ואף על פי כן, סוב יסוב

14 תגובות

לפני כמה ימים סיפר לי נועם על שיעורי מדעים. הם לומדים מושגים אסטרונומיים, נושא שמרתק אותו במיוחד. אז דיברנו קצת על הנושא ובין היתר דיברנו על סיבוב כדור הארץ – סביב השמש וסביב עצמו, ועל סיבוב הירח. כשציינתי שגם הירח מסתובב סביב השמש וסביב עצמו, טען נועם בלהט כי הירח אינו מסתובב סביב עצמו, כך אמרה המורה.

“יכול להיות שהמורה טעתה”, אמרתי לו, “אבל הירח אכן מסתובב גם סביב עצמו”. ואז הגענו לחוג ג’ודו, וכל העניין נשכח. לפחות, אני שכחתי.

היום הלכנו ליום הורים בבית הספר. נחת מזוקק: נועם תלמיד טוב, משקיע, משתתף, מקבל ציונים טובים, משתפר כל הזמן. המחנכת קראה את חוות הדעת של המורות השונות, וכשהגיעה למורה למדעים, קראה את חוות הדעת שלה ואז אמרה בחיוך שהמורה למדעים גם מוסרת שהיא בדקה, ולא – הירח לא מסתובב סביב עצמו.

הקפה סינכרונית

הקפה סינכרונית, מקור: וויקיפדיה

מסתבר שבשיעור שהתקיים בשבוע שלאחר מכן, נועם אמר בכיתה שהירח מסתובב גם סביב צירו, והמורה אמרה שתבדוק. היא בדקה וזו היתה המסקנה. בשלב הזה כבר התחלתי לפקפק בעצמי. אמרתי שזה נחמד שאנחנו צריכים לבדוק את עצמנו, ושנקרא על זה בבית, ואכן פתחנו וויקיפדיה מיד עם הגיענו הביתה, כדי לוודא שלא התבלבלתי. למרבה ההקלה, האנציקלופדיה החופשית אישרה את מה שזכרתי – הירח מקיף את עצמו, הקפה סינכרונית.

כדי שלא לשלוח את הילד לקרב התנצחויות מול המורה, הסברתי לו מה זה אומר, כולל הדגמה עם תפוח וקלמנטינה. מאוחר יותר מצאתי סרטון שמדגים מצויין את הרעיון. אחר כך לקחתי קובץ word וערכתי במהירות את המידע שמסביר מה זה אומר. הדפסתי ונתתי לנועם, שפשוט יתן למורה.

אני רק מקווה שהמורה תקבל את הפינגפונג הזה ברוח ספורטיבית, ותדע להעריך את הרצון ללמוד ולא תחשוב שזו התנצחות…

עדכון: דיברנו עם המורה, שאמרה שנועם מוזמן לדבר על זה בכיתה. היום אמנם נועם הציג את הנושא בכיתה, והמורה נתנה לו ציון בונוס בזכות זה ותלתה את דף ההסבר שהכנו במסדרון. כל הכבוד לנועם וכל הכבוד למורה!

איך ילדים מוצאים מידע ברשת – בעיה ו(התחלה של)פתרון

13 תגובות

בשבוע שעבר עמית שאלה את בעלי שאלה, והוא (שהיה עסוק) הציע לה ללכת לבדוק באינטרנט. כשהגעתי הביתה מצאתי ילדה מתוסכלת שניסתה לחפש מידע דרך גוגל ולא מצאה כלום. בערב אמר לי בעל מתוסכל לא יותר, שהוא לא מבין למה עמית מתעקשת לשאול אותו ולא מחפשת בעצמה באינטרנט.

בעצם, זה לא כל כך פשוט לחפש באינטרנט, כפי שאפשר אולי לחשוב. תחשבו מה היתה עמית אמורה לעשות:

1. לתרגם את השאלה שלה (המעט ערטילאית) למילות חיפוש

2. לבצע את החיפש

3. להעריך את התוצאות – האם הן מתאימות? אולי צריך לשנות את מילות החיפוש?

4. לבחור תוצאות חיפוש רלוונטיות ולהעריך את איכותן – האם המידע אמין? איכותי?

5. לקרוא את המידע ולהבין ממנו את התשובה לשאלה

 

וכל זה, מבלי שהתחלנו לדבר על סיכום ואינטגרציה של המידע ואיך נכון להשתמש בו (ולשמור על זכויות יוצרים תוך כדי). לא כל כך פשוט עבור ילדה שעוד לא בת 12, ואני מכירה גם כמה מבוגרים שלא ממש יודעים איך לעשות את זה…

הילדים שלנו אמנם נולדו עם העכבר ביד, אבל זה לא אומר שהם נולדים עם המיומנויות האלו, שבעיני הן מיומנויות בסיסיות עבור כל מי שהוא חלק מחברת מידע (למען הסר ספק, העולם המערבי הנו ברובו חברת מידע).

כשנדרשתי במסגרת התואר לכתוב עבודה מסכמת בקורב בנושא אוריינות מידע, גם עבורי וגם עבור השותפות שלי (אחת מהן אמא לילדים בגילאים קרובים לשלי), היה טבעי מאוד להציע תוכנית שתלמד ילדים איך לעשות את זה – איך לחפש מידע ברשת.

וכמו שכתבו חברים בפייסבוק, כשהתייעצתי לגבי שם לתוכנית, החלטנו לא להשאיר את זה “על הנייר” או להסתפק במצגת power-point, ולכן הקמנו אתר קטן שמאפשר למורים ולהורים להשתמש בתוכנית בפועל יחד עם הילדים.

אני גאה להציג את כח המידע – תוכנית לילדים בכיתות ה-ו (ואני מניחה שתתאים גם לילדים בכיתה ד’ ו-ז’ כתלות בילד וברמת הידע שלו בנושא), שמלמדת איך לחפש – ולמצוא! – מידע ברשת.

אתר כח המידע

התוכנית יכולה להיות יותר מפורטת ולכלול נושאים נוספים, אבל זה מה שהכנו במסגרת העבודה המסכמת. אחרי שנקבל את הציון, אולי אפשר יהיה לעשות שינויים נוספים באתר.

אז אתם הורים (או מורים) לילדים בכיתות אלו, אתם מוזמנים להכנס לאתר ולהעזר בתוכנית. וכמובן, נשמח לפידבקים :)

כמה מחשבות בערב הפסח

8 תגובות

(פוסט ארוך… למי שאין סבלנות – המתכון בסוף).

אני חושבת שאנחנו אחת המשפחות הבודדות שבהן למשפט “אצל מי אתם בסדר” אין משמעות של ממש. אמא שלי ואני גרות זו בצמוד לזו. בתחילה עוד היתה שאלה האם אני מארחת או היא מארחת. בשנתיים האחרונות גם זה כבר לא רלוונטי – רק אצלי יש מקום לארח בנוחות את כולם, ואילו אצל אמא שלי יש מקום שאחי ומשפחתו יכולים להתארגן בנוחות לקראת הארוחה.

גם נושא הבישולים כבר התקבע במין חלוקת עבודה קבועה שנוחה לכולם, בה כל אחד אחראי על חלק אחר, ואנחנו רק מגוונים במנות. אפילו יצרנו השנה פורמט ב-word שכל מה שצריך זה לעדכן את שמות המנות העיקריות והסלטים, וכל שאר משימות החג כבר מוכנות בו מראש.

ההכנות, הבישולים, מהלך הארוחה וכמובן רחיצת הכלים שאחרי – הכל נעשה במשותף. וכך במקום אירוח, יש לנו מבצע משפחתי. אני מאוד אוהבת את זה ככה.


בשבועות האחרונים יצא לי לנהל כמה דיונים בפייסבוק ובבית, על שאלת הזהות היהודית-חילונית. האם יש דבר כזה? מה המשמעות של זהות כזו והאם היא בכלל רלוונטית? איך קשורים אלינו היום התנ”ך או המסורות היהודיות, אם אני לא מאמינה?

אתמול באמצע העבודה מצאתי את עצמי הופכת שוב בנקודה הזו, ולבסוף החלטתי שאני רוצה להוסיף משהו קצת אחר לסדר הרגיל שלנו.

אני מאוד אוהבת את קריאת ההגדה. אם היו לי פרטנרים מתאימים, הייתי בשמחה קוראת ועורכת את הטקס המלא. אבל מכיוון שאני די לבד בעניין הזה, אנחנו קוראים גירסה מקוצרת של ההגדה. למרות זאת, בין “אחד מי יודע” ו”חד גדיא”, ביקשתי מכולם סליחה, וקראתי קטע שהכנתי אתמול בערב, על הקשר בין סיפור יציאת מצריים, ובין המחויבות שלנו לצדק חברתי.

קשה לי לשפוט מה היו התגובות לכך. אני חושבת שהפתעתי את כל הנוכחים. חלקם חשבו שזה מעניין, חלקם בטח חיכו בסבלנות שאסיים. אבל אני חושבת שזה משהו שאנסה להמשיך איתו גם בשנים הבאות ואולי גם בחגים ואירועים אחרים. נראה.

הנה הקטע שקראתי:

"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". מה יכולים אנחנו, משפחה חילונית ואתאיסטית (או אגנוסטית, כל אחד לפי טעמו), ללמוד מסיפור יציאת מצריים? הרשו לי להפריע למהלך הרגיל של קריאת ההגדה, ולדבר על מה שאפשר לדעתי ללמוד היום מיציאת מצריים.

בני ישראל יצאו ממצרים, מבית עבדים. כתוב: "וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מִן-הָעֲבֹדָה, וַיִּזְעָקוּ;". התורה וההגדה של פסח, מזכירים לנו שוב ושוב את הסבל הזה. לפעמים כסיבה לשמחה, ולפעמים מסיבות אחרות. הנה כמה פסוקים מהתורה, שמזכירים את הסבל של בני ישראל במצרים. מה המשותף לכולם?

"לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט בַּמִּדָּה בַּמִּשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה: מֹאזְנֵי צֶדֶק אַבְנֵי צֶדֶק אֵיפַת צֶדֶק וְהִין צֶדֶק יִהְיֶה לָכֶם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:"

"לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם וְלֹא תַחֲבֹל בֶּגֶד אַלְמָנָה: וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרַיִם וַיִּפְדְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הַזֶּה:"

"וְגֵר לֹא תִלְחָץ וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת נֶפֶשׁ הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם:"

"כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךָ וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה לְמַעַן יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ: כִּי תַחְבֹּט זֵיתְךָ לֹא תְפַאֵר אַחֲרֶיךָ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה: כִּי תִבְצֹר כַּרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל אַחֲרֶיךָ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה: וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הַזֶּה"

לכל הפסוקים האלו משותפת האמירה המוסרית – זכור כי פעם היית העבד, המעמד הנחות, זה שאין לו וזקוק לחסדיו של השליט. כעת, כשאתה חזק, שבע ושולט, עליך לזכור שיצאת מארץ מצריים, לזכור את הקשיים שהיו לך כשהיית עבד ולגלות את מידת הרחמים והצדק שהיו צריכים לגלות כלפיך.

איפה אנחנו רואים את זה היום? במדינת ישראל יש אוכלוסיות שונות. לא כולם שווים, ולא לכולם יש חוזק כלכלי וחברתי כמו שלנו. לנו יש מזל: אנחנו משפחה משכילה, אמידה, להורים יש פרנסה, יש לנו קורת גג ואוכל על השולחן. אבל יש אנשים שאין להם מזל כזה. מי אתם מכירים למשל?

החובה שלנו – כבני אדם, וכיהודים, היא לזכור את מה שמלמדת אותנו יציאת מצריים:

  • לרחם על מי שמצבו קשה משלנו. לעזור כשניתן ובוודאי שלא לפגוע.
  • לתת לאחר, כי לא פעם מה שעבורנו הוא קטן וחסר משמעות, יכול להיות גדול ומשמעותי למי שאין לו.

ולסיום – מתכון. סלט שבדר”כ מתקבל בהתלהבות גדולה מאוד. היום כבר לאף אחד לא היה מקום בבטן להתלהב ממנו… קבלו:

סלט עגבניות ואבוקדו

החומרים:
2 אבוקדו בשלים
5-6 עגבניות בינוניות בשלות
בצל סגול קטן
לימון
שמן זית
מלח ופלפל גרוס טרי

אופן ההכנה:
1. מקלפים את האבוקדו וחותכים לקוביות.
2 סוחטים את הלימון ושופכים מיד על האבוקדו, שלא ישחיר
3. חותכים את העגבניות לקוביות
4. קוצצים את הבצל הסגול
5. מוסיפים שמן זית ועוד לימון לפי הצורך.
6. מתבלים במלח ופלפל.
7. מערבבים בעדינות כדי שלא למעוך את האבוקדו.

בתאבון וחג שמח!

הצ'ק-ליסט החינוכי

8 תגובות

לפני שבוע עשיתי סדר במחשב שלי ומצאתי משהו מעניין: הודעה שפירסמתי בפורום הורים של ynet לפני תשע שנים. באותה תקופה הייתי אמא לילדה בת שנתיים כמעט (אתגר לא פשוט בפני עצמו, כזכור), ביתי הבכורה. יחד עם העצמאות המתפרצת אצל העוללה, מצאנו את עצמנו עוברים מגידול הילדה לחינוך הילדה.

אני אוהבת לחשוב על הורות כעל סוג של סרגל מאמצים. מתחילים בכלל בהריון. פתאום אנחנו מבינות (יסלחו לי קוראי הגברים…) שיש לנו אחריות לא רק על עצמנו. פתאום לא אוכלים כי רעבים או מתחשק, אלא אוכלים כי צריך (מממ… וגם כי מתחשק). הולכים לבדיקות רפואיות באדיקות שמעולם לא ניחשנו שאנחנו מסוגלות לה. ועוד ועוד.

ואז יש תינוק, וההורים מוצאים את עצמם לראשונה מטפלים ואחראים לגור קטן וחסר ישע. יקום ההורה שלא עברה במוחו המחשבה, ביומיים אחרי שהגעתם הביתה מבית החולים: “אוקיי, זה היה נחמד, מתי באים ההורים שלה לקחת אותה?”. אנחנו לומדים לדאוג לכל הצרכים הפיזיים שלהם ולומדים שהצרכים הרגשיים שלהם חשובים לא פחות. אנחנו מגלים שזה בכלל לא פשוט לשמור על התינוק שלנו שבע, רגוע ובריא.

כשסוף סוף אנחנו מתחילים לרכוש ביטחון במה שאנחנו עושים, הם נהיים ניידים ונכנס מימד חדש לתמונה – גבולות. לא להתקרב לתנור. לא לשחק עם החתול. לא לזרוק את הצלחת של האוכל. לא לזרוק את הצלחת. אמרתי לא(!) לזרוק את הצלחת. וחוזר חלילה. זה כבר לא טכני, וזה עוד לא באמת חינוך.

anan_kissאבל גיל שנתיים היה סיפו של עידן חדש נוסף. לראשונה היתה פה התנגשות רצונות ובעיקר, לראשונה הבנו שלמה שנעשה או לא נעשה עכשיו, עשויות להיות השלכות ממשיות וארוכות טווח.

זה השלב שבו התחלנו לנהל בבית דיונים רציניים על חינוך. כבר היו לנו דיונים על חינוך ילדים בעבר, אבל כולם היו תיאורטיים. איכשהו זה הרגיש אחרת לגמרי כשלנגד עיננו עמד יצור מתוק ואהוב, עם פנים ועם שם. אחרי הדיון הזה כתבתי הודעה בפורום שבה סיכמתי את היעדים שהצבנו לעצמנו:

נושא : לחנך את עמית – סיכום דיון פילוסופי-מעשי
תאריך :  10/12/01  05:48
מחבר/ת :  מאמאצ"יקה*

בשבוע האחרון ניהלתי עם עצמי ועם הבעל דיון מעמיק בשאלה: "איך אנחנו רוצים לחנך את עמית". הנחת היסוד שלי היא שמה שחשוב בעיקר הוא התוצאה של איך היא תהיה כמבוגר ולא איך היא תהיה כילדה או כבת נוער ולכן אני מציבה לעצמי יעדים חינוכיים לטווח הארוך (אף שחלקם הגדול רלוונטיים כמובן גם קודם). גם אם יהיה קשה יותר בדרך, אני מוכנה לכך אם זה יעזור להשיג משהו בטווח הארוך.

סיכומו של הדיון היה שאנחנו רוצים שהיא תהיה:
בעלת חשיבה עצמאית.
גאה בעצמה ובעלת ביטחון עצמי.
תיתן כבוד לאחר. אם זה אדם אחר, ספר, משהו שמישהו אחר עשה, תרבות, ספרים, כסף (שאבאמא הרוויחו ) וכד'.
אופטימית
משכילה ומכירה בחשיבות ההשכלה והידע
בעלת כבוד למסגרות חברתיות: משפחה, בית ספר, צבע, מדינה (זה כמובן לא עומד בסתירה לסעיף 2 – "חשיבה עצמאית")

ולבסוף – משהו לגמרי אישי שקשור יותר אלינו: שתראה בהוריה את הכתובת שאליה היא יכולה תמיד לפנות. שאנחנו תמיד נעמוד לצידה ונהיה שם בשבילה. זה לא אומר שנעשה הכל במקומה, אבל תמיד, תמיד נעזור לה בכל אשר תזדקק לו ולעולם (ובכל שלב או גיל) לא נשאיר אותה לבד במערכה כשהיא זקוקה לנו.

זהו, עכשיו היעדים מוגדרים. כל מה שצריך לעשות זה להגדיר דרכים למימוש…


חתיכת מניפסט! אחרי שמצאתי את ההודעה, שאלתי את עצמי איפה אנחנו נמצאים היום, 9 שנים אחר כך, בגיל אחת-עשרה. האם עמדנו ביעדים שהצבנו לעצמנו, או לפחות נראה שאנחנו בכיוון? או שמא נכשלנו כישלון חרוץ?

נבדוק:

  • בעלת חשיבה עצמאית – זה סעיף שקשה לי לענות לגביו. אולי צריך לחזור אליו שוב בעוד שלוש-ארבע שנים.
  • גאה בעצמה ובעלת ביטחון עצמי – לא רע. אמנם יש לה לעיתים “נפילות” אבל בסה”כ יש לה הרבה הרבה יותר ביטחון עצמי מאשר למשל היה לי בגילה.
  • תתן כבוד לאחר – מסר שאני חושבת שהוטמע לא רע, אבל מדי פעם עדיין מצריך תזכורות.
  • אופטימית – הצלחה גדולה. זה כנראה האופי שלה ולא קשור לחינוך, אבל מה אכפת לי.
  • משכילה ומכירה בחשיבות ההשכלה והידע – השנה האחרונה דווקא היוותה שנת משבר. אני חושבת שהיא מבינה את חשיבות הנושא, אבל השנה לראשונה היא נאלצה להתאמץ בשביל לעמוד בדרישות ממנה, ואת זה היא לא אהבה… יחד עם זאת, משהו שלא רשמתי בהודעה המקורית, אבל בהמשך התגבש אצלי כמטרה חינוכית בפני עצמה, הוא "תאהב לקרוא" וזו – אני גאה לומר – מטרה שהושגה במלואה.
  • בעלת כבוד למסגרות חברתיות – נכון להיום, בהחלט כן.

לבסוף המטרה האישית שלי – שתראה בנו כתובת לפנות אליה בכל נושא ועניין. בהקלה אני יכולה לומר שכן, עמית היום לא מהססת לבוא אלינו ולהתייעץ איתנו בכל נושא. וזה בעיני הישג לא מבוטל שאני חייבת לשמר.


* מאמאצ’יקה היה הכינוי שלי בפורום.

אלף בית

השאירו תגובה

שנת הלימודים נפתחה ברוח חיובית מאוד, תודה. בבוקר האחר בספטמבר הילדים יצאו מהבית לבד (למרות כוונותי המלאות ללוות אותם לכיתות) והחזרה לשגרה היתה חלקה כאילו לא הפסיקו ללמוד כלל. אתמול התבשרנו שעמית ממשיכה בתוכנית אמירים למצטיינים ושמחנו מאוד. נועם בינתיים משתעמם לו ומחכה שיתחילו ללמד משהו חדש ולא רק לחזור על תכני השנה שעברה.

לכבוד השנה החדשה, משהו חמוד שקיבלתי במייל (ובטח אני לא היחידה) ושיעשע אותי מאוד. אמנם בן השבע שלי לא מכיר חצי מהמונחים פה, וכמוהו גם בת העשר, ובהוטמייל אפחד לא משתמש חוץ מזקנים כמונו , אבל העיקר הכוונה ;-)

אם מישהו מכיר את המחבר, אשמח מאוד לתת קרדיט ו/או לינק.

א' אייפון, ב' זה בלוטות', ג' גוגל (אח גדול)
מהו ד' זהו דיויקס שפותח את הכל
ה' זה הוטמייל ו' זה וירוס שחדר לי למחשב
ז' זיפּ וח' זה חלונות שאפח'ד לא אוהב

בני השש ובני השבע, אלף בית אלף בית
אתרים פורצים ברגע, אלף בית אלף בית
כל היום גולשים בצ'טים, אלף אלף בית
והופכים אנאלפבתים, אלף בית

ט' זה טֶלְנֵט י' זה יוטיוב
כ' כבלים, ול' לייב
מ' ונ' זה מולטי-נטוורק
כך נוריד שירים לדרייב

ס' סקריפט עכבר בע'
פ' זה פייסבוק ופרטי
צ' צ'יפ וק' זה קֶרְנֵל
ר' זה ראוטר אלחוטי

בני השש ובני השבע, אלף בית אלף בית
אתרים פורצים ברגע, אלף בית אלף בית
כל היום גולשים בצ'טים, אלף אלף בית
והופכים אנאלפבתים, אלף בית

מה צריך לבוא עכשיו? איפה ש' ואיפה ת'?
ש' שגיאה ות' תוכנה, יצא שיר משהו בן ז#%ה
ש' שגיאה ות' תוכנה, יצא שיר משהו בן ז#%ה
איכותי ממש כמו נייק, אז יאללה תעשו לי לייק

בני השש ובני השבע, אלף בית אלף בית…

עדכון: את השיר כתב אלון הבר, לרגל כניסת ביתו לכיתה א'.

רשומות ישנות יותר

Follow

Get every new post delivered to your Inbox.

הצטרפו אל 34 שכבר עוקבים אחריו