי.

הדרישות היו: תמיכה בעברית, אפשרות לארגן ולתייג את המאמרים, אפשרות להוסיף הערות, יצירת רשימות ביבליוגרפיות, תמיכה בייצוא (אם אחליט בכ”ז להחליף כלי אחרי שכבר אתחיל להזין את המידע). מתוך כלים שונים שהכרתי (רובם מוזכרים בפוסט של איילת או בתגובות אליו), בחרתי את Mendeley.

mandeley2

מדובר באתר אינטרנט שמאפשר להרשם ולייצר רשימות ביבליוגרפיות, וכן לשתף אותן עם משתמשים אחרים. בנוסף (ופה החלק החשוב) יש להם תוכנה בשם Mendeley Desktop שהיא חינמית ומספקת את כל הדרישות שלי, כולל חיבור ל-word וממשק מעולה לקריאת מאמרים תוך כדי סימון, הוספת הערות ורישום הערות משלי תוך כדי. כשמצרפים לו PDF של מאמר, הוא יודע לשלוף את המידע הרלוונטי מתוכו ולפרק אותו למבנה הנכון ואף להתחבר למאגרים אחרים ברשת כדי להשלים נתונים. לא אומר שהוא מושלם, אבל עושה רושם ממש ממש טוב.

mandeley1

אתמול כבר הספקתי להזין פנימה את כל המאמרים שמצאתי עד כה. תייגתי את כולם “לקריאה” ואני עוברת עליהם בצורה שיטתית, מעריכה לגבי כל מאמר האם הוא רלוונטי ואם כן אני מתייגת את הנושאים שלגביהם הוא מתאים, מוסיפה הערות לעצמי, שאזכור בשלב הכתיבה ומשלימה פרטים ביבליוגרפיים במידת הצורך.

הסינון לפי תגיות או לפי מחברים מאוד נוח בעיני. לצערי, בדומה לתוכנות ושירותים רבים שמשתמשים בתגיות, אין אפשרות לצפות בכל מה שאין לו תגית, וכך אם שכחתי לתייג מאמר “לקריאה” כשהכנסתי אותו, יש חשש שאפספס אותו בדרך.

עוד תכונה שחסרה לי היא היכולת להוציא דו”ח של פריטים ביבליוגרפיים, כולל ההערות שלהם. אמנם ניתן לייצא את המידע בפורמטים שונים, כולל XML, לצורך ייבוא לכלים נפוצים אחרים בתחום. אבל אני הייתי רוצה דו"ח נוח לשימוש (במבנה word למשל…) במבנה של ציטטות בלבליוגרפיות ששם דגש על ההערות שרשמתי והתיוגים שלי.

עוד יתרון הוא העובדה שהמידע למעשה שמור בענן, מה שמאפשר לעשות כל מני דברים נחמדים, בין היתר לגשת למידע באמצעות אפליקציות לנייד. הבעיה היחידה היא שאין להם אפליקציה לאנדרואיד. אני אצטרך להסתפק במחשב בינתיים.

ועכשיו נשאר רק לעבוד…

קול קורא למשתתפים במחקר

16 תגובות

UncleSamבמסגרת תזה לתואר שני אני עורכת מחקר שנושאו "הדמיה של סיווג אוטומטי בניהול מידע אישי".

מידע אישי הוא מידע שאדם מנהל במחשב האישי שלו: קבצים שהוא יוצר, מקבל או מאתר ברשת, הודעות דואר אלקטרוני ועוד. כל אדם מארגן או מסדר את המידע באופן הנוח לו.
סיווג אוטומטי הוא ארגון או סידור של המידע באופן שאינו ידני.

המחקר שאני עורכת כולל הדמיה של סיווג אוטומטי. במסגרת ההדמיה אני אארגן את המידע עבור המשתתפים בניסוי, ולאחר מכן אערוך ראיון שבו אשאל את המשתתפים לגבי החוויה שעברו. המחקר נמשך כשבועיים, ויכלול שלושה מפגשים. הניסויי ייערך ע"פ כללים מוגדרים וגלויים, תוך שמירה על פרטיות וסודיות המידע.

אם אתם בעלי מחשב נייד ושומרים לפחות 10 מסמכים חדשים במחשב כל שבוע – מסמכים שיצרתם, קיבלתם או איתרתם, ואתם גרים או עובדים באזור המרכז, סביבת מודיעין או ירושלים, אשמח אם תסכימו להצטרף כמשתתפים בניסוי.

למתנדבים, צרו איתי קשר במייל edva.lotan@gmail.com.

לא מתאים לכם? זה בסדר גמור. אשמח אם תשתפו ותפיצו…

איך ילדים מוצאים מידע ברשת – בעיה ו(התחלה של)פתרון

13 תגובות

בשבוע שעבר עמית שאלה את בעלי שאלה, והוא (שהיה עסוק) הציע לה ללכת לבדוק באינטרנט. כשהגעתי הביתה מצאתי ילדה מתוסכלת שניסתה לחפש מידע דרך גוגל ולא מצאה כלום. בערב אמר לי בעל מתוסכל לא יותר, שהוא לא מבין למה עמית מתעקשת לשאול אותו ולא מחפשת בעצמה באינטרנט.

בעצם, זה לא כל כך פשוט לחפש באינטרנט, כפי שאפשר אולי לחשוב. תחשבו מה היתה עמית אמורה לעשות:

1. לתרגם את השאלה שלה (המעט ערטילאית) למילות חיפוש

2. לבצע את החיפש

3. להעריך את התוצאות – האם הן מתאימות? אולי צריך לשנות את מילות החיפוש?

4. לבחור תוצאות חיפוש רלוונטיות ולהעריך את איכותן – האם המידע אמין? איכותי?

5. לקרוא את המידע ולהבין ממנו את התשובה לשאלה

 

וכל זה, מבלי שהתחלנו לדבר על סיכום ואינטגרציה של המידע ואיך נכון להשתמש בו (ולשמור על זכויות יוצרים תוך כדי). לא כל כך פשוט עבור ילדה שעוד לא בת 12, ואני מכירה גם כמה מבוגרים שלא ממש יודעים איך לעשות את זה…

הילדים שלנו אמנם נולדו עם העכבר ביד, אבל זה לא אומר שהם נולדים עם המיומנויות האלו, שבעיני הן מיומנויות בסיסיות עבור כל מי שהוא חלק מחברת מידע (למען הסר ספק, העולם המערבי הנו ברובו חברת מידע).

כשנדרשתי במסגרת התואר לכתוב עבודה מסכמת בקורב בנושא אוריינות מידע, גם עבורי וגם עבור השותפות שלי (אחת מהן אמא לילדים בגילאים קרובים לשלי), היה טבעי מאוד להציע תוכנית שתלמד ילדים איך לעשות את זה – איך לחפש מידע ברשת.

וכמו שכתבו חברים בפייסבוק, כשהתייעצתי לגבי שם לתוכנית, החלטנו לא להשאיר את זה “על הנייר” או להסתפק במצגת power-point, ולכן הקמנו אתר קטן שמאפשר למורים ולהורים להשתמש בתוכנית בפועל יחד עם הילדים.

אני גאה להציג את כח המידע – תוכנית לילדים בכיתות ה-ו (ואני מניחה שתתאים גם לילדים בכיתה ד’ ו-ז’ כתלות בילד וברמת הידע שלו בנושא), שמלמדת איך לחפש – ולמצוא! – מידע ברשת.

אתר כח המידע

התוכנית יכולה להיות יותר מפורטת ולכלול נושאים נוספים, אבל זה מה שהכנו במסגרת העבודה המסכמת. אחרי שנקבל את הציון, אולי אפשר יהיה לעשות שינויים נוספים באתר.

אז אתם הורים (או מורים) לילדים בכיתות אלו, אתם מוזמנים להכנס לאתר ולהעזר בתוכנית. וכמובן, נשמח לפידבקים :)

משלמת את המחיר

32 תגובות

את הפוסט הזה אני מגלגלת בראש וכותבת כבר הרבה זמן, ומשום מה לא פרסמתי אותו. קצת מוזר לעשות את המעבר החד מפוסט לוחמני בנושאים מקומיים, לפוסט חופרני בעניינים, ובכן, עוד יותר מקומיים. אבל זה טיבו של בלוג אקלקטי. מחר נחזור למשהו קליל יותר.

בסוף הקיץ הקודם החלטתי שהגיע הזמן ללכת ללמוד. זו החלטה שאני דוחה כבר הרבה שנים, לפחות מאז היום שבו הפכתי לאמא. לא שהתירוצים נגמרו, גם אז הייתי עם תינוקת פיצית בת פחות משנה, עבודה בתפקיד מאתגר ועוד אי-אלו מחויבויות. אבל השתכנעתי שתמיד תהיה לי סיבה לדחות ולכן צריך פשוט לקפוץ למים. העזר כנגדי הציע שאבחר בתואר מתחום “מדעי הדשא”, כזה שאוכל לעשות במינימום השקעה ובלי להרגיש. אבל אני לא רציתי לעשות תואר כזה, רציתי תואר שירגיש כאילו קיבלתי משהו מעבר לתעודה.

אחרי התלבטויות שונות, ואחרי שפסלתי תארים מעניינים כמו פילוסופיה של המדע, או תואר שהוא שילוב של מדעי הטבע ומנהל עסקים, מטעמי השקעה מטורפת, החלטתי לעשות תואר בתחום מדעי המידע, במגמת ניהול ידע*. לא מעט אנשים שמעו את זה ותהו האם אני לומדת שם משהו חדש, ואכן יש הרבה מאוד קורסים שחוזרים על דברים שאני יודעת ממילא מתוך נסיון מקצועי, אבל אני כן מפיקה מהתואר לא מעט בהיבט האקדמי. כרגע אני מחכה לקבלת אישור על בקשתי לעבור למסלול עם תזה, ואז התואר הזה גם יהפוך לתואר מחקרי. נכון, לא בדיוק תרופה לסרטן, אבל גם זו אקדמיה.

וכך החל מסע לא פשוט. את התואר בחרתי לדחוס לשנתיים במקום שלוש**. אני עובדת במשרה מלאה – אמנם בתפקיד לא ניהולי, אבל תובעני בהחלט. והבית לא נעלם – שלושה ילדים, מהם אחת בת פחות משנה וחצי, ובעל.

יש לזה כל מני השלכות. בלימודים אני מצליחה (טפוטפו) אבל בפירוש לא משקיעה כמו שהשקעתי למשל בלימודי התואר הראשון. אני קוראת פחות, עושה את המינימום הנדרש וברגע האחרון. אני תמיד מרגישה שזה לא מספיק, ובעיקר מרגישה שאם הייתי מקדישה לכך יותר, הייתי מפיקה הרבה הרבה יותר מהתואר הזה (מבחינה אישית).

בעבודה אני עובדת רוב הזמן בגישת כיבוי השרפות, ובעיקר עסוקה בהתנצלויות. יש לי מזל שאני עובדת עם קבוצת אנשים נחמדים מאוד, שיש להם הרבה סבלנות. אני מקווה שהיא לא תאזל לפני שהתואר הזה יסתיים.

בבית… אתם בטח מנחשים. משפטים כמו “אמא, אני מתגעגעת” או “מתי נוכל לבלות קצת ביחד” הפכו להיות שגורים מדי אצלנו. לפני שבוע מצאתי את עצמי מנסה נואשות למצוא תאריך שבו אוכל לצאת לבילוי זוגי עם בעלי – אני מדברת על יציאה לקולנוע, לא סופשבוע בצימר… על עבודות הבית אני בכלל לא מדברת. בסוף סיכמנו שנמצא איזה ערב ביוני. אני מנהלת קרב בלימה מול הבלגן והכביסות, ובדרך כלל מפסידה. את רגשות האשם אני צריכה לטאטא כל בוקר מתחת לשידה.

המחיר הכבד ביותר של כל זה, כבד במובן המילולי ביותר של המילה. אני נושאת על עצמי קילוגרמים עודפים שהצטברו בהריון וממשיכים להצטבר. אני לא מצליחה להביא את עצמי לגייס את הכח הנפשי שנדרש לי כדי להלחם בזה. את ההצלחה בעבר אני מייחסת – בין יתר הדברים – להחלטה להביא את נושא המשקל לראש סדר העדיפויות שלי, לפנות לכך זמן ולהתגייס כל כולי לעניין. זה אומר ספורט, והקפדה על תזונה מסודרת ובריאה, ותשומת לב קפדנית. כיום אני מרגישה כמו שמיכה קצרה מדי שמנסה לכסות על שטח גדול מדי. אני לא יכולה להכניס עוד משהו מבלי שמשהו אחר ייפגע.

אז לא. אני לא מוכנה לוותר על אף אחד מהדברים האחרים שממלאים את חיי כרגע, ולכן אני משלמת את המחיר ונשארת כמו שאני. שוב התחושה המשונה הזו, שתוקפת אותי מדי פעם כשאני עוברת ליד מראה או השתקפות בחלון ראווה, ותוהה מי זו שמציצה שם. שוב התחושה שהגוף שלי לא בנוי לחיות עם עודפי משקל כאלו. יש בקרים שאני מרגישה רע כל כך – שמנה, כבדה, מוזנחת. שוב התהיה האם אי פעם אצליח לחזור לעצמי.


נכון שבסוף זה ישתלם?


* באוניברסיטת בר-אילן
** שלוש בגלל לימודי ההשלמה

Follow

Get every new post delivered to your Inbox.

הצטרפו אל 34 שכבר עוקבים אחריו