בלעדי! למה לא אצפה בחדשות ערוץ 10 או ערוץ 2 הערב

16 תגובות

האמת היא שאני לא ממש צופה בערוץ 2 או בערוץ 10 כבר זמן רב. פשוט אין לי מה לראות שם, מצטערת. אני בטוחה שהם מסתדרים טוב בלעדי. אבל היום יש לי סיבה טובה שלא לצפות בהם. שני הערוצים ראיינו את יגאל עמיר וישדרו את הראיון היום. הם מציגים את הראיון כהישג עיתונאי מיוחד (על הבלעדיות אין מה לומר, זה הרי מגוחך) ומתכוונים לשדר אותו במהדורת החדשות המרכזית.

אני לא יודעת מה נאמר בראיון, וזה גם לא מעניין אותי. גם את הציטוטים באינטרנט לא קראתי. אני לא מתעניינת ולא מעוניינת לקרוא או לשמוע מה הנבלה הזה אומר. ממנו שמענו מספיק, בחקירות ובמשפט. שם הסבר, מחשבה או אמונה שהוא מביע, לא מעניינים אותי. אין הצדקה לרצח פוליטי* ואין מקום לאפשר הצדקה שלו. חברה דמוקרטית לא צריכה לתת במה למעשים כאלו, ולראיין את הרוצח, משמעותו לפתוח פתח ללגיטימציה של המעשה. אנחנו צריכים לומר בצורה הכי גורפת והכי חד משמעית – לא מעוניינים לשמוע.

הבעיה כמובן היא שיש רבים אחרים שמתעניינים.
יש את אלו שפשוט יצפו בכל דבר שימכרו להם. צרכני הרייטינג והריאליטי – יאללה, נשמע מה יש לו לומר. ראיון בלעדי! תגביר, תגביר.
יש את אלו שירצו לשמוע מתוך תפיסת "הכר את אוייבך".
ויש כמובן את הציבור הגדול (כמה גדול? אני לא בטוחה שאני רוצה לדעת) שבכלל רואים במפלצת גיבור ישראל.

שאלתי את עצמי האם בכך שאני אכתוב על עצם הראיון, לא אתן לגיטימציה לקיומו? אבל כשקראתי הבוקר את מה שכתב אורי קציר, הבנתי שהוא צודק. זה לא משהו שצריך לעבור עליו בשתיקה, והחרמת הצפייה בראיון הערב היא צעד קטן ושקט שיעבור מבלי שיורגש. לא שהבלוג שלי הוא מה שיעשה שינוי בציבור הישראלי, אבל לכל הפחות צריך לכתוב את זה.

* לפני שמישהו יכתוב את זה – אין הצדקה כמובן לשום רצח, אבל רצח פוליטי הוא פגיעה בציבור שלם ובכל החברה, ולכן הוא מגונה במיוחד.

נומה נומה? היי!

5 תגובות

(בפוסט הזה יש כמה סרטונים – קוראי google reader מוזמנים להכנס לבלוג כדי לצפות).

מייקל ווש, פרופסור לאנתרופולוגיה, שאחראי בין היתר לסרט הבא, פרסם וידאו הכולל הרצאה בנושא "היכרות אנתרופולוגית עם you tube". (דרך Sociological Images)

ווש סוקר את ההיסטוריה של יוטיוב, דרך גיבורי התרבות לרגע, השערוריות, והאינטראקציה הקהילתית והבין-אישית שנוצרת באתר. הסרט משובץ בפנינים מקסימות של יצירתיות ולכן הוא מהנה גם מעבר לתפיסה האנתרופולוגית המעניינת שהוא מציג.

גם אני!

חלק גדול מהתופעות שהסרט מתאר, מתחילות בניצוץ של מקוריות או יצירתיות, ונענות בפרץ של רימיקסים או חיקויים של המקור, שלעיתים אפילו עולים על המקור. סוג של השראה מקוונת. דוגמא נחמדה שאני אוהבת לתת לסוג הזה של אינטראקציה, מתחילה בסרטון הבא, של בחור עקשן מאוד בשם נח, שצילם את עצמו יום יום, במשך שש שנים, ואז ערך סרטון מכל הצילומים האלו.

בין כל סרטוני התגובה, מצאתי שנים חמודים במיוחד. הראשון מראה הריון ב-20 שניות

בשני בן מצלם תמונה של עצמו כל יום – טייק-אוף חינני על נח, ובאותה הזדמנות גם על עוד כמה להיטי רשת.

לחלל הריק

ווש מדבר בין היתר על מה שהוא קורה "קריסת ההֶקשר".  מי שמצלם את עצמו מדבר ומפרסם את הסרטון ביו-טיוב, למעשה עושה זאת בחלל הריק. הוא אינו רואה את האנשים שאליהם הוא מדבר, הוא אינו יודע מי יצפה בו, מתי ובאיזה הקשר. הוא אינו יודע איזו תגובה הוא יעורר ואינו יכול לשלוט בכיוון שאליו יתפתח (או לא יתפתח) הסרטון שהוא העלה.

לדעתי מה שהוא מתאר נכון, עד לגבול מסויים – עד שנוצרת הקהילה. כשאנחנו כותבים בפורום אנחנו בדרך כלל מכירים לפחות חלק מהכותבים הקבועים, אנחנו מכירים את הדינמיקה של  הקהילה שבה אנחנו משתתפים, וכך אנחנו יכולים לצפות לתגובות מסוג מסויים. כללי הנטיקט בעבר תמיד המליצו לצפות מעט בקהילה שאליה מצטרפים, לקרוא מבלי לכתוב, כדי לדעת מה מקובל ולהכיר את המשתתפים. אבל ברשת של ימינו, שבנויה בצורה של חלקיקים המתקשרים זה לזה בצורות רבות ושונות, קשה לזהות את הקהילה.

אם אני אפרסם היום סרטון ביוטיוב, באמת אין לי דרך לדעת מי יצפה בו וכיצד הוא יתפרש. אולם אם אפתח וידאו בלוג ואפרסם סרטון אחר סרטון, עם הזמן עשויה להתפתח קהילה קטנה של קוראים קבועים ומגיבים קבועים. ממש כמו בבלוג "רגיל" – גם בלוג הוא מבודד ונטול הקשר במידה מסויימת, עד שהוא משתלב בתוך קהילת בלוגים, ומפתח את קהל הקוראים והמגיבים היוצרים עבורו את ההקשר.

עם זאת, נכון מאוד שהעידן הנוכחי הוא עידן ה"פוסט קהילות". הרבה יותר קשה להשתלב ולהכיר קהילות ברשת חברתית, בבלוגים או באתרי מידה חברתית אחרים. זה מורכב יותר ולוקח הרבה יותר זמן.  הגיע הזמן לכתוב מחדש את הנטיקט, ולהוסיף מפת דרכים.

תני לי בבקשה אתר כזה, בסגול

11 תגובות

יש בדיחה עתיקה שפגשתי כשהתחלתי לעבוד בתחום המחשוב – מה היה קורה אם אדריכלים היו צריכים לעבוד כמו מפתחי אתרים. הגילגול שאני פגשתי לראשונה לא התייחס כמובן לאתרי אינטרנט, אלא לפיתוח מערכות, אבל הבדיחה לא השתנתה, רק הכותרת. עוד דבר שלא השתנה, זה הלקוחות.

הבדיחה הזו היא בכלל לא על מפתחי אתרים, או תוכניתנים, היא בעצם על מנתחי מערכות. נכון שעדיין יש מנהלים רבים שחושבים שאפשר לוותר על ניתוח המערכת, ולדלג ישר מדרישות המשתמש אל מסמך האפיון הטכני (או באתרי אינטרנט- היישר אל היישום). אבל לתפישתי, ניתוח המערכת הוא שלב קריטי בהקמה של כל מערכת, תהה אשר תהה.

אגב מנתח מערכת, נתקלתי כמה פעמים בשם אחר לתפקיד הזה: "מְאַפְיֶין", מהשורש "אפיון". אני מניחה שזה על אותו משקל של "מְפָתֶחַ" במקום תוכניתן. את המילה "מפתח" שמעתי בעיקר בהקשר של יישום מערכות או אתרי אינטרנט מעל סביבת פיתוח עשירה בכלים ורכיבים. מי שבעיקר כותבים קוד עדיין נקראים תוכנתנים או מתכנתים. על אותו משקל, נראה לי ש"מאפיין" הוא מי שמספק הגדרות להקמה של מערכת מחשוב או אתר אינטרנט בתוך סביבה (או תפישה) מוגדרת מראש. מי שצריך לתכנן את המערכת מאפס, יישאר תמיד מנתח מערכת.

עבודתו של מנתח המערכת נעה לעיתים קרובות בין תרגום לפסיכולוגיה. במקרה הטוב, מה שהלקוח מבקש הוא ברור, ישים והגיוני, ויש לתרגם אותו למסמך שיאפשר לצוות הפיתוח לישם על פיו את בסיס הנתונים, המסכים, התהליכים וכו'. אבל ברוב המקרים, הלקוח רואה בעיני רוחו משהו מעורפל, מבוסס על התוכנה או האתר החביבים עליו ("כמו פייסבוק, אבל שאפשר גם להכניס נוסחאות כמו באקסל". נראה אתכם שומרים על הבעה מתעניינת ומנומסת מול משפט כזה). מנתח המערכות צריך לפענח מה בעצם הלקוח מתכוון – ופה האתגר האמיתי.

כבר קרה לי שהלקוח ביקש ממני מערכת workflow מתוחכמת בעלות מטורפת שתחייב משרה שלמה רק לצורך תחזוקה שלה. אחרי שלושה ימים של פגישות שכנעתי אותו שהוא בעצם צריך מערכת לניהול ומעקב אחרי משימות – פשוטה יותר, נוחה יותר, גמישה יותר – וזולה יותר.
יש כמובן גם מקרים הפוכים, ופה הבעיה גדולה בהרבה. פרויקט מסויים שהגעתי אליו בשלב מתקדם יחסית, היה פרוייקט פשוט של אתר בפורטל הארגוני. לכאורה הכל היה ברור, אפילו קיבלנו מהלקוח מסמך עם תרשים סכמאטי של האתר שהוא רוצה. גם התשתית היתה ברורה וידועה (בארגון יש MOSS) ואפשר להתחיל מיד ולפתח. כשהאתר היה מוכן והוצג ללקוח, התברר שהתוצאה רחוקה מאוד ממה שהלקוח ראה בעיני רוחו, וככל שנשאלו יותר שאלות והתקבלו יותר הערות, התברר שהלקוח מעוניין במשהו מתוחכם בהרבה, רחוק ממה שהתשתית מספקת לו, ומחייב עבודה רבה נוספת [1]. בשלב הזה, כשהצטרפתי לפרוייקט, ביצענו אפיון מפורט של האתר, אשר גם קיבל את אישור הלקוח, אבל כבר באווירה עכורה ועצבנית עקב הזמן הרב שעבר והעבודה שהושקעה לשווא.

השאלה שאנחנו צריכים לשאול את הלקוח היא לא מה הוא רוצה, אלא מה הוא צריך. מלכודת נפוצה מאוד היא לשמוע מהלקוח מה הוא רוצה, ולתת לו בדיוק את זה. יש לנסות ולהבין את תהליכי העבודה שלו, ומה הוא מעוניין להשיג באמצעות המערכת. מי ישתמש בה? איזה מידע יוזן דרכה? ומתי. מתוך הבנת הצרכים האלו, אפשר להציע ללקוח את הפתרון המתאים לו.


[1] זה נושא לפוסט נפרד – יתרונות וחסרונות של פיתוח על תשתיות תוכנה.

בלגן במשכן

2 תגובות

מי שהציץ בפרופיל שלי ב- linkedin, ראה שאני עובדת ביחידת המחשוב של הכנסת. העבודה שלנו מושפעת כמובן מהעונתיות שמאפיינת את עבודת המשכן. אמנם פגרת הכנסת אינה ממש פגרה, אבל היא מאפשרת לנו עבודה רגועה יחסית (למי שתהה, עובדי הכנסת בהחלט עובדים בפגרה) ואילו תקופת המליאה מתאפיינת במתח ובאינטנסיביות שבארגונים רבים אחרים מוגדרים כתקופת חירום.

הדבר המשונה ביותר הוא ההשפעה של הפוליטיקה על מה שאנחנו עושים. תמיד התעניינתי בהתפתחויות פוליטיות. אני מאמינה גדולה בדמוקרטיה ובחשיבות של מעורבות הפוליטית מצד האזרחים – מעורבות שאינה חייבת לבוא לידי ביטוי בחברות במפלגה או בהשתתפות בהפגנות, אבל לפחות ביציאה מהאדישות הכוללת.

דווקא בתקופה שחלפה מאז שהתחלתי לעבוד פה, מצאתי את עצמי לא פעם עמוסה כל כך שלא יכולתי אפילו לבוא לישיבות ועדה בנושאים הקרובים לליבי. אבסורדי. אני נמצאת במקום שכולו רוחש פוליטיקה ועשייה פוליטית, והכל כאילו עובר מעלינו, לא נוגע בנו.

עד שזה כן. כבר כמה שבועות שהמקום רוחש שמועות ותיאוריות – תקים ממשלה? לא תקים ממשלה? וכולם חושבים רק על דבר אחד – פגרת בחירות. כל לוחות הזמנים, התוכניות והפעילויות לחודשים הקרובים צריכים להיעצר ולעבור ארגון מחדש, כשהכנסת משנה בבת-אחת את סדרי העדיפויות שלה, ומגדירה מחדש את הקדימויות של מרבית פעילויות המחשוב. אני מכירה כמה מנהלי פרוייקטים שהמצב כזה היו חותכים את הורידים.

לפחות אי אפשר לומר שמשעמם פה.

המשבר הכלכלי פוגע לי בצלחת

13 תגובות

כשהגעתי לפני ראש השנה למחלקת הבשר בסופר, בכוונה לקנות כמה נתחים טריים, קידם את פני מקרר ריק ועגמומי. הנחתי שהארבה שמכונה גם עמישראל הקדים את קניותיו וזו הסיבה למחסור בבשר. אולם התמונה הזו חזרה על עצמה גם בתום החג וגם בשבוע שאחר כך. כשחקרתי את הקצב הוא בישר לי שהבעיות מתחילות אצל הספק, בכלל לא אצלם.

פניה לשירות הלקוחות של תנובה (שענו מהר! כלהכבוד), אישרה את דבריו:

שלום אדוה,

אנו מודים לך על גלישתך לאתרנו .

לאחרונה חלו במפעל "אדום אדום" שינויים מרחיקי לכת. היו פרסומים רבים בעיתונות הכלכלית, בקשר לכך.

המפעל עבר ארגון מחדש ובמסגרתו, הופסק ייצור ושיווק מוצרי מדף באריזות סגורות, וכן גם הופסק הייצור של חלקים מסוימים.

את רוב המוצרים ששווקו באריזות סגורות, ניתן לרכוש בקצבייה של רשת השיווק, על פי משקל.

מצטערים אם נגרמה לך אי נוחות כלשהי בשל כך.

להלן הרשימה העדכנית של המוצרים שאנו היום משווקים.

צלי, כתף, חזה, פילה מדומה, אנטריקוט, אסאדו, צוואר, צלעות, עורף, אוסובוקו, סינטה, פילה

רשימת המוצרים שירדו מהמגוון:

שייטל, כף, וייסבראטן, צ'אך, אווזית.

בברכה

חג שמח וגמר חתימה טובה

אתי

מוקד שירות צרכנים

הממ. מישהו רואה פה עיקביות? מה משותף לנתחים שירדו מהייצור? כמעט כל הנתחים דלי השומן. השייטל המצויין, האווזית, והכף… איזה באסה!

נכון שקניית בשר היא דבר יקר למדי, אבל נהנינו מאוד לאכול ארוחות דלות שומן, עם בשר אדום. וזהו. נגמר.

אוף.

רשומות ישנות יותר

Follow

Get every new post delivered to your Inbox.

הצטרפו אל 37 שכבר עוקבים אחריו