להציל את תום – מירוץ נגד הזמן

כתיבת תגובה

דרך שרון איילון, מנכ"לית עמותת קול הזכויות, שמעתי על תום שזקוק לעזרה דחופה. שימו לב, לא מדובר בבקשה לתרומה כספית. תום זקוק לתרופה שבבת-אחת נעלמה ממדפי היבואן ולא ניתן להשיגה. הפסקת התרופה עלולה להיות בעלת תוצאות קטלניות מיידיות.

הכדורים שתום זקוק להם הם Rapamun 1 mg. הכדורים האלו משמשים בדר"כ מושתלי כליה או חולים אונקולוגיים ותם מקבל אותם כחלק מטיפול נסיוני. אם אתם מכירים מישהו שעשוי להיות מטופל בכדורים כאלו ויכול לתרום מספר כדורים לתום, אתם עשויים להציל את חייו.

תום הוא ילד בן 12 שסובל מאפילפסיה קשה ולא מאוזנת. הוא טופל בכל טיפול אפשרי לאפילפסיה ללא הצלחה. סבל מעשרות פרכוסים מדי יום ללא יכולת אמיתית לתפקד. לפני חודשיים התחיל טיפול ניסיוני בתרופה חדשה שמיטיבה את מצבו באורח פלא. הוא חזר לתפקד ושב ללימודים. המשפחה רוכשת את התרופה באופן פרטי כיוון שאינה בסל להתוויה הספציפית.

אתמול המשפחה הגיעה לקנות כדורים נוספים (נותרו כדורים שמספיקים ליומיים בלבד) ובבית המרקחת נאמר להם שהתרופה אזלה בשוק בארץ כיוון שאישור משרד הבריאות הופסק. ניסינו להשיג את התרופה בכל דרך אפשרית ללא הצלחה. הפסקת התרופה באופן חד עלולה לגרום למותו של תום באופן מיידי.

קופת החולים אינה מוכנה לספק את התרופה הקיימת בבתי המרקחת שלה מכיוון שהטיפול הוא ניסיוני. להזכיר כי עכשיו חול המועד. ניאופרם, חברת התרופות, סגורה – אין עם מי לדבר. המשפחה נמצאת במירוץ אחרי הזמן להשגת הכדורים. נכון לרגע כתיבת הפוסט נותרו כ-37 שעות.

ניתן ליצור קשר דרך הדף בפייסבוק או דרך אתר קול הזכויות.

אתם יכולים לעזור: הפיצו את הידיעה לכמה שיותר אנשים.

מחשבות על סיפור קטן ומלוכלך

3 תגובות

מסתבר שהרבה יותר נחמד לכתוב על ספר שקראתי, כאשר הכותב הוא מישהו שמכירים. אני מחכה לקרוא ספר של רוני גלבפיש כבר כמה שנים, מאז שהיא פגשה אותי לצורך ראיון עבור ספר שלבסוף לא נכתב ועסק בנושאי דימוי גוף אצל נשים. אותו ראיון לא עבר בלא-כלום. לצורך ענייננו כרגע, פגשתי אשה רגישה ומקסימה, בעלת יכולת הבאה שנותנת לרגשות צורה וקול בתוך המילים. באופן אישי אומר – כפי שכבר אמרתי לה בעבר – שאותו ראיון היה אז בשבילי כעין טיפול פסיכולוגי מזורז, והיה טריגר שבזכותו הצלחתי, לראשונה בחיי, לתפוס שליטה במה שקשור במשקל שלי.

לפני שפותחים ספר של מישהו שמכירים, תמיד יש איזשהו חשש. מה אם הוא לא יהיה מוצלח? האם אצטרך לשקר אח"כ רק כדי שלא לפגוע ברגשותיה? למרבה ההקלה, כשגמרתי לקרוא את "סיפור קטן ומלוכלך" היה לי ברור שאינני צריכה לשקר, כי הספר אכן מצויין.

באופן מוזר, בתום הקריאה חשבתי פחות על מה שהוא הנושא העיקרי של הספר, אותו מקרה של ספק אונס שאיתן, גיבור הספר, נאלץ להתמודד איתו מתוך עברו. אולי בגלל שהוא יותר מדי טעון ומורכב ומחכה לקריאה שנייה.

אבל היו שני דברים אחרים, ששזורים בספר לאורכו, שאני עדיין עוסקת והופכת בהם בראשי. הראשון הוא נושא מראית העין. לאט לאט מתברר לנו ששום דבר אינו כפי שהוא נראה, ולאורך הסיפור אנחנו מגלים את הרבדים השונים. המציאות הנראית – כפי שכל העולם תופס אותה כביכול, המציאות כפי שאיתן תופס אותה, והמציאות כפי שהיא מתבררת תוך כדי הסיפור, כמשהו אחר לגמרי. הפער הכי בוטה הוא כמובן ביחס לאיתן עצמו, שהתדמית המצליחנית שלו עומדת בסתירה לתחושות חוסר הביטחון והאכזבה הפנימיות עמן הוא חי. אבל במהלך הקריאה אנחנו מגלים שגם לסובבים אותו (אשתו, חברו הטוב, הבוס שלו, הכפופים לו) ברור שמדובר בתדמית שאף אחד לא באמת מאמין בה, אבל כולם משתמשים בה ומשחקים את המשחק. גם השם שלו – איתן – מתברר כמסכה, לאדם שאינו איתן כלל.

כל גילוי כזה מהווה עוד סדק קטן בתמונת העולם של הגיבור ונדמה לי שהיא מתפוררת לגמרי כשהנסיבות מביאות אותו להתוודות מול נעמי, אשתו, ושם הדק הופך לשבר של ממש כשמתברר שנעמי, אשר במהלך הסיפור מצויירת כדמות טהורה ומוסרית במיוחד*, היא בעצם אשה קטנה וקטנונית שאינה רואה כלל את כאביו של בעלה או את הספק קורבן של האירוע בעברם.

התחושה החזקה ביותר שאיתה יצאתי מהספר, היא תחושת החרטה. ושוב, לא כל כך החרטה על מה שקרה באירוע המדובר, אלא מפולת החרטות הקטנות שמתגלגלת בשניה שאיתן מרשה לעצמו להתחיל ולהזכר. והן נמצאות בכל מקום: בזכרונות של החברים מבית הספר, של הבחירות שעשה בחיים, של יחסיו עם הוריו ובעיקר אביו, של נישואיו. אני חושבת שהחרטות הקטנות האלו מכאיבות בסופו של דבר יותר מכל.  וכל חרטה שפגשתי על הנייר, גרמה לי להזכר בחרטות אישיות שלי ולתהות מה אני הייתי עושה אחרת. נראה שזה בלתי נמנע, ושאי אפשר לעשות דבר בחיים בלי לצבור קופת שרצים כזו. ואולי בעצם זו רק אני ככה?

הספר הזה בהחלט מחכה לקריאה שניה, יש הרבה דברים שהייתי רוצה להבין טוב יותר – בספר ואצלי. האמת שמזמן לא היה ספר שנגע בי כך. לאחרונה רוב הספרים שקראתי היו כאלו שיכולתי להנות מהם תוך כדי הקריאה ולשכוח מהם שניה אח"כ. בדיוק סוג הספרים שאני מסוגלת לעכל בימים טרופי שינה אלו. אבל הספר של רוני הוא אחר, ואני שמחה שהצלחתי לקרוא אותו למרות העייפות והסחת הדעת.

ואיך אפשר בלי, תהיתי שוב האם השאיפה הכמוסה הזו, של לכתוב בעצמי, היא משהו שאני מסוגלת לו. רוני – אני מורידה את הכובע בפניך.


* היא עצבנה אותי מהרגע הראשון

אלף בית

כתיבת תגובה

שנת הלימודים נפתחה ברוח חיובית מאוד, תודה. בבוקר האחר בספטמבר הילדים יצאו מהבית לבד (למרות כוונותי המלאות ללוות אותם לכיתות) והחזרה לשגרה היתה חלקה כאילו לא הפסיקו ללמוד כלל. אתמול התבשרנו שעמית ממשיכה בתוכנית אמירים למצטיינים ושמחנו מאוד. נועם בינתיים משתעמם לו ומחכה שיתחילו ללמד משהו חדש ולא רק לחזור על תכני השנה שעברה.

לכבוד השנה החדשה, משהו חמוד שקיבלתי במייל (ובטח אני לא היחידה) ושיעשע אותי מאוד. אמנם בן השבע שלי לא מכיר חצי מהמונחים פה, וכמוהו גם בת העשר, ובהוטמייל אפחד לא משתמש חוץ מזקנים כמונו , אבל העיקר הכוונה ;-)

אם מישהו מכיר את המחבר, אשמח מאוד לתת קרדיט ו/או לינק.

א' אייפון, ב' זה בלוטות', ג' גוגל (אח גדול)
מהו ד' זהו דיויקס שפותח את הכל
ה' זה הוטמייל ו' זה וירוס שחדר לי למחשב
ז' זיפּ וח' זה חלונות שאפח'ד לא אוהב

בני השש ובני השבע, אלף בית אלף בית
אתרים פורצים ברגע, אלף בית אלף בית
כל היום גולשים בצ'טים, אלף אלף בית
והופכים אנאלפבתים, אלף בית

ט' זה טֶלְנֵט י' זה יוטיוב
כ' כבלים, ול' לייב
מ' ונ' זה מולטי-נטוורק
כך נוריד שירים לדרייב

ס' סקריפט עכבר בע'
פ' זה פייסבוק ופרטי
צ' צ'יפ וק' זה קֶרְנֵל
ר' זה ראוטר אלחוטי

בני השש ובני השבע, אלף בית אלף בית
אתרים פורצים ברגע, אלף בית אלף בית
כל היום גולשים בצ'טים, אלף אלף בית
והופכים אנאלפבתים, אלף בית

מה צריך לבוא עכשיו? איפה ש' ואיפה ת'?
ש' שגיאה ות' תוכנה, יצא שיר משהו בן ז#%ה
ש' שגיאה ות' תוכנה, יצא שיר משהו בן ז#%ה
איכותי ממש כמו נייק, אז יאללה תעשו לי לייק

בני השש ובני השבע, אלף בית אלף בית…

עדכון: את השיר כתב אלון הבר, לרגל כניסת ביתו לכיתה א'.

רק אני והמיילסטון שלי

תגובה אחת

תקציר הפרקים הקודמים: לפני חודש וחצי החלטתי לקנות סמארטפון. שלושה דגמים עמדו על הפרק והבחירה לא היתה פשוטה כלל.
כל כך התלבטתי שאפילו שקלתי אייפון באיזשהו שלב… ואז הפסקתי לשקול לשקול כשנזכרתי שאני אשלם הון תמורת הזכות לעשות מה שאפל מרשה לי לעשות.
את HTC HD2 פסלתי בגלל מערכת ההפעלה והגודל. חשבתי על HTC אחר – ה-desire אבל המחיר הגבוה והעובדה שהם לא מיוצרים בפועל עם מסכי amoled, פסלו אותו גם כן.
עם הנוקיה e72 שיחקתי קצת. לא מספיק כייפי לטעמי.

ואז פירסמה שרון בפייסבוק שהיא מוכרת מוטורולה מיילסטון חדש במחיר מציאה, ופתרה לי את הדילמה. נפגשנו השבוע בוורדקמפ וקיבלתי לידי מיילסטון טעון לתפארת.
אחרי שבוע כמעט של משחקים, להלן התרשמותי מהמכשיר:
- מערכת ההפעלה (אנדרואיד 2.1) מצויינת. העברית נתמכת היטב**, ממשק המשתמש ברור ונוח.
- מצאתי שאני מסתדרת לא רע בכלל עם המקלדת הוירטואלית. לא מיידית, אבל תוך כמה שעות שימוש התרגלתי.
- ויחד עם זאת כשאני רוצה לכתוב משהו יותר ארוך מציוץ בטוויטר, אני משתמשת במקלדת הפיזית. לאט. היא בסדר גמור, פרט לכך שבשביל לכתוב פסיק צריך לעבור לאנגלית, לפסק, ולחזור לעברית. את הפוסט הקצרצר הזה אני כותבת באמצעות האפליקציה של וורדפרס לאנדרואיד. כאמור – לאט אבל בטוח.
- ההיצע במרקט של אנדרואיד עונה על כל צרכי, ובחינם.
- כדי שהסוללה תחזיק מעמד בשימוש אינטנסיבי של יום שלם, אני משתדלת להטעין בכל הזדמנות, כולל בזמן נסיעה וכן לנטרל וויפי, בלותוט' וג'יפיאס כשהם לא נדרשים.
- כדי שלא לשלם הון לסלקום, התקנתי ישומון שמנטרל בלחיצת כפתור את תקשורת הנתונים הסלולארית, וכך מרסנת את התשוקה של המכשיר להתחבר כל הזמן לרשת.
- נקודה שאצטרך להתרגל אליה היא הצורך להסתכל על המכשיר בשביל כל פעולה. מסתבר שתוך כדי נסיעה (לא נהיגה) זה עושה בחילה…
- זה לא טלפון, זה מחשב ולכן אם מישהו אחר רוצה להשתמש בו הוא צריך להבין מי נגד מי.

עד כאן רשמים ראשונים. בשורה התחתונה נחמד מאוד :)

* כביכול סמסונג לא עומדים בקצב הייצור ולכן לא מספקים אותם. קשה לי להאמין שזו הסיבה האמיתית.
** הבעיה היחידה עם עברית – באופרה מיני העברית הפוכה. באסה.

"שלט" זה מהמילה "שליטה" ?

4 תגובות

אמא שלי היא אשה שלא מפחדת מטכנולוגיה. היא שולטת היטב במחשב ותוכנות נפוצות, מכירה לא רע את האינטרנט ויכולה ללמד כמה חברה צעירים דבר או שניים. היא אמנם נעזרת בנו לא פעם כמוקד שירות לנושאי מחשבים, אבל בסה"כ אפשר לומר שהיא וטכנולוגיה מסתדרים בסדר גמור.

עד שזה מגיע לטלוויזיה שלנו.


אילוסטרציה. אף שלט לא נפגע במהלך הצילומיםפעם זה היה קל. היה לך שלט, היה לו כפתור הפעלה וכיבוי, כפתורים לבחירת ערוצים וכפתור לעוצמת הקול. להדליק את הטלוויזיה היה משימה פשוטה, כל כך פשוטה שלא היינו צריכים להקדיש לה מחשבה. ובינינו, כך זה צריך להיות, כי פטמת הזכוכית אינה מכשיר שאמור לדרוש מאיתנו מחשבה, בשום שלב של השימוש בו.

היום יש לנו לכל הפחות טלוויזיה וממיר דיגיטאלי, ולעיתים קרובות גם DVD שמחובר לחגיגה. אני בכלל לא מדברת על מחשב מדיה או מערכת קולנוע ביתי. כדי להדליק את הטלוויזיה, צריך לבחור את השלט-רחוק המתאים, להדליק את הטלוויזיה, לכוון את הערוץ (או את ה-AV, מה שזה לא יהיה) כך שהטלוויזיה תצליח לדבר עם הממיר/DVD, להחליף שלט, לבחור ערוץ מתאים בממיר או להפעיל את ה-DVD ולהיזהר לא ללחוץ על הכפתור הלא נכון, שיקלקל את כל מה שהצלחנו להשיג עד עכשיו. ואיפה שולטים בווליום?

עכשיו תכפילו את זה בשלושה מקלטי טלוויזיה שונים שמחוברים למכשירים שונים, ויש לכם בלגן בחזקת שלוש.

אני מסתדרת עם זה, למרות שערימות השלטים על השולחן מאיימות לתפוס כל חלקה פנויה, ולמרות זעקות העזרה בנוסח "אמא, תדליקי לי!". אבל אמא שלי הודיעה שהיא מסרבת ללמוד שלוש שיטות שונות להדלקה של כל מכשיר בבית. כשביקשנו ממנה לשמור על הילדים בסוף שבוע, נאלצתי להכין מדריך למשתמש  שמסביר איך להפעיל כל מכשיר ומה לעשות אם חלילה היא לוחצת על משהו לא נכון, ואחד המכשירים מתנקם בה על כך.


לכאורה, שלט אוניברסלי או שלט משולב אמור לפתור את הבלגן הזה, לא? ובכן, ניסינו שלט אוניברסלי משוכלל מאוד. כל כך משוכלל שבעלי, אני ועוד שני טכנאים שניסו, נכשלו בשלב המקדים – לא הצלחנו לגרום לו לזהות ולהפעיל את כל המכשירים שהוא אמור להפעיל… זנחנו את הכיוון הזה.

פתרון נוסף מציעים היצרנים בדמות שלט שמסוגל, בנוסף לפונקציות שהוא משרת, גם להשתלט על מכשיר נוסף וכך לחסוך את הצורך בשימוש במספר שלטים. גם זה לרוב לא בדיוק עובד, כי אתה אמור להגיד למכשיר במה אתה רוצה לשלוט עכשיו לפני שאתה לוחץ על הכפתור, כיוון שהפונקציות חופפות, ואתה עלול (שוב) לתכנן להחליף ערוץ בממיר ובפועל להעביר את הטלוויזיה למסך מושלג חינני.

השבוע נאלצנו להחליף את השלטים של yes בבית (תוצאת נפילות חוזרות ונשנות) וקיבלנו במקומם שלט מצ'וכלל של yes MAX HD Total (שמישהו יעצור אותם עם השמות האלו…). ופה ציפתה לי הפתעה, כי לשם שינוי מישהו השקיע מחשבה, ומצא את הדרך הנכונה לשלב בשלט אחד את השימוש בטלוויזיה ובממיר. שלושה כפתורים שולטים רק בטלוויזיה: כיבוי והדלקה, ווליום ו(איך אפשר בלי)ה-AV. כל היתר שולטים בממיר. אין סתירה ואין חפיפה.

אחרי שבוע של שימוש שבמהלכו מצאתי שהקשיים היחידים בתפעול הם כאלו שנובעים מהרגלים רעים של שלטים קודמים, אני יכולה לומר – כל הכבוד. נראה שלשם שינוי זה הצליח להם. יש תקווה!

זה הזמן לצאת לחופשה בסוף שבוע כדי שאמא שלי תגיד מה דעתה :)


יחד עם זאת, אחרי שבוע של שימוש מתחזק אצלי הרושם שהשלט עבר לייצור ישירות מהמחשב של מי שתכנן אותו. הוא באמת מעוצב יפה, אין ויכוח. הצבע השחור… הקווים האירודינאמיים המתוחכמים… המשקל הנמוך…

וברור שאף אחד לא ניסה להשתמש בו לפני שהתחילו לייצר אותו. כי מרכז הכובד שלו דפוק לחלוטין. כל המשקל של השלט מגיע מהסוללות, הממוקמות בחלקו התחתון. וכשאני – ואין לי ידיים קטנות במיוחד – מנסה ללחוץ על הכפתורים בחלקו העליון, נחשו מה קורה? אופס!

נראה לי שבקרוב ניאלץ להחליף אותו שוב (ואולי זו הייתה כוונת היצרנים? לייצר שלט שייפול שוב ושוב ויחייב את הצרכן להחליף אותו בתשלום? המממ…)





מחר וורדקמפ! אני אהיה שם. ואתם?




הזכויות לתמונות של alaina B וחברת yes.

Follow

Get every new post delivered to your Inbox.

הצטרפו אל 37 שכבר עוקבים אחריו