פוסט אנטי הייפ

4 תגובות

הגעתי למסקנה שאני שמרנית. אולי אפילו שמרנית מדי בהקשרים טכנולוגיים מסוימים. כבר קרה לי כמה פעמים בשנים האחרונות, שאמרתי לעצמי "זה קונספט מעניין, אני אנסה אותו כשהוא יהפוך לאלטרנטיבה רצינית". אולי אני לא early adopter באופיי, ואולי פשוט תקציב הגאדג'טים שלי מוגבל. קשה לי להיכנס מראש למשהו, שגם אם בעיקרון הכיוון שלו נכון, בסופו של דבר נראה לי שאני אפסיד מהשימוש בו (או לכל הפחות לא אהיה מרוצה כפי שהמחיר מרמז).

אני מוצאת את עצמו חושבת מחשבות דומות, לקראת ההשקה הצפיה של מערכת ההפעלה "כרום". הרעיון הוא מערכת הפעלה רזה מאוד, שמבוססת בראש ובראשונה על קשר לאינטרנט. מערכת ההפעלה כולה היא דפדפן, והיא תתמקד בהפעלת יישומים מבוססי רשת. כלומר, לא word אלא google docs, לא outlook אלא gmail וכו'. קהל היעד, כפי שאפשר לנחש, הוא משתמשים שבעיקר גולשים ברשת (דה!), כותבים מסמכים, משתמשים בדואר האלקטרוני וכו'.

בסה"כ, הרעיון נחמד ואפילו יכול להיות שימושי עבורי. אני משתמשת בכרום כדפדפן כמעט בלעדי מזה שנה, ונהנית מכל רגע. הרוב המוחלט של העבודה שלי במחשב, יכול לקבל מענה באמצעות שירותי און-ליין. חלקם אולי יצטרכו לעבור שיפורים קלים, אבל אנחנו בכיוון. ועדיין כמה זוטות שמטרידות אותי.

למשל, מי ישמור על הקבצים שלי. מה יבטיח שלא יימחק החשבון שלי בלי התראה, ואאבד את כל המידע שלי? ואם אין לי מחשב עם מערכת הפעלה שמסוגלת לנהל קבצים, איך אוכל לגבות את המידע?

ומה לגבי מידע שאינו מנוהל און-ליין? למשל, כשאני רוצה לערוך מסמך של העבודה, שם עדיין (כמה פרימיטיבי מצידם) עובדים עם מערכות הפעלה מיושנות מבוססות קבצים? או לשלוח קובץ למישהו אחר? או לקבל קובץ ב-disk-on-key?

ובעיקר, אני מדמיינת את הסיטואציה בה אני מתיישבת בבית קפה, שולפת את המחשב הנייד כדי לכתוב מייל/לקרוא בלוגים/לערוך מסמך, מגלה שאין חיבור לאינטרנט או שהוא איטי וצולע, ומקללת בפעם המי-יודע-כמה את הרגע שבו החלטתי להמר על מחשב שלא יוכל לשרת אותי בכל רגע נתון.

שימושי כמו ברשת

16 תגובות

לא יודעת מה אתכם, אבל אחרי שאני מתרגלת למשהו, קשה לי לסגת לאחור ולהתרגל למשהו פחות טוב. היות שאני מבלה חלק גדול מזמני באינטרנט, והאינטרנט היום מכיל* הרבה אתרים וכלים שיוצאים מגדרם כדי שלי יהיה יותר נוח, אני מרשה לעצמי להתרגל. ואז אני יוצאת לעולם שמתקיים אוף-ליין, ומתמודדת עם סימפטומים של גמילה וחסכים שונים.

הנה כמה דברים שחסרים לי והייתי שמחה לקבל גם בעולם "האמיתי":

לשמוע תוכנית ברדיו כשאני רוצה - אני מקפיצה את הילדים לבית הספר ולמטפלת ונוסעת לעבודה. הנסיעה אורכת עשרים דקות, וכמעט תמיד היא מתחילה עשרים דקות לפני שמונה. בשעה הזו נגזר עלי לשמוע את כל חדשות הספורט והתרבות בגלי צה"ל, ולקינוח הדס שטייף. לא רוצה את הדס שטייף! אני רוצה לשמוע את החדשות של שבע בבוקר! אבל לא בשבע, אלא  בשבע וארבעים. ככה נוח לי.

ובכלל, חלק גדול מתוכניות הרדיו מוקלטות מראש. למה שלא אוכל לקבל תפריט של תוכניות ולבחור איזו תוכנית אני רוצה לשמוע עכשיו?

אני יודעת, יש פודקאסטים. זה פשוט מצריך יותר מדי התעסקות מבחינתי. ואני יודעת שאפשר לשמוע חדשות דרך הטלפון הנייד, אבל למה שארצה לשלם עוד כסף, רק בשביל הנוחות של האזנה לתוכנית מתי שנוח לי? אחרי הכל, אני צרכנית של התוכן בדיוק כמו כל אחד אחר, אני רק לא רוצה להכפיף את עצמי ללוח המשדרים שלהם.

אותו דבר, אגב, בנושא של טלוויזיה על פי דרישה. אפשר להוריד, אפשר להקליט, יש VOD (מסחטת כספים שאין כמותה, אגב). כל ההתעסקות הזו מתישה… למה זה לא יכול להיות פשוט פשוט? אני בעד להתחיל את כל החשיבה על הטלוויזיה מחדש. כשאתם מתחילים, תחשבו אינטרנט. אולי ה-GoogleTV תפתור את הבעיה הזאת.

טלוויזיה ורדיו זה לא חדש ואני לא הראשונה שאמרה את זה. הנה עוד משהו שכבר חשבו עליו לפני – חיפוש בספרים. אני לא מתכוונת לספר אלקטרוני. אני לא נגד הרעיון, להיפך, אני חושבת שיש לזה פוטנציאל מעניין, אם זה יהיה נוח. אבל לפני שאני ארכוש לעצמי מכשיר כזה, חייבים להפטר מכל הבעיות המטרידות שעדיין מרחפות סביב הרעיון. בעיקר נושא הבעלות, חופש הפורמטים והיכולת להעביר ספר ממכשיר למכשיר**. אבל לא על זה אני מדברת.

יש לי היום בבית כמה אלפי ספרים, פיזיים. אני רוצה לחפש בהם (לא רק אני). תנו לי מכשיר שמקבל ספר ויודע לדפדף בו, לסרוק, לבצע OCR ולאנדקס. חיפשתי מילה כלשהי – אקבל הפניות לעמוד המתאים בספר. בינגו! פעם אחת נצטרך לעשות מבצע של אינדוקס כל הספרים שיש בבית, אח"כ זה יותר פשוט לאנדקס כל ספר חדש. יותר מזה, את האינדקס לחיפוש של ספר חדש אני יכולה לקנות יחד עם הספר, מהיצרן.

בואו נמשיך למשהו עוד יותר פיזי: חפצים. בכל פעם שאני מסדרת ארון, חדר או מחסן בבית, אני מוצאת כל מני חפצים שאני לא צריכה כרגע, אבל אני שומרת למטרה כלשהי, או לשימוש עתידי. הסיכוי שאצליח לזכור, חצי שנה אחר כך, איפה שמתי את מה-שזה-לא-יהיה שאני צריכה עכשיו, שואף לאפס, או אולי למטה מכך. כמה נוח היה אם הייתי יכולה לתייג את החפץ לפי נושא, ויום אחד בעתיד פשוט לשלוף את כל החפצים שאני מחפשת בהקשר מסוים? לדעתי, זה הזמן לתייג את העולם שסביבנו.

אני מציעה להתחיל בבגדים. דמיינו את ארון הבגדים של הילדים שלכם. כל בגד מתויג ואפשר לשלוף אותו בקלות לפי תגית או שילוב תגיות. לדוגמא: תלבושת אחידה, עונת מעבר, אדום. או: סט מכנסיים וחולצה, קיץ, חגיגי, סגול.

הקץ לסידור המתיש של כביסה במדפים! הקץ להחלפת בגדים בין חורף לקיץ! רק תייגו את הבגד פעם אחת ואתם מסודרים. יותר מזה – לא חייבים יותר להחזיק ארון לכל אחד. ארון אחד לכל המשפחה יענה על אותם צרכים בדיוק. הבגד יגיע מהיצרן כשהוא כבר מכיל תיוג בסיסי של סוג הבגד, הנחיות כביסה, וסכמת צבעים. כשמגיעים הביתה צריך בסה"כ לתייג את שם בן המשפחה שישתמש בבגד,  ולהוסיף או לעדכן תגיות מיוחדות למשפחה.

ענן תגיות הבגדים המשפחתי הזה יכול להיות שימושי להפליא. קל למצוא את הבגד המבוקש, אפשר לתכנן סכמות צבעים כדי להתאים בגדים (שימושי במיוחד לעיוורי צבעים), קל לדעת אם הג'ינס נמצא בדיוק בכביסה***, איזה בגדים מתאימים ליומיום ואיזה לאירוע חגיגי, ועוד ועוד.

מה דעתכם? יש לכם עוד רעיונות בסגנון הזה?

* אל תגידו לי שיש לומר "מכילה". בדקתי במילון, ואינטרנט מוגדר זכר.

** למשל מהמכשיר שלי למכשיר של בעלי. נשמע לכם סביר שנקנה את אותו ספר פעמיים?

*** אפרופו כביסה, זה הבסיס למיכון מלא של הטירדה הזו – כך רובוט הכביסה המשפחתי ידע איזה בגדים הולכים למייבש ואיזה בגדים צריך לתלות.

חיים ארוכים, בעזרת השם

8 תגובות

שלחו לי לינק למחשבון אורך חיים, שהוא בעצם מחשבון אורח חיים. המחשבון הנ"ל אמור להעריך – על בסיס כל מני קריטריונים – מתי אני צפויה להשיב את נשמתי לבורא. רוב הקריטריונים מתבקשים: עישון, משקל, היסטורית מחלות משפחתית, תזונה,לחץ דם וכו'.

קצת הפתיעו אותי הקריטריונים של אושר וזוגיות, וגם חשבתי שיש מקום להוסיף עוד כמה תשובות אפשריות, כגון "אני נשואה אבל בעלי מביא לי את הסעיף", "הייתי נשוי והשבוע רצחתי את אישתי" או "אני נמצא במערכת יחסים חד-מינית שאני מסתיר מהמשפחה" ועוד.

הידעתם שבעלי השכלה גבוהה חיים יותר? אולי זה בגלל הזרעונים.

ואז הגעתי לסעיף שחיסל אותי. פה כבר לא היה לי סיכוי:

הנימוק:

אמונה – המחקרים מוכיחים כי לאמונה באל יש כוח מרפא ואף מאריך חיים. הסיבות העיקריות לממצא זה:

  • תמיכה חברתית – אדם המבקר בקביעות בבית הכנסת הוא בעל קשרים חברתיים ענפים יותר, ואף נהנה מתמיכה רגשית ומצורות אחרות של סיוע חברתי, ביחס לאדם שאינו מבקר בבית הכנסת.
  • התמודדות עם מצבי לחץ – תפילה, מדיטציה ופעילויות רוחניות אחרות עשויות לסייע להתמודדות עם אירועים מלחיצים וגורמי חרדה אחרים בחיינו.
  • רגשות חיוביים – פעילויות דתיות עשויות לעורר רגשות חיוביים, המשפיעים לטובה על המערכת החיסונית ועל גורמים פיזיולוגיים אחרים המשפיעים על בריאותנו.
  • התנהגות בריאה – אמונה דתית עשויה להפחית התנהגויות המעלות את הסיכון למחלות, כמו עישון וצריכת אלכוהול ולהגביר את ההתנהגות החיובית בכל הנוגע לאורח החיים.
  • הערכה עצמית – מעורבות בקהילה הדתית נמצאה כגורמת להערכה עצמית גבוהה יותר, לתחושת ערך עצמי וליכולת לשלוט על חיינו וגורלנו.
  • אמונות בריאות- האמונה עשויה לגרום להסתכלות חיובית על החיים המועילה לאיכות החיים ולבריאות.

מסתבר שסתם גישה חיובית ואופטימיות בחיים, כבר לא תופס. זה העלה לי כמה מחשבות: כמה משקל מקבלת האמונה בשיקלול הכולל? האם נוער הגבעות יודע שאמונה אמורה לעורר בהם רגשות חיוביים? האם אנשים מאמינים מעשנים פחות או אוכלים אוכל יותר בריא (כן, בטח)? האם הם לקחו בחשבון גם מחקרים שלא ממש תומכים בתפיסה הזו?

לפחות המחשבון לא מתיימר להציע לי לחזור בתשובה כדי לשפר את סיכויי ברולטה של החיים.

לקינוח: תוכי ללא אמונה

[/gv]"

לקנות ספרים במשקל

5 תגובות

אתמול בערב התקשרה אלי אשת טלמרקטינג (טלמרקטיסטית?) וסיפרה לי בהתלהבות על ספריית טיים-לייף, ועל ההזדמנות שלי לארח איש מכירות שלהם, שיציע לי את מרכולתו.

את ספרי טיים-לייף אני מכירה מילדות. הייתי בת שש בערך כשההורים שלי קנו הביתה כמה עשרות ספרים מספריית טיים-לייף. את הספרים האלו קראתי, שוב ושוב, ודרכם היכרתי עולמות מרתקים. הרחקתי אל החלל, טיילתי בארצות שונות. הכרתי את האדם הקדמון ומצריים העתיקה, ולמדתי איך התקדם האדם עד לרנסנס והרפורמאציה. טעמתי לראשונה מבריכת הידע המרתקת של גוף האדם, התא, ההתפתחות, החשיבה, המדע.

אני לא היחידה שקראה אנציקלופדיות להנאתה, אולם בעוד שרבים הסתפקו בבריטניקה לנוער, אני גמעתי ספרים עבי כרס שהכילו אותר בלום של ידע מרתק. הספרים האלו יושבים גם היום על מדף בביתי, קצת דהויים, קצת מיושנים. שמחתי להזדמנות לרכוש מהדורה עדכנית של הספרים האלו, שתעשיר את הידע של ילדיי. קבענו להיום בערב.

עדיאל הרוכל הגיע אלינו באיחור אופנתי, והציג לנו שלל של סדרות בכרומו צבעוני. אחרי סדרת התגליות לילדים, סדרת הפדגוגיה בגרוש לילד, התנך בגירסה הקלה-לעיכול וערכת לימוד האנגלית לילד, הגענו לגולת הכותרת. סדרת הדגל של ספרי טיים-לייף לנוער, התגלתה כמשהו שמאוד מזכיר לחם קל: זה בגודל של כיכר לחם, זה נראה כמו לחם, קוראים לזה לחם, אבל יש לזה ערך תזונתי של קלקר.

הסדרה לנוער כללה 11 ספרים עבי כרס, בנושאים כגון "תרבויות קדומות" או "חלל", אבל התוכן נראה כאילו מישהו הוריד לדפוס פרומו של ערוץ לוגי. כל הדפים מכילים תיבות צבעוניות זוויתיות, המכילות תמונות וטקסטים קצרים, או כמו שקרא להם סוכן המכירות – "גימיקים". כמות הטקסט נטו שנכתב בכל נושא היתה זעומה. מסביבו יכולתי למצוא תיבה עם כותרת ענק "הידעתם?!" ובתוכה שני משפטים על איזו אנקדוטה איזוטרית כזו או אחרת, או תיבת "אז והיום" שמספרת איך פעם היו מחשבי ענק והיום יש מחשבי כף-יד. רדוד להדהים.

מבלי לרצות להשמע מיושנת מדי, תהיתי האם יש להם גם ספרים שבהם יש טקסטים קצת יותר מעמיקים, ואם אפשר – כתובים ברצף. לא, הסביר לי הסוכן, זה לא הולך היום. אני תוהה אם זה לא הולך היום בגלל שהילדים לא קוראים, או בגלל שמישהו בהוצאת הספרים חשב שזו הדרך הכי טובה למכור, ואנשי המכירות מסבירים לכולם ש"זה מה שהכי מתאים לילדים היום". כשהתעקשתי על ספר קצת יותר מעמיק, הציע לי אנציקלופדיה.

אנציקלופדיה בדפוס. רלוונטי? או שזה משהו שאבד עליו הכלח? זו בהחלט דילמה. האם אנחנו צריכים להוציא מעל 2000 שקלים על ערימת ספרים שהפכה מיושנת ביום בו ירדה לראשונה לדפוס? האם מאגר המידע הבלתי נגמר של האינטרנט, וויקיפדיה בראשו, לא מספיק כדי לענות על כל הצרכים של ילדינו?

בשורה התחתונה אני חושבת שזה עדיין רלוונטי, מכמה סיבות. וויקיפדיה הוא כלי מצויין ואין ויכוח שרמת העדכניות שלו גבוהה לאין שיעור מזו שכל אנציקלופדיה מסוגלת להגיע אליה. אבל לאנציקלופדיה מודפסת יש כמה יתרונות שחבל לפספס. את וויקיפדיה אי אפשר לקחת איתך למיטה ופשוט לקרוא. או לשירותים (אלא אם כן אמא מסכימה להשאיל את הלפטופ שלה). הערכים כנראה מדוייקים יותר (לא תמיד*), ובעיקר כתובים בשפה עשירה, נכונה דיקדוקית ומתאימה לכתיבה אקדמית או לימודית. ולא פחות מכל זה, אני מעדיפה שהפתרון של פתיחת ספר וקריאה ממנו כחלק מהכנת שיעורי הבית, יהיה לא פחות מתאים מאשר גוגל.

לא היינו משוכנעים שדווקא האנציקלופדיה המסוימת הזו (יבנה לרוס) היא הטובה ביותר מבין מה שיש בשוק. גם המחיר היה גבוה – ירדנו ל-1800 ב-10 תשלומים, שהדרדרו לפתע ל-6 תשלומים ("את עוזרת לי ככה"). אבל מה שסגר את העניין, הוא שהסוכן היה טיפש מספיק לומר לבעלי כמה משפטים מתנשאים באמצע ההתיעצות שלנו, בסגנון "מה שאתה לא מבין, זה שהאינטרנט אף פעם לא יהיה במקום ספר" והצליח לעצבן אותו באופן בלתי הפיך. אז לא קנינו האנציקלופדיה, בסופו של דבר.

אבל נקנה. יום אחד.


* זה מחקר שנעשה ביחס לוויקיפדיה באנגלית – אני לא בטוחה שזה נכון גם בעברית.

מסתמן ש… (מסעי בעקבות תוצאות הבחירות)

12 תגובות

מסיבות שאינן רלוונטיות לפוסט הזה, לא הצלחתי להירדם הלילה, ותוך כדי ניקוי הגוגל רידר שלי ניסיתי להתעדכן בתוצאות הבחירות המקומיות. משימה לא פשוטה, מסתבר, גם בעידן הסופר-מתוקשר שלנו.

לתושבי הערים הגדולות זה קל. אי אפשר היה לפספס את נצחונו של חולדאי (מצטערת אנשי עיר לכולנו, אני הייתי בעדכם), ושמחתי לגלות שברקת ניצח את פורוש בירושלים. המידע הזה מרוח בכותרות הראשיות של אתרי החדשות המרכזיים. ירושלים ותל-אביב גם דאגו לפרסם באתר האינטרנט של העיריות את תוצאות הבחירות בזמן אמת, וכך כל אחד יכול היה להכנס ולהתעדכן תוך כדי ספירת הקולות.

הצגת תוצאות הבחירות באתר עיריית תל-אביב יפו
תוצאות הבחירות באתר עיריית תל-אביב יפו


תוצאות הבחירות באתר עיריית ירושלים

עיריית חיפה מצד שני, לא חשבה שזה משהו שיעניין את תושבי העיר, והם יכולים להסתפק באתרי החדשות. למעשה, מי שנכנס לאתר העירייה יכול להתרשם שאין בכלל בחירות מקומיות.

תוך כדי שיטוטי באתרים האלו, ניסיתי למצוא את המידע על הישוב שבו אני מתגוררת, מבשרת ציון. שמתם לב שאין לינק לאתר של המועצה המקומית? נכון מאוד. לפני כמה שנים עלה אתר אינטרנט, שהמועצה הפסיקה לעדכן בערך אחרי חודשיים, ומאז הוא אבד אי-שם בתהום הנשייה האינטרנטי. עצוב.

אז ניסיתי לחזור לאתרי החדשות ולברר מי יהיה ראש המועצה שלי מחר. בארבע בבוקר הבנתי שב ynet הלכו לישון כבר בשעה שתים וחצי. צודקים! מי ער בשעה כזו?

מבזקי mynet בשעה 4:00

בהארץ ממשיכים להתעדכן, אבל באופן טבעי מציגים רק את התוצאות המרכזיות. אגב, לחבר'ה בהארץ – מה יהיה עם המספרים? אני בטוחה שהמועמדים היו שמחים לתוצאות כאלו, ובכל זאת. (לשאלתכם – פיירפוקס 3).
מבזקים בהארץ

רמז ראשוני מצאתי לבסוף ב-nrg, אבל רק בזכות התוצאות הצמודות של הבחירות:

מבזקים בנרג'

לבסוף קיבלתי את התשובות באתרים מסחריים כגון זמן מבשרת (חבר'ה, תעבדו על ה-SEO שלכם. לא קל למצוא אתכם) ו-meva.co.il (שאותו קל למצוא, אבל ראבק, איזה שם מעאפן יש לאתר הזה, שלא לדבר על העיצוב המחריד). שם כבר היה מידע יותר מדוייק לגבי התוצאות, הן לגבי המתמודדים לראשות המועצה והן לגבי הסיעות.

נשאלת השאלה, למה הייתי צריכה לעבוד כל כך קשה כדי לקבל את המידע הזה בזמן אמיתי, בשנת 2008? אני הייתי מצפה שהתוצאות האלו יפורסמו באתר משרד הפנים מרגע שמתחילה ספירת הקולות. אבל אתר משרד הפנים, שמציג מידע מסודר וברור לקראת הבחירות, לא מפרסם תוצאות בזמן אמת. באתר כתוב:

את התוצאות הרשמיות מפרסם מנהל הבחירות תוך 21 יום ממועד הבחירות, והן כוללות: שם ראש הרשות הנבחר, רשימות המועמדים שנבחרו וההתקשרויות ביניהם, חלוקת הקולות בין המתמודדים ומספר המנדטים לכל מפלגה, מספר הבוחרים ברשות המקומית, מספר הקולות הכשרים ומספר הקולות הפסולים.

למה בעצם אי אפשר להציג באתר משרד הפנים תוצאות תוך כדי הספירה? למה לא לתת לי מידע לגבי תוצאות הספירה בקלפי שלי? המידע הזה קיים, מעודכן וזורם למשרד הפנים – אני רוצה לראות אותו מפורסם בזמן אמת, ישירות אלי, בלי התיווך של nrg, הארץ והמבזקן המנומנם ב-ynet. לתשומת לב ועדת הבחירות המרכזית…

רשומות ישנות יותר רשומות חדשות יותר

Follow

Get every new post delivered to your Inbox.

הצטרפו אל 37 שכבר עוקבים אחריו