שש בבוקר

בשבוע שעבר עמית שאלה את בעלי שאלה, והוא (שהיה עסוק) הציע לה ללכת לבדוק באינטרנט. כשהגעתי הביתה מצאתי ילדה מתוסכלת שניסתה לחפש מידע דרך גוגל ולא מצאה כלום. בערב אמר לי בעל מתוסכל לא יותר, שהוא לא מבין למה עמית מתעקשת לשאול אותו ולא מחפשת בעצמה באינטרנט.

בעצם, זה לא כל כך פשוט לחפש באינטרנט, כפי שאפשר אולי לחשוב. תחשבו מה היתה עמית אמורה לעשות:

1. לתרגם את השאלה שלה (המעט ערטילאית) למילות חיפוש

2. לבצע את החיפש

3. להעריך את התוצאות – האם הן מתאימות? אולי צריך לשנות את מילות החיפוש?

4. לבחור תוצאות חיפוש רלוונטיות ולהעריך את איכותן – האם המידע אמין? איכותי?

5. לקרוא את המידע ולהבין ממנו את התשובה לשאלה

וכל זה, מבלי שהתחלנו לדבר על סיכום ואינטגרציה של המידע ואיך נכון להשתמש בו (ולשמור על זכויות יוצרים תוך כדי). לא כל כך פשוט עבור ילדה שעוד לא בת 12, ואני מכירה גם כמה מבוגרים שלא ממש יודעים איך לעשות את זה…

הילדים שלנו אמנם נולדו עם העכבר ביד, אבל זה לא אומר שהם נולדים עם המיומנויות האלו, שבעיני הן מיומנויות בסיסיות עבור כל מי שהוא חלק מחברת מידע (למען הסר ספק, העולם המערבי הנו ברובו חברת מידע).

כשנדרשתי במסגרת התואר לכתוב עבודה מסכמת בקורב בנושא אוריינות מידע, גם עבורי וגם עבור השותפות שלי (אחת מהן אמא לילדים בגילאים קרובים לשלי), היה טבעי מאוד להציע תוכנית שתלמד ילדים איך לעשות את זה – איך לחפש מידע ברשת.

וכמו שכתבו חברים בפייסבוק, כשהתייעצתי לגבי שם לתוכנית, החלטנו לא להשאיר את זה “על הנייר” או להסתפק במצגת power-point, ולכן הקמנו אתר קטן שמאפשר למורים ולהורים להשתמש בתוכנית בפועל יחד עם הילדים.

אני גאה להציג את כח המידע – תוכנית לילדים בכיתות ה-ו (ואני מניחה שתתאים גם לילדים בכיתה ד’ ו-ז’ כתלות בילד וברמת הידע שלו בנושא), שמלמדת איך לחפש – ולמצוא! – מידע ברשת.

התוכנית יכולה להיות יותר מפורטת ולכלול נושאים נוספים, אבל זה מה שהכנו במסגרת העבודה המסכמת. אחרי שנקבל את הציון, אולי אפשר יהיה לעשות שינויים נוספים באתר.

אז אתם הורים (או מורים) לילדים בכיתות אלו, אתם מוזמנים להכנס לאתר ולהעזר בתוכנית. וכמובן, נשמח לפידבקים

בתיבת הדואר שלי נחתה פרסומת מ”מכלוף מחשבי כף יד” (קשה לי לחשוב על פניה שתישמע פחות מושכת) שמציעים לי קופון הנחה על קניה באתר שלהם. לקח לי כמה שניות לזהות שזו אכן פרסומת כי המייל היה טקסט חופשי, כתוב ברישול ונשלח ממיל של אדם פרטי.

בתום הטקסט הפרסומי, מופיע המלל הבא (העלגות במקור. אתם מוזמנים להוסיף את ההערות הציניות בעצמכם):

“אין זאת הודעת פרסומת על שירותינו, אולם אם מצאת בה הפרעה או הטרדה, אנו מתנצלים על כך מקרב לב.
אנו מנצלים גם הזדמנות זאת לאפשר לך לבחור לקבל הודעות פרסום מאיתנו במייל בעתיד, בהתאם לתיקון 40 לחוק התקשורת, ונכבד כמובן את בחירתך.
באפשרותך לשנות בחירה זו בכל עת.”

איזו בחירה? אה, הנה.

לינק להסרה מרשימת התפוצה הוביל אותי לדף באתר, מעוצב ברשלנות, עם אפשרות להסרה מרשימת התפוצה. הנה, כך:

אז אני צריכה להזין את הדואר האלקטרוני שלי. אבל מה עושים כשאני משתמשת במספר כתובות מייל וכולן מגיעות לאותה תיבה? בואו נבדוק, לאיזה כתובת מייל נשלח אלי הספאם:

הממ.

מישהו זוכר מה אומר החוק? opt out או opt in?

בלוגרים חולים על סטטיסטיקות. אנחנו כותבים בשביל עצמנו, כמובן' אבל אנחנו גם רוצים מאוד לקבל תגובות ולדעת מי קרא ומי אהב. מכיוון שהקוראים לעיתים נדירות מגיבים (כן, אני מדברת אליך!), אני מחפשת פידבקים מסוגים אחרים.

בעידן רווי הפיסבוק, מעניין לדעת מי שיתף את הפוסטים שלי וכמה. את התשובה לשאלה “מי” קשה לקבל, אלא אם היו אלו חברים שלי בפייסבוק. אבל לשאלה “כמה” אפשר לקבל תשובה – והנה כיצד.

לפייסבוק יש מספר כלים עבור בעלי אתרים. אחד מהם, הוא אפשרות להוסיף קוד לאתר שמציג מי שיתף והמליץ על תוכן מאותו אתר. כל אחד יכול להפעיל את הרכיב הזה על כל כתובת אינטרנט שהיא, בלי לדעת שום קוד.

נכנסים לתוסף ההמלצות באזור למפתחים של פייסבוק.

בחלונית מזינים את כתובת הבלוג. ניתן גם לשנות את הגובה, כדי שייכנס כמה שיותר מידע:

הפיד המוצג מראה מה שותף ואם שותף ע”י מישהו שאתם מכירים – מה שמו.

לחיצה על כפתור get code תציג חלונית עם מקטע קוד שאותו תוכלו לשתול בבלוג שלכם. אלא ש-wordpress.com לא תומכים ב-iframe, הטכניקה מאחורי שילוב הקוד הזה. ולכן, אם זה המקום שבו נמצא הבלוג שלכם, תיאלצו לגשת בכל פעם מחדש לדף הזה, ולהזין את כתובת הבלוג כדי לראות את המידע. לא נורא, אם זה חשוב לכם.