הבוקר מצאתי את עצמי ברגע קצת מוזר. דרך הסטטיסטיקות של הבלוג גיליתי שהפוסט של אתמול התפרסם במגזין חיים ברשת, בנענע. לקח לי כמה שניות עד שגללתי את הכתבה ומצאתי למטה את המשפט המייחס את הפוסט לבלוג, ומציין את רשיון השיתוף תחתיו פורסם. אה, וואלה, נכון.
זה היה מוזר, כי בשנים שאני וחברותי מנהלות את אתר ההורים הלול, פרסמנו את התכנים שלנו ללא רשיון שיתוף. פעם בכמה חודשים, חיפוש אקראי בגוגל מגלה לנו שמישהו אחר ברשת החליט לאמץ את הטקסטים שלנו, ולפרסם אותם תחת שמו. כל גניבה כזו מרגיזה, מכעיסה, מתסכלת מאוד. כשראיתי את הכתבה, בשניות הראשונות ניעור בי אותו אינסטינקט שצועק: "היי! גנבו לי!"
החוויה של פרסום תחת רשיון שיתוף חדשה עבורי, וזה חידוש מרענן ונחמד. קצת מוזר לי השימוש בתוכן מבלי לשלוח אפילו הודעה במייל – נכון, זה לא חלק מתנאי הרשיון, אבל בכל זאת היה נחמד אם היו אומרים משהו. בסופו של דבר, השימוש בתוכן, עם ייחוס הולם והפניה לבלוג, לא רק שאינו פוגע בי אלא אף תורם לי.
אז למה בעצם אנחנו לא מפרסמות את התכנים בלול תחת רשיון שיתוף? כיוון שאתר מסחרי מפסיד מכך שהתוכן שלו משוכפל וממוחזר במידה רבה מדי ברשת. זה עשוי לפגוע ב-SEO ועשוי לפגוע בהכנסות. ואילו לבלוג שלי יש שתי מטרות עיקריות: (1) לשרת את הרצון שלי לכתוב ו(2) לקדם את המוניטין המקצועי שלי. את שתי המטרות האלו, רשיון השיתוף מקדם.
מצד שני, לגלות אחרי כמה שעות דרך הסטטיסטיקות, שיש אתר קקיוני אחר שלקח את התוכן ופרסם אותו כלשונו, אבל ללא ייחוס, ובלי לפרסם תחת אותו רשיון, זה מרגיז.
נוב' 06, 2008 @ 02:58:54
אני לא מבין מה הבעיה, אם יש בעיה עקרונית עם שיתוף היצירות, למה בכלל להשתמש ברישיון הזה?
אם כבר, הייתי ממליץ לעדכן את הרישיון לCC-BY-SA-NC (שיתוף זהה- יחוס- לא מסחרי), שימנע מאחרים לדוג אותו למטרות מסחריות… או בכלל, לעשות רישיון עצמאי שקובע שאת תשמחי לאפשר את השימוש בחומר ללא כל תמורה בכפוך לאישור מראש …
זה התוכן שלך, הכל אפשרי
נוב' 06, 2008 @ 03:22:29
אני חייבת לציין שהיה לי מוזר קצת להיתקל בטקסט שלך בנענע, אבל בה בעת, זה גם שימח אותי, כי זה היה אחלה פוסט שראוי שייקרא על ידי יותר אנשים.
הבלוג שלי, וגם הפליקר שלי משותפים ב-NC-ND, גם כי אני מניאקית שאין לה בעיה עם זה שישתמשו לה בדברים, אבל שלא ממש אוהבת שעושים לה רמיקסים, וגם כי אני רוצה שאם גוף מסחרי כלשהו רוצה להשתמש בתכנים שלי – שיטרחו לבקש רשות קודם. ולשמחתי – סו פאר סו גוד (ככל שידוע לי לפחות)
נוב' 06, 2008 @ 04:54:43
אישית, אני בכלל היסטרית לפרטיות ולזכויות היוצרים בתכנים, כמו שאת יודעת היטב
, כך שאין סיכוי שאצטרף ל-CC, מה גם שכל דבר מקצועי שאפרסם ממילא יהיה כפוף למגבלות פרסום וזכויות יוצרים של כתבי עת אקדמיים, אז ניחא.
אבל אני חייבת להודות שהעורכת הראשית של ישרא גילתה הגינות מרשימה כששאלה אותי באחרונה אם אני מוכנה שפוסט שלי יתפרסם בעמוד הראשי. הם לא חייבים, אבל הם בני אדם. שאפו.
נוב' 06, 2008 @ 07:03:02
אפי, להכין רשיון עצמאי זו אפשרות שבכלל לא עלה על דעתי… נו, כל הקונספט הזה כאמור קצת חדש לי. רעיון נחמד
שרון, זה בהחלט כיוון אפשרי. מסתבר שאני צריכה לחקור עוד טיפה את הנושא הזה.
אורזת, את ההיסטריה שלך אני מכירה היטב
וחשבתי עליך כשכתבתי את הפוסט הזה… לגבי ישראבלוג, מהנסיון שלי איתם הם באמת בסדר גמור.
נוב' 06, 2008 @ 08:32:20
אפי – אתה העורכדין כאן, אבל למיטב הבנתי כדי להגיד 'אשמח לאשר את השימוש בחומר ללא תמורה בכפוף לאישור מראש' לא צריך רשיון מיוחד – אפשר להשאיר זכויות יוצרים רגילות ולהוסיף את המשפט הזה בתחתית הבלוג. ממילא, אישור מראש הוא לגיטימי בכל צורה של זכויות יוצרים, לא?
נוב' 06, 2008 @ 16:05:53
דרומי, המשפט הזה בעצמו הוא רישיון…
נוב' 10, 2008 @ 17:33:56
דרומי, אני אמנם לא עו"ד (ונדמה לי שגם אפי לא…), אבל נראה לי שהמשמעות של לכתוב "אתם מוזמנים להשתמש בחומר שלי כל עוד תבקשו רשות מראש" היא משמעות חברתית. כלומר, מבחינה משפטית זה באמת חסר משמעות (כי אתה פשוט מציין את ברירת המחדל החוקית) אבל זה מעביר תחושה מצד אחד שאפשר לקחת, ומבחינתך זה בסדר גמור ואף אחד לא צריך להרגיש שלא בנוח לפנות אלייך בעניין הזה, ומצד שני מחדד את התחושה שהחומר לא פרוץ ויש לו אבא ואמא. זה לא מסר שעובר בהכרח בצורה מודעת, אבל אני מוצאת אותו אפקטיבי.
ולגבי ה"רשיון עצמאי", אצלי בפליקר יש תמונות שאני משחררת תחת CC מותאם אישית, ואני מגדירה אותן כחופשיות לשימוש "לא מסחרי לא פוגעני" (עם הזמנה לפנות אלי אם מישהו לא בטוח אם הוא נופל בהגדרות האלה), בדיוק מהסיבה שהרשיונות השבלוניים לא מתאימים לי בדיוק.
נוב' 12, 2008 @ 17:44:38
האם כל הצהרה שעונה על השאלה "באילו תנאים אני מסכים שתשתמשו בדברי?" נחשבת כרישון שימוש?
נוב' 12, 2008 @ 17:58:30
יונתן קלינגר הסביר פעם שרשיון בנוסח creative commons בעצם מתיר את מה שעל פי החוק אסור בברירת מחדל. אני לא מומחית (רחוק מכך…) אבל למיטב הבנתי התשובה היא כן, כל הצהרה שתכתוב, תתפוס כרשיון מסוג זה.
נוב' 13, 2008 @ 09:03:31
איציק, סעיף 11 בחוק זכות יוצרים מגדיר את זכות היוצרים כ"זכות הבלעדית לעשות ביצירה, או בחלק מהותי ממנה, פעולה, אחת או יותר, כמפורט להלן, בהתאם לסוג היצירה". סעיף 47, שמתייחס להפרת הזכות, קובע "העושה ביצירה פעולה מהפעולות המפורטות בסעיף 11, או מרשה לאחר לעשות פעולה כאמור, בלא רשותו של בעל זכות היוצרים, מפר את זכות היוצרים (אלא אם…)".
כלומר, ברגע שאתה מצהיר בדרך כלשהי שאתה מסכים שישתמשו ביצירה שלך (בכלל או בתנאים מסוימים) אתה בעצם נותן את רשותך ולכן מי שמשתמש בה לא נחשב כמפר. כמו שאתה רואה, החוק לא מגדיר איך צריך לתת רשות – אפשר להרשות בחוזה ארוך ומפורט, אפשר לתת רשות בצורת רשיון CC סטנדרטי, אפשר לתת את הרשות בע"פ או במייל אם מישהו ביקש ממך באופן ספיציפי, ואפשר לומר "קחו, תעשו מה שאתם רוצים, רק תעדכנו אותי" וזה לא יחשב פחות כ"מתן רשות".
זו המהות שחשובה, לא הצורה.