אני משתמשת בשירותי ענן שונים של גוגל כבר שנים. ג’ימייל מיומו הראשון (טוב, השני. לקח לי 24 שעות לקבל הזמנה), google docs, גוגל פלוס לאחרונה והדפדפן החביב עלי הוא כרום. בדרך כלל אני מרגישה שהממשקים שלהם וההתנהלות שלהם מצליחים למצוא את האיזון בין שימושיות גבוהה והתאמה לצרכים של קהל יעד שהוא לא רק הבסיסי ביותר, אבל לא מתחכם.
אחד השירותים החביבים עלי, וזה שפתח בפני אופקים רחבים מאוד היה google reader. גוגל רידר לא היה רק קורא RSS שאפשר לי לעקוב אחרי מאות מקורות מידע. הוא היה בראש ובראשונה יישום חברתי. עוד לפני שהרגשתי בבית בפייסבוק, יכולתי בגוגל רידר לשתף פוסטים ולינקים עם אנשים שונים, ולעקוב אחרי המלצות הקריאה של חברים וסתם אנשים מעניינים (שבדר”כ הכרתי דרך אלו שעקבתי אחריהם ברידר).
אני כותבת בלשון עבר, כי השבוע גוגל ביטלה את כל הדברים שהפכו את גוגל רידר ליותר מאפליקציה בסיסית לקבלת עדכונים. גוגל עדכנה את ממשק המשתמש של הרידר והתאימה אותו למראה החדש (והלא ממש מוצלח, לטעמי, אבל נתרגל). בדרך היא חסמה את כל הפיצ’רים החברתיים שהיו בו, ביטלה את האפשרות לשתף או לעקוב אחר שיתופים של אחרים.
איך אני אמורה לשתף מעכשיו? דרך גוגל פלוס, כמובן. לא שזה כל כך פשוט, כי איפה שהיה קודם כפתור share נמצא עכשיו האייקון של גוגל פלוס, אבל הוא לא מבצע שיתוף לגוגל פלוס. לא, שיתוף לגוגל פלוס אפשרי רק אחרי שלחצתי על ה+. מי שרוצה לשתף לינק כדי לכתוב כמה הוא מטופש מבלי לתת לו את ה"לייק" הגוגלי צריך לעבוד יותר קשה.
העובדה שכבר בניתי איזשהו מאגר של קשרים ומקורות שיתוף שעכשיו נעלם, היא הבעיה שלי. אני מוזמנת לחפש אותם בגוגל פלוס. אם הם שם. אם הם משתפים שם. את הרגלי השימוש שרכשתי ופיתחתי, אני מוזמנת לזרוק ולפתח חדשים.
בעצם גוגל עשו פה חצי עבודה. מצד אחד הפכו את גוגל רידר לנכה מבחינת פונקציונאליות. מצד שני לא נתנו אלטרנטיבה ממשית לצריכה של שיתוף מידע ממוקד, אלא רק בתוך זרם של עדכונים חברתיים שעשויים כלל לא לעניין אותי.
המהלך הזה נעשה במטרה לחזק את גוגל פלוס, אבל אני בכלל לא בטוחה שזה מה שיקרה. לפי הפוסט של עירא מאתמול, יש סיכוי שזה אפילו יחליש את גוגל פלוס, כיוון שהתחושה העיקרית של משתמשים ותיקים ורציניים בפלטפורמה היא של פגיעה באמון, פגיעה באותו חוזה בלתי כתוב בין נותן השירות והמשתמש: אנחנו נשתמש וניתן לכם את הפעילות שבזכותה אתם מייצרים רווחים. אתם תהיו קשובים לרצונות שלנו, תספקו לנו את היכולות שאנחנו רוצים ולא תפגעו במידע או בשימושיות של השירות.
והם פישלו. ואין שום ערובה שלא יפשלו באותה צורה גם בגוגל פלוס. אז עזבו, אנחנו נמצא פלטפורמה אחרת.
כל הסיפור הזה הביא אותי לחשוב על העולם שבו אינטראקציות חברתיות מתבססות על פלטפורמות עסקיות פרטיות. יותר ויותר מהמציאות שלנו מתקיימת בסביבה וירטואלית, אבל אין בה מספיק אזורים ניטראליים שבהם אני יכולה להתקשר עם אנשים או לפעול בצורה טבעית ונוחה מבלי להיות תלויה בחסדיהם של חברות ותאגידים. איך היינו מרגישים אם גם בעולם הפיזי שלנו הדברים היו מתנהלים ככה?
פעם זה היה קל. היה לך שלט, היה לו כפתור הפעלה וכיבוי, כפתורים לבחירת ערוצים וכפתור לעוצמת הקול. להדליק את הטלוויזיה היה משימה פשוטה, כל כך פשוטה שלא היינו צריכים להקדיש לה מחשבה. ובינינו, כך זה צריך להיות, כי 
השבוע נאלצנו להחליף את השלטים של yes בבית (תוצאת נפילות חוזרות ונשנות) וקיבלנו במקומם שלט מצ'וכלל של yes MAX HD Total (שמישהו יעצור אותם עם השמות האלו…). ופה ציפתה לי הפתעה, כי לשם שינוי מישהו השקיע מחשבה, ומצא את הדרך הנכונה לשלב בשלט אחד את השימוש בטלוויזיה ובממיר. שלושה כפתורים שולטים רק בטלוויזיה: כיבוי והדלקה, ווליום ו(איך אפשר בלי)ה-AV. כל היתר שולטים בממיר. אין סתירה ואין חפיפה.
קראתי ב-ynet שאתר ממשל זמין העלה אתר לילדים בשם "
תגובות אחרונות