שש בבוקר

דרך הבלוג המצויין של רועי צזנה הגעתי לסרטונים של נוצרים ברשת. כל הסרטונים האלו נעשו באמצעות תוכנות שממירות טקסט לדיבור – דרך מהירה מאוד להעלות סרטון ליוטיוב בלי להשקיע דקה בהפקה. אמנם, התוצאה נראית כאילו מגירת הפליימוביל של הבן שלי קמה לחיים והתחילה לדבר, אבל היי, אולי קרה נס?

יש שם הרבה פנינים, למשל סרטון שמסביר למה פמיניזם הוא מהשטן, הסבר למה צריך לקנות ספרי הארי פוטר כדי לשרוף אותם, ואיך להמיר הומוסקסואליים חזרה להטרוסקסואליות בריאה.

רועי כותב שלדעתו מי שיצרה את הסרטונים אינה שפויה בדעתה. אני מודה שהסרטון שמסביר ומדוע צמחונות היא מרד כנגד האל העלה גם אצלי מחשבות דומות. אבל אז צפיתי בכמה סרטונים על אתאיזם ולצערי הם מביעים עמדה לא נדירה בארה”ב:

המשפט “קשה להאמין, אבל אתיאיזם חוקי באמריקה” אולי יכול להסביר למה חייל בצבא ארה”ב הגיע למצב בו הוא דורש להכיר באתאיזם כ”קבוצת אמונה” ומדוע ראיונות שבהם ריק ג’רביס אומר על עצמו שהוא אתאיסט, עושים כל כך הרבה רעש.

כנראה שהנצרות בארה”ב מרגישה מאוד מאויימת, אחרת קשה להסביר את ההתנהלות האגרסיבית שלהם. ואולי זה פשוט רפלקס מסיונרי קדום?

לקינוח, מי שרוצה להנות מתמצית מרוכזת של טיעונים בריאתניים, מוזמן לסרטון הבא, שמקיא את רשימת הטיעונים המגוחכים שנוהגים לזרוק כנגד ה”דרוויניסטים”.

(פוסט ארוך… למי שאין סבלנות – המתכון בסוף).

אני חושבת שאנחנו אחת המשפחות הבודדות שבהן למשפט “אצל מי אתם בסדר” אין משמעות של ממש. אמא שלי ואני גרות זו בצמוד לזו. בתחילה עוד היתה שאלה האם אני מארחת או היא מארחת. בשנתיים האחרונות גם זה כבר לא רלוונטי – רק אצלי יש מקום לארח בנוחות את כולם, ואילו אצל אמא שלי יש מקום שאחי ומשפחתו יכולים להתארגן בנוחות לקראת הארוחה.

גם נושא הבישולים כבר התקבע במין חלוקת עבודה קבועה שנוחה לכולם, בה כל אחד אחראי על חלק אחר, ואנחנו רק מגוונים במנות. אפילו יצרנו השנה פורמט ב-word שכל מה שצריך זה לעדכן את שמות המנות העיקריות והסלטים, וכל שאר משימות החג כבר מוכנות בו מראש.

ההכנות, הבישולים, מהלך הארוחה וכמובן רחיצת הכלים שאחרי – הכל נעשה במשותף. וכך במקום אירוח, יש לנו מבצע משפחתי. אני מאוד אוהבת את זה ככה.

בשבועות האחרונים יצא לי לנהל כמה דיונים בפייסבוק ובבית, על שאלת הזהות היהודית-חילונית. האם יש דבר כזה? מה המשמעות של זהות כזו והאם היא בכלל רלוונטית? איך קשורים אלינו היום התנ”ך או המסורות היהודיות, אם אני לא מאמינה?

אתמול באמצע העבודה מצאתי את עצמי הופכת שוב בנקודה הזו, ולבסוף החלטתי שאני רוצה להוסיף משהו קצת אחר לסדר הרגיל שלנו.

אני מאוד אוהבת את קריאת ההגדה. אם היו לי פרטנרים מתאימים, הייתי בשמחה קוראת ועורכת את הטקס המלא. אבל מכיוון שאני די לבד בעניין הזה, אנחנו קוראים גירסה מקוצרת של ההגדה. למרות זאת, בין “אחד מי יודע” ו”חד גדיא”, ביקשתי מכולם סליחה, וקראתי קטע שהכנתי אתמול בערב, על הקשר בין סיפור יציאת מצריים, ובין המחויבות שלנו לצדק חברתי.

קשה לי לשפוט מה היו התגובות לכך. אני חושבת שהפתעתי את כל הנוכחים. חלקם חשבו שזה מעניין, חלקם בטח חיכו בסבלנות שאסיים. אבל אני חושבת שזה משהו שאנסה להמשיך איתו גם בשנים הבאות ואולי גם בחגים ואירועים אחרים. נראה.

הנה הקטע שקראתי:

"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". מה יכולים אנחנו, משפחה חילונית ואתאיסטית (או אגנוסטית, כל אחד לפי טעמו), ללמוד מסיפור יציאת מצריים? הרשו לי להפריע למהלך הרגיל של קריאת ההגדה, ולדבר על מה שאפשר לדעתי ללמוד היום מיציאת מצריים.

בני ישראל יצאו ממצרים, מבית עבדים. כתוב: "וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מִן-הָעֲבֹדָה, וַיִּזְעָקוּ;". התורה וההגדה של פסח, מזכירים לנו שוב ושוב את הסבל הזה. לפעמים כסיבה לשמחה, ולפעמים מסיבות אחרות. הנה כמה פסוקים מהתורה, שמזכירים את הסבל של בני ישראל במצרים. מה המשותף לכולם?

"לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט בַּמִּדָּה בַּמִּשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה: מֹאזְנֵי צֶדֶק אַבְנֵי צֶדֶק אֵיפַת צֶדֶק וְהִין צֶדֶק יִהְיֶה לָכֶם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:"

"לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם וְלֹא תַחֲבֹל בֶּגֶד אַלְמָנָה: וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרַיִם וַיִּפְדְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הַזֶּה:"

"וְגֵר לֹא תִלְחָץ וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת נֶפֶשׁ הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם:"

"כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךָ וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה לְמַעַן יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ: כִּי תַחְבֹּט זֵיתְךָ לֹא תְפַאֵר אַחֲרֶיךָ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה: כִּי תִבְצֹר כַּרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל אַחֲרֶיךָ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה: וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הַזֶּה"

לכל הפסוקים האלו משותפת האמירה המוסרית – זכור כי פעם היית העבד, המעמד הנחות, זה שאין לו וזקוק לחסדיו של השליט. כעת, כשאתה חזק, שבע ושולט, עליך לזכור שיצאת מארץ מצריים, לזכור את הקשיים שהיו לך כשהיית עבד ולגלות את מידת הרחמים והצדק שהיו צריכים לגלות כלפיך.

איפה אנחנו רואים את זה היום? במדינת ישראל יש אוכלוסיות שונות. לא כולם שווים, ולא לכולם יש חוזק כלכלי וחברתי כמו שלנו. לנו יש מזל: אנחנו משפחה משכילה, אמידה, להורים יש פרנסה, יש לנו קורת גג ואוכל על השולחן. אבל יש אנשים שאין להם מזל כזה. מי אתם מכירים למשל?

החובה שלנו – כבני אדם, וכיהודים, היא לזכור את מה שמלמדת אותנו יציאת מצריים:

• לרחם על מי שמצבו קשה משלנו. לעזור כשניתן ובוודאי שלא לפגוע.
• לתת לאחר, כי לא פעם מה שעבורנו הוא קטן וחסר משמעות, יכול להיות גדול ומשמעותי למי שאין לו.

ולסיום – מתכון. סלט שבדר”כ מתקבל בהתלהבות גדולה מאוד. היום כבר לאף אחד לא היה מקום בבטן להתלהב ממנו… קבלו:

סלט עגבניות ואבוקדו

החומרים:
2 אבוקדו בשלים
5-6 עגבניות בינוניות בשלות
בצל סגול קטן
לימון
שמן זית
מלח ופלפל גרוס טרי

אופן ההכנה:
1. מקלפים את האבוקדו וחותכים לקוביות.
2 סוחטים את הלימון ושופכים מיד על האבוקדו, שלא ישחיר
3. חותכים את העגבניות לקוביות
4. קוצצים את הבצל הסגול
5. מוסיפים שמן זית ועוד לימון לפי הצורך.
6. מתבלים במלח ופלפל.
7. מערבבים בעדינות כדי שלא למעוך את האבוקדו.

בתאבון וחג שמח!