תכנון אסטרטגי, מימוש טקטי

כתיבת תגובה

פתחתי את הבוקר* עם הקריקטורה המעולה הזו של xkcd (קומיקס הרשת האהוב עלי שאם אתם לא צורכים בקביעות, אתם מפסידים).

University Website

ואכן, תופעה מוכרת היא אתרים, תוכנות או מערכות שמיועדים לשרת קהלי יעד מסויימים, אבל מתוכננים לפי הצרכים של קהלי יעד אחרים;  או מה שמאוד נפוץ – אתר שאינו לוקח בחשבון כלל את מטרות הלקוחות, אלא רק את מטרות הארגון (ובכך מפספס גם אותן).


אחד הדברים הכי קשים בניתוח מערכות, הוא להבין בצורה נכונה את הצרכים של הלקוח שמולו אני עומדת. האתגר הראשון הוא הגדרת התיחום של הפרויקט. לא מספיק בדר"כ לשאול "מה אתה צריך". צריך לדובב את הלקוח בשאלות (לפעמים על נושאים אחרים לגמרי) כדי להבין מה הבעיות שלו ולמצוא את הפתרונות עבורן. האתגר השני הוא לחבר את הצרכים האלו עם מטרות הארגון, שלפעמים אינן קשורות ואף סותרות את מטרות הלקוח. אז עלולה להיות דילמה לא פשוטה, האם להעדיף אחד על השני, או שניתן בכל זאת למצוא שביל ביניים שייתן לכל הגורמים המעורכים את מבוקשם.

בתכנון אתרים האתגר מורכב יותר, כי לעיתים קרובות אנחנו לא באמת מכירים את הלקוחות (כלומר- הגולשים) ולא יכולים לשאול אותם מה הצרכים שלהם. במקרים רבים אנחנו צריכים להסתמך על השכל הישר שלנו או על מה שהלקוח שלנו יודע (או חושב שהוא יודע) על הלקוחות שלו. אם יש אתר קיים שניתן ללמוד ממנו, זה מצויין. אם לא, כדאי להיות מוכנים לכך שהאתר החדש שנבנה יהווה בסיס ללימוד התנהגות קהלי היעד באתר.  באינטרנט קל יחסית – וגם מקובל – למדוד מה עושה הגולש וכיצד הוא מתנהג. תכנון נכון של אתר האינטרנט, שכולל תשתית מספיק גמישה הניתנת לשינוי, ולצידו מערכת סטטיסטיקות טובה, יאפשרו לבנות תוכנית מימוש זהירה שתעשה שימוש במיטבי במשאבי הארגון.

ככלל, אתרים בגודל בינוני ומעלה כדאי לתכנן כך שיוקמו בשלבים**. בכנסת אנחנו עושים עכשיו משהו דומה – כרגע בעיצומו של אפיון-על שממנו תיגזר "מפת דרכים" שעל-פיה יפותח האתר החדש. שלבי המימוש יוגדרו כך שתהיה בהן תכולה מינימלית שנותנת ערך מוסף, משך קצר ככל הניתן (בכל זאת, קצב אינטרנט…) ומראש יוגדרו שלבים בהם נעצור, נבדוק את עצמנו, נמדוד מה קורה באתר ואיך הגולשים משתמשים בו, ונחליט איך להמשיך הלאה בהתאם למסקנות האלו. כדי שהתהליך הזה יהיה אפקטיבי, עוד בשלב האפיון המפורט נגדיר מה אנחנו בודקים ואיך, כמובן ביחס למטרות האתר כפי שהוגדרו באפיון העל.

התוצאות של מדידה ובדיקה יכולות להשפיע בכל מני אופנים. הו יכולות להשפיע על תמהיל, ארגון המידע ומבנה האתר, על ההחלטה לפתח חלק מסויים באתר, או על האופן שבו יפותח. הן יכולות לשנות את הסדר שבו יפותחו או יבוצעו שלבים שונים בתוכנית ההקמה של האתר. חשוב מאוד להסביר מראש ללקוח את התפיסה הזו ואת ההשלכות שלה, כדי למנוע אכזבות ואי-הבנות.

אם נחזור למערכות ארגוניות, שם הגישה הזו יותר מסובכת. בפרויקט גדול ומורכב קל יותר להכניס שלבי מדידה וכיוונון. אבל במערכות שהן יחסית קטנות וממוקדות, הלקוח מצפה לקבל מערכת עובדת שנותנת את כל מה שמצופה ממנה, ומיד. לא תמיד זה כל כך פשוט. לפני כשנה פיתחנו מערכת כזו, שתמכה בתהליך עבודה פשוט לכאורה – המשתמשים שולחים הזמנות לישיבות לאנשים וגופים שונים, אשר מתבקשים להזין את הפרטים שלהם דרך האינטרנט ולאחר מכן המשתמשים צריכים לעבור על הפרטים שהתקבלו, ולאשר או לדחות את ההזמנה שלהם לישיבה.

המורכבות בפרויקט הזה לא היתה בעיקר טכנולוגית, אלא אנושית/תהליכית. ראשית, משתמשי המערכת בארגון התקשו להבין את ההשלכות של צורת העבודה החדשה, על האופן שבו היו רגילים לעבוד עד היום. למרות שיחות רבות, הסברים והדגמות, רק לאחר שהמערכת פותחה והתחילה לעבוד בארגון, התבררו ההשפעות האמיתיות, והתגלו צרכים מהמערכת שלא היו ברורים כלל בשלב האפיון, ולא ניתן היה לצפות אותם. שנית, חלק מהמשתמשים הנם אותם מוזמנים שצריכים להזין את פרטיהם דרך האינטרנט, ולמרות שהם חלק בלתי נפרד מהתהליך, לא ניתן היה לשלב אותן בתהליך האפיון. גם מבחינתם, תקופה של שימוש במערכת הציפה כל מני בעיות והתאמות שיש לבצע במערכת.

בדיעבד, מול הלקוח היינו צריכים להגדיר מערכת כזו שתפותח בשלושה שלבים. שלב ראשון שבו תפותח הפונקציונאליות הבסיסית, ותיפתח לשימוש במסגרת פיילוט על-ידיד קבוצה קטנה יחסית של משתמשים. שלב שני שבו יתקבלו תגובות המשתמשים, ותהיה פניה לקבלת משובי שימוש מהמוזמנים שמשתמשים במערכת דרך האינטרנט. על פי משובים אלו יאופיין ויפותח השלב השלישי, בו תותאם המערכת לפי ההערות שהתקבלו, הפונקציונאליות תושלם ותועשר והמערכת תיפתח לשימוש רחב.

כמובן שגישה כזו דורשת סבלנות מהלקוח, ובעיקר מסובכת מבחינת תקצוב הפרויקט, כיוון שעלות השלב השלישי אינה ידועה מראש. מצד שני, התועלת מהמערכת ושביעות הרצון של המשתמשים, תהיה גדולה בהרבה.

* טוב, לא בדיוק – פתחתי את הבוקר בטיפול ביעל, אימון בחדר כושר, ושוב טיפול ביעל. אבל כשפתחתי את הגוגל רידר שלי, זה באמת היה האייטם הראשון :)

** יש עוד סיבות למה זה מומלץ, והעיקרית בהן היא שהאינטרנט משתנה מהר מאוד, ופיתוח אתר במשך חודשים רבים, עלול לגרום לכך שכשהאתר יעלה סוף סוף לאוויר, חלקו או כולו יהיה מיושן ולא רלוונטי.

צעדים קטנים

7 תגובות

קשה לי מאוד לעשות את הסוויץ' הזה בראש, ולהכנס כמו שצריך לתוכנית של תזונה וכושר שתחזיר אותי להיות שוב עצמי. פעם הייתי מתייסרת בגלל כח הרצון הרופף שלי. היום אני מבינה שזה לא מועיל, ההלקאה העצמית הזו, היא ממילא לא מובילה לשום דבר חיובי.

במקום זה אני מנסה להתקדם כל פעם צעד אחד. לא מלחמה כוללת, אלא כיבוש זוחל.

עם ארז, מאמן הכושר המצויין שלי, חזרתי להתאמן לפני כמה שבועות. מצאנו יומיים בשבוע שבהם אפשר להכניס אימון בוקר, והוא מאמן אותי אצלי בבית. מכיוון שארז הוא לא רק מאמן כושר, אלא גם בעל הכשרה כתזונאי ואישיות של coacher, הוא עוזר לי גם בהיבטים אחרים.

כדי לרזות אני חייבת לעשות אימונים אירוביים, וגם לשמור על מסת השריר שלי כדי שהיא לא תידלדל וכדי שהיא תעזור לי לשרוף יותר שומן. אחרי הרבה דיונים והתלבטויות לוגיסטיות, עשיתי מנוי בחדר הכושר המקומי, בשביל לעשות שם שלושה אימוני אירובי בשבוע. באימונים עם ארז אנחנו מתמקדים בתרגילי כח, מתיחות, יוגה וכו'. לכאורה אני יכולה להשתמש בשירותי המאמנים שחדר הכושר מעמיד לרשותי במסגרת המנוי, אבל העבודה עם ארז שווה זהב מבחינתי – אני לא יודעת איך הייתי עושה את זה לבד.

הלוגיסטיקה הופכת יותר ויותר מורכבת, עם הפיצית שלי בבית, ומיעוט השעות במשרד (מגיעה מאוחר שלוש פעמים בשבוע…), אני מוצאת את עצמי מותחת למקסימום את כל המשאבים. אני צריכה למצוא דרך שזה לא יבוא יותר מדי על חשבון שעות שינה, דבר שגם יפגע בהרזיה, וגם על הדרך עלול למוטט אותי קלות.

עכשיו שהאימונים התחילו לעלות על דרך הישר, הגיע הזמן לטפל בתזונה. במסגרת תוכניתנו "פרה פרה" ארז הציב לי מטרה ראשונה: לא משנה כרגע מה אני אוכלת, העיקר להקפיד על שני דברים:

1. ארוחת בוקר, אפילו סנדוויץ' (עדיף מחיטה מלאה) אבל העיקר שיהיה עד השעה 10:00.

2. להפסיק לאכול בערב, 3 שעות לפחות לפני שאני הולכת לישון.

אני נותנת לעצמי שבוע – נראה איך אעמוד בכך.

החיים זה לא פיקניק

3 תגובות

קראתי ב-ynet שאתר ממשל זמין העלה אתר לילדים בשם "על הגובה" וכמובן שנכנסתי עם עמית, בת ה-10.5, לבדוק אותו. מדובר באתר מבוסס פלאש, עם מגוון של משחקים ותכנים.

לא שיחקנו בכל המשחקים באתר עדיין. היה מעניין ללמוד על חייו של הרצל, וקיבלנו תעודת "ירושלמי של כבוד". אני חייבת להסכים עם ניצן סדן מ-ynet לגבי האיזור המכונה "מחוברים" ואמור לתת לילדים עצות על החיים בעולם דיגיטאלי. מדובר במשחק מוזר שהמסרים שלו מתפספסים לגמרי.


אחד האיזורים המושקעים ביותר באתר נקרא "איפה הכסף" והוא מתמקד הכספים וכלכלה. אגב, זה האזור היחיד שגם תורגם לערבית, מבין כלל הפעילויות באתר. נהנינו במיוחד להקים מסעדת שקשוקה מצליחה ולאזן את תקציב המשפחה. משחק משפחה יקרה עשוי כמו תוכנית ריאלטי ומציג דילמות מוכרות מאוד, כשצריך לקצץ במה שאוהבים.

אחר כך נתתי לעמית להמשיך קצת לבדה, והיא הגיעה אלי אחרי רבע שעה, מתוסכלת, וביקשה שאעזור לה להעביר את תקציב המדינה. בהיותו נושא אקטואלי וחשוב תמיד, התיישבתי והתחלנו מהתחלה. המטרה היא לחלק את עוגת התקציב, שמקורה העיקרי מגיע ממיסים, בין שישה משרדי ממשלה, כל אחד עם דרישותיו וצרכיו. אסור להכנס לגירעון, והפער בין התקציב שדורשים משרדי הממשלה ובין גובה התקציב שעמד לרשותנו בתחילת המשחק, הוא יותר מכפול. הכלים שעמדו לרשותנו כללו קיצוץ בתקציבי המשרדים והעלאת מיסים.

מן הסתם, לא פשוט להעביר תקציב. פעם אחר פעם, בקומבינציות שונות, נפלנו בהצבעה בכנסת. בין אם בגלל שהעלינו יותר מדי במיסים וסקרי דעת הקהל היו לרעתנו, ובין אם קיצצנו יותר מדי בתקציבים מרכזיים כמו תקציב משרד הביטחון.


מה שתיסכל אותי מאוד, ופה מתמקדת הבעיה שלי עם המסר של המשחק, הוא שמצאנו קומבינציה אחת בלבד שבה הצלחנו להעביר את התקציב בהצבעה בכנסת. חיסלנו את משרד הרווחה. כל הרכב תקציב אחר שניסיתי, עם אותו גובה מיסים ועם פגיעה פחות-או-יותר שווה במשרדי ממשלה שונים, לא הצליח לעבור בשלב ההצבעה בכנסת. כאשר הורדנו את תקציב משרד הרווחה ל-17% מהסכום שדרש, וברמה כזו שהוגדרה במשחק: "התקציב בלתי אפשרי", אז עבר התקציב.


מה אני למדתי מהמשחק? למדתי שלמי שתכנן את המשחק (משרד האוצר?) היה חשוב לעשות אותו מציאותי ככל הניתן. ובעיקר, היה חשוב ללמד מגיל צעיר, שבדמוקרטיה דופקים את החלשים.

אנדנדינו דור 3.5, 5 מגהפיקסל, עם GPS

18 תגובות

אז החלטתי לקנות סמארטפון. כן, אני יודעת, לחצי עולם כבר יש מזה שלוש שנים לפחות. עד עכשיו החזקתי מעמד לא רע עם ה-Nokia 6500 שלי, ומן הסתם הייתי מחזיקה עוד שנה אלמלא החלק הקטן הזה שבראש הטלפון, שכל הזמן נשבר או עף מהמקום. בפעם הקודמת שזה קרה ומסרתי את הטלפון לתיקון, קיבלתי אותו חזרה מפורמט. חזרתי הביתה עצבנית כל כך שכאשר הוא שוב נשבר בשבוע שעבר החלטתי שמספיק, הגיע הזמן למכשיר חדש ואותו אני לא אקנה מסלקום.

צרות טובות, נכון? אלא שלפני שאני מוציאה סכום כזה של כסף (ואפילו האופציה הזולה ביותר, היא יקרה), אני מנסה להיות בטוחה ככל שאוכל. מה אומר לכם – לא פשוט בכלל.


את האייפון פסלתי. לא אוהבת את הגישה של אפל, לא אוהבת ש"מחליטים עלי" כמו שאומרים הילדים. נכון שאי אפשר להשוות את כמות האפליקציות שמפותחות עבורו (לא מדברת על שטויות – יישומים בנקאיים, תקשורת ועוד). ובכל זאת. נקסט.


מועמד ראשון הוא Nokia e72. תמיד חיבבתי את נוקיה. ה-e72 הוא דק וקל, יש לו סוללה חזקה ומסך שמתפקד טוב גם בשמש. מהביקורות שקראתי, ואנשים איתם דיברתי שמשתמשים בו, עושה רושם שהוא מכשיר מצויין לצרכי העבודה – סנכרון למיילים, נוחות בשליחת וקבלת הודעות. מקלדת פיזית די טובה. מה שנעדר ממנו, הוא אלמנט ה"fun", וחבל לי לוותר עליו… יתרון נוסף הוא שהוא זול משמעותית מהחלופות האחרות.

מועמד שני הוא ה-HTC HD2. מסך מגע ענק, סלולארי כייפי מאוד שיצא לי לשחק איתו קצת. מערכת ההפעלה היא windows mobile 6.5, שמושמצת ביסודיות, אבל לדעתי כמעט ולא מורגשת בזכות הממשק ש-HTC פיתחו מעליה והמעבד החזק. המכשיר עומד יפה בכל מה שאני מצפה ממנו. אבל יש שני חסרונות שמהם אני חוששת – בפעמים שבהם ניסיתי לכתוב באמצעות המקלדת הוירטואלית, היה לי ממש קשה. כל הזמן לחצתי על המקשים הלא נכונים ולקח לי דקות ארוכות לכתוב משפט פשוט. אני מניחה שזה עניין של הרגל, ובכל זאת זה מטריד. בעיה נוספת היא העמידות שלו. מבחינת מכות ונפילות, אני מתכוונת. מי שמכיר אותי יודע על מה אני מדברת.

והאחרון הוא Motorola Milestone. הוא כולל גם מסך מגע וגם מקלדת פיזית (והמחיר שהוא הכבד ביותר מבין השלושה). מערכת ההפעלה היא אנדרואיד, מה שנשמע מצוין עבור חובבת גוגל שכמותי, אבל מצד שני אני מקבלת את הרושם שצריך לא מעט התעסקות איתו כדי לקבל מערכת הפעלה שתעבוד לשביעות רצוני המלאה, ובעברית. חסרון נוסף הוא המסך שלא עובד כ"כ טוב בשמש ישירה (מעצבן!) ונוטה להתלכלך מאוד בטביעות אצבע. לא יצא לי "לשחק" איתו וחבל. מבחינת מחיר – הכי יקר מהשלושה.


מבין שלושת האפשרויות, את המוטורולה הכי קל לי לפסול. נשארתי עם שתיים, שבאמת באמת אני לא יודעת להחליט בניהן. בסוף כבראה אעשה פשוט אנדנדינו, או יותר הגיוני – אלך על האופציה הזולה…


stay tuned – עדכונים בהמשך.

ויקום המלפפון וגו'

תגובה אחת

עמית: מציקה לי וליעל.

אני: "עמית, לא התכוונת ללכת להביא את המחשב?"

עמית: " את אומרת את זה בשביל להפטר ממני, נכון?"

אני: נקרעת מצחוק

עמית: "אני מכירה כבר את כל הטריקים שלכם"

רשומות ישנות יותר

Follow

Get every new post delivered to your Inbox.

הצטרפו אל 37 שכבר עוקבים אחריו