הכירו את השולחליכון

8 תגובות

לפני 5 שנים חיפשתי פתרון יצירתי לגלישה באינטרנט תוך כדי אימון על מכשיר ריצה. נזכרתי ברעיון כשקראתי את  הפוסט שפרסם טל גלילי ובו הציג פתרונות להרכבת שולחן על גבי מכשיר ריצה. כשהחלטנו לקנות הביתה מכשיר ריצה חדש, היה לי ברור שגם אני רוצה כזה. היה לי גם ברור שלבד אין לי סיכוי לעשות דבר כזה. סיפרתי לבעלי מה אני רוצה ושלחתי לו את הפוסט של טל ואחרי שחשב קצת הציע פתרון שונה מכל הפתרונות שראינו.

הפתרון שיישמנו כלל מחשב נייד שמחובר למסך הטלוויזיה ועל ההליכון עובדים עם עכבר ומקלדת אלחוטיים. היה לנו חשוב שמשטח העבודה יהיה כזה שניתן להסיר אותו בקלות כשרוצים להתאמן על המכשיר בריצה או הליכה מהירה ולא רק ללכת עליו בניחותא. לשם כך יצרנו דלפק צר (או שמא מדף רחב) שמחובר בציר לקיר ואפשר להניח אותו על ההליכון לצורך השימוש. כך נולד השולחן הליכון, או השוּלְחַלִיכוֹן.

עוד מעט אתן הסברים מפורטים איך בנינו אותו, אבל קודם כל סרטון קצר שמדגים איך משתמשים בשולחליכון. מככבת בסרטון עמית וברקע ניתן לשמוע את יעל, תורמת את חלקה.

שלבי הבניה

תיאור הבניה נכתב בגוף ראשון רבים. חלוקת העבודה, יש לציין, היתה מאוד ברורה: הוא בנה, קדח, שייף, צבע וקילל ע"פ הצורך. אני צילמתי, העברתי כלי עבודה לבקשתו וסיפקתי הערות מתחכמות ברגעים הכי מעצבנים. אני חושבת שברור מאליו למי היתה התרומה הכי משמעותית.

עכשיו לתכל’ס: חיברנו לייסט לקיר (חתיכת עץ ששדדנו ממדף ישן של איקאה). הלייסט היה ברוחב המדף. לליסט חיברנו שני צירים. יצרנו שתי מגרעות בקצה המדף וחיברנו גם את המדף לצירים. בהמשך החלטנו לחזק את הצירים עם שני משטחי מתכת שחיברנו מעליהם. את המגרעות יצרנו כדי שהמדף יהיה צמוד לקיר במצב סגור.

DSCN2475

DSCN2478

DSCN2479 - Copy

DSCN2480

עכשיו היה לנו מדף שמחובר בצירים לקיר וניתן להנמיך אותו כדי להניח אותו על מכשיר הריצה כדי לייצר דלפק עבודה. עכשיו רצינו לוודא שהמדף יהיה מונח בצורה יציבה ולא יתנדנד כלפי מעלה או כלפי מטה בזמו השימוש. רצינו למנוע התנדנדות כתוצאה מתנועת המכשיר בזמן ההפעלה וכן למנוע רווחים בין המדף ובין ידיות ההליכון.

לצורך כך מצאנו ספוג קשיח שפעם היה שייך למשטח ריקודים (אילתורים היו מאוד חזקים פה), חתכנו שני טריזים והדבקנו אותם כדי לפצות על הידית האלכסונית של מכשיר הריצה. כמו כן חיברנו רצועת הארכה שתפור אליה אבזם לצורך קשירה לידית. את הספוג הדבקנו בעזרת דבק חליפות צלילה שבמקרה (או שלא במקרה) יש לנו בבית, אבל אני מניחה שגם דבק מגע יעשה את העבודה לא פחות טוב.

DSCN2489

DSCN2493

DSCN2497

DSCN2496

כאמור, רצינו שאפשר יהיה בקלות להסיר את המדף הזה כשהוא לא בשימוש. לקחנו רצועת הארכה נוספת עם אבזם וחיברנו אותה לקיר בשתי נקודות, כדי שתשמש כרצועה לקשירת המדף כשהוא לא בשימוש.

DSCN2500

DSCN2483

DSCN2485 - Copy

לבסוף שייפנו וצבענו את המדף ב-3 שכבות לכה. למען הנוחות התקנו עוד מדף צר לאורך הקיר, כדי שיהיה מקום להניח את המקלדת והעכבר כשאינם בשימוש, שלט של הטלוויזיה, טלפון ובקבוק מים.

החיבור של המחשב לטלוויזיה היה פשוט למדי. הגדרנו במחשב את הטלוויזיה כמוניטור שמתחבר ברזולוציה נמוכה יחסית (אחרת הכל קטן מדי מכדי שאפשר יהיה לקרוא מרחוק).

זהו, עכשיו הכל מוכן לשימוש.

image

נו, איך זה?

התפעול של השולחליכון, כפי שיכולתם לראות בסרטון, מאוד פשוט, יעיל ונוח. לגבי השימוש בו, תלוי מה רוצים לעשות. אם רוצים רק לגלוש, ובעיקר לקרוא, זה נוח במהירויות שונות. אני קראתי במהירות 4 קמ”ש. אם רוצים לכתוב או לעבוד עם העכבר, צריך לעבוד במהירות הרבה יותר נמוכה, בערך 1.5 קמ”ש. אחרת היד עם העכבר לא מספיק יציבה. המדף עצמו דווקא יציב מאוד. נראה מבטיח!

צעדים קטנים

7 תגובות

קשה לי מאוד לעשות את הסוויץ' הזה בראש, ולהכנס כמו שצריך לתוכנית של תזונה וכושר שתחזיר אותי להיות שוב עצמי. פעם הייתי מתייסרת בגלל כח הרצון הרופף שלי. היום אני מבינה שזה לא מועיל, ההלקאה העצמית הזו, היא ממילא לא מובילה לשום דבר חיובי.

במקום זה אני מנסה להתקדם כל פעם צעד אחד. לא מלחמה כוללת, אלא כיבוש זוחל.

עם ארז, מאמן הכושר המצויין שלי, חזרתי להתאמן לפני כמה שבועות. מצאנו יומיים בשבוע שבהם אפשר להכניס אימון בוקר, והוא מאמן אותי אצלי בבית. מכיוון שארז הוא לא רק מאמן כושר, אלא גם בעל הכשרה כתזונאי ואישיות של coacher, הוא עוזר לי גם בהיבטים אחרים.

כדי לרזות אני חייבת לעשות אימונים אירוביים, וגם לשמור על מסת השריר שלי כדי שהיא לא תידלדל וכדי שהיא תעזור לי לשרוף יותר שומן. אחרי הרבה דיונים והתלבטויות לוגיסטיות, עשיתי מנוי בחדר הכושר המקומי, בשביל לעשות שם שלושה אימוני אירובי בשבוע. באימונים עם ארז אנחנו מתמקדים בתרגילי כח, מתיחות, יוגה וכו'. לכאורה אני יכולה להשתמש בשירותי המאמנים שחדר הכושר מעמיד לרשותי במסגרת המנוי, אבל העבודה עם ארז שווה זהב מבחינתי – אני לא יודעת איך הייתי עושה את זה לבד.

הלוגיסטיקה הופכת יותר ויותר מורכבת, עם הפיצית שלי בבית, ומיעוט השעות במשרד (מגיעה מאוחר שלוש פעמים בשבוע…), אני מוצאת את עצמי מותחת למקסימום את כל המשאבים. אני צריכה למצוא דרך שזה לא יבוא יותר מדי על חשבון שעות שינה, דבר שגם יפגע בהרזיה, וגם על הדרך עלול למוטט אותי קלות.

עכשיו שהאימונים התחילו לעלות על דרך הישר, הגיע הזמן לטפל בתזונה. במסגרת תוכניתנו "פרה פרה" ארז הציב לי מטרה ראשונה: לא משנה כרגע מה אני אוכלת, העיקר להקפיד על שני דברים:

1. ארוחת בוקר, אפילו סנדוויץ' (עדיף מחיטה מלאה) אבל העיקר שיהיה עד השעה 10:00.

2. להפסיק לאכול בערב, 3 שעות לפחות לפני שאני הולכת לישון.

אני נותנת לעצמי שבוע – נראה איך אעמוד בכך.

בסוף עוד אהיה צעירה, בריאה ורזה*

כתיבת תגובה

הכושר שלי משתפר, כבר אמרתי, בזה אין לי ספק. ובכל זאת, כשאני מתאמנת לבד אני לא מצליחה לרוץ מעבר לעשר דקות ברציפות. אחרי עשר דקות אני כבר עייפה, קצת מתנשפת, הרגליים כבדות. אני עוברת להליכה מהירה, נחה ואז חוזרת לעשר דקות נוספות של ריצה. אמרתי לפליקס שלדעתי זה בגלל השעות המאוחרות שבהן אני מתאמנת, או אולי בגלל שאין לי את הדחף להמשיך ולרוץ ואני פשוט מוותרת לעצמי.

אתמול בערב, שנינו עייפים מדי מכדי לצאת לבלות, למרות שהילדים ישנים אצל סבא וסבתא. תכננו לצאת לשתות (ולבדוק האם אמנם אפשר לחזור עכשיו מפאב בלי להסריח), אבל פשוט היינו עייפים מדי. בעשר וחצי כבר לא התחשק לנו לרבוץ מול הטלוויזיה, ופליקס הציע לי הצעה שלא יכולתי לסרב לה. התלבשנו, נעלנו לנעלי ריצה ויצאנו לריצה לילית. ללא ספק, הדבר האחרון שהייתי חושבת שאעשה, ועוד בליל שבת. נשמע לכם הגיוני שאם אין לנו כח לצאת לבלות יש לנו כח לצאת לרוץ? לא, גם לי לא. אבל ניחא.

הרחוב היה נקי והאוויר רענן, אחרי הגשם שירד מוקדם יותר. היחידים שמסתובבים ברחובות, חוץ מחתולים ומכוניות ספורות, הם נערים ונערות דתיים שמטיילים להם באזור מרכז הקליטה. היו שם כמה מבטים משתוממים, אין לי ספק.

רצנו בדיוק את אותו המסלול שהייתי עושה בהליכה, כשרק התחלתי להתאמן לפני שנה וחצי. שלושה וחצי קילומטרים, חצי בירידה וחצי בעליה. אין מישורים אצלנו.

העליות גמרו אותי. העלייה שבדיוק באמצע הדרך היא בשיפוע של 10% להערכתי (העדפתי אותה על המסלול שבו יש עליה בשיפוע של 15%). הגעתי לסופה בריצה, אבל נאלצתי לעבור להליכה של שתי דקות כדי לחזוק לדופק נורמלי**. אבל העליה הכי קשה היתה דווקא העליה המתונה, זו שבדרך חזרה הביתה. כבר הייתי עייפה, ואת עשרת המטרים האחרונים לפני הבית רצתי כשאני מתנשמת כמו חולת COPD.

לא יכולתי שלא להיזכר באירועים אחרי שבהם סיימתי כך עליות. אני לא מדברת על הטיול המשפחתי לפני שנה וחצי, שבו בקושי הצלחתי להגיע לראש ההר, ונאלצתי לעצור כל 10 מטרים בשביל להחזיר לעצמי את הנשימה (רגע לפני שאני מחזירה את הנשמה למישהו אחר). נזכרתי בטיול השנתי בכיתה ז', עולים את מצוק ההעתקים ואני מגיעה לפסגה ומתמוטטת כמעט, נושמת בקושי. כל החיים שלי הייתי בכזה כושר מחורבן, שהתייחסתי לזה כאל מצב נתון.

אבל אתמול, אחרי שהגעתי הביתה, עצרתי ונשמתי עמוק, חזרתי לעצמי. דקה בקושי אחר כך כבר נשמתי, דיברתי, הלכתי. אפילו המשכתי ועשיתי עוד כמה תרגילי כח ומתיחות בגינה. רצתי חצי שעה ושרדתי כדי לספר על כך. האם יכול להיות שבגילי המופלג (אהמממ) אהיה סוף סוף בכושר?

* טוב, אולי לא צעירה.

**  קיבלתי מפליקס במתנה מד דופק אדום וחמוד. ככה זה כשיש תלושים לחנויות ספורט, אפשר להתפנק. חוץ מלמדוד לי את הדופק, הוא מחשב עבורי שריפת קלוריות (על פי גיל, מין, משקל, גובה ודופק בזמן האימון) ונותן לי כל מני סטטיסטיקות מגניבות אחרי האימון.
הוא יפה, הוא נוח על היד ומרגיש מאוד מקצועי.
אני, לעומת זאת, עוד לא כיוונתי אותו כמו שצריך ובריצה אתמול חשבתי שהפעלתי אותו, אבל רק בסופה גיליתי שלא. אהבלה.

גיליתי את הסוד

2 תגובות

הסוד של כפיפות הבטן!

טוב, לא גיליתי אותו בעצמי, אלא קיבלתי הסבר מפורט ממאמן הכושר שלי. אם רוצים לחזק את כל שרירי הבטן, בכל טווח התנועה שלהם, חשוב שלא להתמקד בסוג אחד בלבד של תרגילים.

רובנו מכירים את התרגיל הקלאסי של כפיפות הבטן: שוכבים על הגב, הרגליים כפופות, ידיים בצידי הראש ואנחנו מתרוממים עד לבירכיים. מי שמתאמן כל הזמן בצורה הזו, יגלה שהוא מאוד מאוד מתקשה בתרגילים שבהם טווח התנועה קטן יותר.

למשל, נסו את התרגיל הבא: שכבו על הגב, ברכיים כפופות ממש מעט, כמעט ישרות וידיים ישרות לצד הגוף. הרימו לאט את הראש והמשיכו להתרומם חוליה-אחר חוליה, תוך כדי שהידיים שלכם מושכות "לעבר הרגליים" ונשארות ישרות. התרוממו כך עד שהראש ישר ואתם רואים את כפות הרגליים שלכם. השארו כך שניה או שתיים, ורדו בעדינות חזרה למטה.

או נסו לבצע תרגיל עם הרגליים: שכבו על הגב, הכניסו את כפות הידיים שלכם מתחת לישבן כדי לתמוך בגב התחתון. עכשיו הרימו את הרגליים למעלה ל-90 מעלות, והורידו אותן בחזרה. כל הזמן שמרו שהרגליים יהיו ישרות וצמודות זו לזו. כמו כן, הקפידו כשאתם מורידים את הרגליים, שהן לא יגעו ברצפה, אלא ישארו כל הזמן באוויר.

התרגילים הקשים ביותר הם התרגילים הסטאטיים. למשל, להרים את הרגליים לזווית של כ-45 כשהן ישרות (לא לשכוח לתמוך בגב התחתון) ולהשאיר אותן כך באוויר חצי דקה או דקה. או להתרומם כמו בתרגיל הראשון שתיארתי, ולהשאר כך במשך דקה.

I'm not a runner

כתיבת תגובה

פרסומת מקסימה של Nike, כנראה בהשראת קמפיין האנשים האמיתיים של חברת Dove. אני הזדהיתי, לפחות עם המסר, גם אם לא עם הסייפא חיוך

ואם בפרסומות עסקינן, זו מגיעה מברזיל – פרסומת לחדר כושר.

  

המילים מיותרות, דומני…

ובנימה זו, אני הולכת להתאמן.

רשומות ישנות יותר

Follow

Get every new post delivered to your Inbox.

הצטרפו אל 37 שכבר עוקבים אחריו