שש בבוקר

כשהגעתי לפני ראש השנה למחלקת הבשר בסופר, בכוונה לקנות כמה נתחים טריים, קידם את פני מקרר ריק ועגמומי. הנחתי שהארבה שמכונה גם עמישראל הקדים את קניותיו וזו הסיבה למחסור בבשר. אולם התמונה הזו חזרה על עצמה גם בתום החג וגם בשבוע שאחר כך. כשחקרתי את הקצב הוא בישר לי שהבעיות מתחילות אצל הספק, בכלל לא אצלם.

פניה לשירות הלקוחות של תנובה (שענו מהר! כלהכבוד), אישרה את דבריו:

שלום אדוה,

אנו מודים לך על גלישתך לאתרנו .

לאחרונה חלו במפעל "אדום אדום" שינויים מרחיקי לכת. היו פרסומים רבים בעיתונות הכלכלית, בקשר לכך.

המפעל עבר ארגון מחדש ובמסגרתו, הופסק ייצור ושיווק מוצרי מדף באריזות סגורות, וכן גם הופסק הייצור של חלקים מסוימים.

את רוב המוצרים ששווקו באריזות סגורות, ניתן לרכוש בקצבייה של רשת השיווק, על פי משקל.

מצטערים אם נגרמה לך אי נוחות כלשהי בשל כך.

להלן הרשימה העדכנית של המוצרים שאנו היום משווקים.

צלי, כתף, חזה, פילה מדומה, אנטריקוט, אסאדו, צוואר, צלעות, עורף, אוסובוקו, סינטה, פילה

רשימת המוצרים שירדו מהמגוון:

שייטל, כף, וייסבראטן, צ'אך, אווזית.

בברכה

חג שמח וגמר חתימה טובה

אתי

מוקד שירות צרכנים

הממ. מישהו רואה פה עיקביות? מה משותף לנתחים שירדו מהייצור? כמעט כל הנתחים דלי השומן. השייטל המצויין, האווזית, והכף… איזה באסה!

נכון שקניית בשר היא דבר יקר למדי, אבל נהנינו מאוד לאכול ארוחות דלות שומן, עם בשר אדום. וזהו. נגמר.

אוף.

אני די אוהבת עוף, וממש לא מפריע לי תפריט שרובו מבוסס על עופות שונים, דגים או צמחוני. אבל כשבעלי התחיל בעצמו עם תזונה דלת שומן, התחלתי אני לחפש דרכים שיאפשרו תפריט מגוון ועשיר ככל הניתן. אחרי שבוע של חופש משותף בבית, ראיתי את המבט העגום שלו מול מגש העוף שהגשתי, והבנתי שהגיע הזמן להוסיף גם בשר אדום לתפריט.

בחיפושי אחרי ערכים תזונתיים שיתאמו לבשר הנמכר באטליז שלנו, הגעתי לאתר של מועצת ה… לא, לא מועצת הבקר – דווקא מועצת החלב. מסתבר שלפני שנה בערך בוצעו בדיקות לערכים תזונתיים של נתחי בשר בקר שגודל בישראל. הבדיקות בוצעו על נתחי בקר מסדרת "אדום אדום" של תנובה. והמסקנה שאליה הגיעו הייתה:

אחוזי השומן בנתחים של בקר טרי ישראלי נמוכים באופן משמעותי וגורף מהנתחים האמריקניים. בשר בקר טרי ישראלי רזה יותר ומכיל פחות שומן וכולסטרול מבשר בקר אמריקני.

איזה כיף! מאוד שמחתי והזדרזתי לחפש נתחים דלי שומן. האווזית הפכה לתבשיל קדרה ולצלי, טעימים מאוד. את הסינטה אני מתכננת להפוך לרוסטביף, אחד מסוגי העשייה המוצלחים ביותר לבשר. הבעיה היחידה שנותרה היא המחיר, שהלוואי וניתן היה לעשות גם לו דיאטה…

ערכים תזונתיים ל-100 גר' בשר בקר דל שומן

בטבלה הזו אני מציגה ערכים לנתחים דלי שומן בלבד – על פי התחשיב הרגיל של עד 30% קלוריות שמקורן בשומן.  להכנת עמודה של "מה אפשר להכין", פניתי למדריך הנתחים באתר "אדום אדום" של תנובה.

מתכונים עוד יגיעו. בתאבון!

* אחרי שמסירים את שכבת השומן.

העיצוב הלבן חזר כדי לשכנע את מזג האוויר. בסוף השבוע שוב יתחמם, לא לדאוג.
כולנו התרגשות וציפייה, לשלג מחר. אני משתדלת לא לדבר על זה הרבה כדי שלא להעלות את רף הציפיות אצל הילדים ולבסוף להשאר עם שלג עלוב שאפילו לא ייתפס. אבל בתוך תוכי אני נזכרת בילדותי, איך הייתי מתעוררת בבקרים כאלו ומציצה דרך החלון על הגג של השכנים, עוד מתוך המיטה, ומנסה להמר האם הצבע הלבן הוא שלג, או רק חלק מהבידוד של הגג.

בכל מקרה, מילאתי אוויר בגלגלים של המכונית, ווידאתי שיש מספיק סולר להסקה, קניתי מצרכים לקדירת בשר אדום מצויינת (מתכון, תיכף) והודעתי לכולם בעבודה שמחר ישכחו ממני (אם אכן ירד).

יש לי הרבה זכרונות שלג נהדרים. מהילדות כמובן, עם איש השלג שהייתי בונה עם אבא שלי ומלחמות השלג עם השכנים.

אחרי שהתגייסתי, החל שלג כשישנתי אצל החבר שלי – הידוע היום בתור בעלי, שיחיה. לקח לנו חצי יום להגיע אחר כך חזרה לבית שלי. אבל הצלחנו וזו היתה חוויה כייפית במיוחד.

אחר כך אני זוכרת את השלג הכבד שהיה בשנת 92, בדיוק ביום ההולדת שלי. חזרתי הביתה מהצבא בשלג שהגיע עד לברכיים. בבית לא היה לנו חשמל, וכל המשפחה בילתה את רוב הזמן בסלון, מול האח הבוער. בצהריים חזר החשמל לשעתיים ואמא שלי ניצלה אותו כדי לכבס ולייבש מדים משבועיים בבסיס, לבשל ארוחה לכולנו ולאפות לי עוגת יום הולדת. רק עכשיו אני תופסת איזה מבצע זה היה.

בכל זכרונות השלג האלו נמצא אבא שלי. בשנותיו האחרונות, ישוב בסלון הבית, מול האח, נהנה מחום האש ומהחמימות המשפחתית המיוחדת של בילוי חורפי משותף באמצע השבוע. אני נוצר את הזכרונות האלו בליבי, כמו פנינים חמות ויקרות.

באביב 92 אבא נפטר, וזה היה השלג האחרון שלנו איתו. החורפים המושלגים שהגיעו אחר כך בקושי זכורים לי. השלג כבר לא היה מיוחד או אהוב כל כך. רק השלג של תחילת שנת 2000 שינה זאת, אבל זה סיפור לפוסט אחר.

ירד, או לא ירד?

הבטחתי:

קדירת בשר ביין אדום

הקדמה:
קדירה בבישול איטי, והתוצאה מצויינת. סוד ההצלחה טמון בטיב היין. כדאי להשקיע ולהשתמש ביין קצת יותר יקר, שיהלום את איכות הבשר.

החומרים:
1-1.2 ק"ג כתף (יכול להיות גם שריר או צוואר)
1 בצל גדול
3 שיני שום
3 גזרים
4-5 גבעולי סלרי ללא עלים
יין אדום משובח (רצוי מרלו)
צרור פטרוזיליה
פלפל אנגלי
עלי דפנה מיובשים
2 כפות סוכר דמררה
מלח ופלפל
שמן לטיגון
20 גר' חמאה (אופציונלי)

אופן ההכנה:
חותכים את הבשר לקוביות 3*3 ס"מ
קוצצים את הבצל
חותכים את שיני השום לקוביות גדולות
חותכים את הגזר והסלרי לקוביות קטנות
מחממים 1/4 כוס שמן בסיר כבד ורחב. מטגנים קצרות את הבשר מכל הצדדים, כדי לאטום אותו.
מוציאים את הבשר לצלחת ומטגנים בשמן את הבצל והשום. אחרי מס' דקות מוסיפים את הגזר והסלרי.
מחזירים לסיר את הבשר. מוסיפים פטרוזיליה קצוצה, 3 פלפל אנגלי ו-3 עלי דפנה.
מתבלים במלח ופלפל, ומוסיפים סוכר.
שופכים פנימה את כל בקבוק היין.

מביאים את תכולת הסיר לרתיחה. מעבירים לאש הקטנה ביותר, ומניחים להתבשל כשעתיים. לערבב מדי פעם, ולהרטיב את הבשר שנמצא מחוץ לרוטב.

בתום השעתיים לטעום ולתקן תיבול. במידת הצורך, אפשר לעבות את הרוטב על ידי הוספת כ-20 גר' חמאה, חתוכה לקוביות קטנות. לבשל חצי שעה נוספת.