שש בבוקר

לאחרונה החליט בעלי היקר שגם הוא רוצה לרדת במשקל. לכבוד זה פצחתי בפרץ בישולים חדש שמטרתו לספק למשפחה את מה שבעלי כינה "התזונה הגרגירית שלי". הרבה מאוד ירקות, דגנים מלאים, הכל דל שומן ככל הניתן. בין היתר גיליתי שהתחילו למכור בסופר בשר טחון 6% שומן – פחות מעוף טחון – מה שיאפשר לי להתחיל בקרוב לחגוג על קציצות אמיתיות וספגטי בולונז…

קבלו כמה מתכונים נחמדים ודלי שומן:

מרק עדשים כתומים וגזר בניחוח עגבניות

(8 מנות)

החומרים:
250 גר' עדשים כתומות
3 גזרים קטנים
1 בצל בינוני
1 קופסה רסק עגבניות
תרסיס שמן
1.5 ליטר מים
2 כפיות אבקת מרק עוף, פפריקה מתוקה, פלפל שחור טחון

אופן ההכנה:
פורסים את הגזרים והבצל לפרוסות דקות.
מחממים את סיר המרק ומרססים שמן. מאדים את הירקות תוך כדי ערבוב כ-5 דקות.
מוסיפים את העדשים ומאדים כדקה נוספת.
מוסיפים את יתר חומרי המרק.
מבשלים כ-45 דקות, או עד שהעדשים יתרככו.

ערכים תזונתיים למנה:
111 קלוריות
8 גר' חלבון
16 גר' פחמימות
1 גר' שומן
8% קלוריות שמקורן בשומן

וחברתי הדר ציינה כי יש בכל מנה נקודה אחת של שומרי משקל.

ירקות בתחמיץ

6 מנות

החומרים:
6 קישואים צעירים וקשים עם קליפה יפה
2 פלפלים צהובים או אדומים
4 בצל ירוק/ נענע (לפי הטעם)
תרסיס שמן

לתחמיץ:
1/2 כף שמן בית
3-4 כפות חומץ בלזמי
2 שיני שום כתושות
מלח ופלפל שחור טחון גס

אופן ההכנה:
מנקים את קליפת הקישואים מפגמים.
חותכים את הקישואים והפלפלים לרצועות.
מרססים שמן על מחבת פסים, מחממים וקולים את הירקות כ-5 דקות תוך ערבוב מדי פעם, עד שיתרככו מעט. מעבירים לקערה.
קוצצים את הבצל הירוק או הנענע ומוסיפים לירקות.
מערבבים את חומרי התחמיץ ומוסיפים לירקות.
נותנים לירקות לעמוד בתחמיץ לפחות חצי שעה לפני ההגשה.

אפשר להגיש בטמפרטורת החדר או מהמקרר.

ערכים תזונתיים למנה:
61 קלוריות
3 גר' חלבונים
11 גר' פחמימות
3 גר' שומן
30% קלוריות שמקורן בשומן

כרעי עוף עם יין בתנור

(6 מנות)

החומרים:
6 רגלי עוף ללא עור, חתוכות לשניים
2 כוסות יין לבן
4 עגבניות
10 שיני שום
2 בצלים בינונים
פפריקה מתוקה, פלפל שחור גרוס

אופן ההכנה:
מחממים תנור ל-200 מעלות.
חותכים את העגבניות והבצל לפרוסות עבות. מקלפים את שיני השום.
מתבלים את העוף בפפריקה ופלפל.
מסדרים את העוף והירקות בתבנית צלייה ושופכים מעל את היין.
מכסים את התבנית ומכניסים לתנור למשך כשעה וחצי. מספר פעמים תוך כדי הצלייה יש להרטיב את העוף באמצעות הרוטב ולוודא שכל העוף והירקות נמצאים בתוך רוטב ולא מתייבשים.
לאחר כשעה חצי, יש להסיר את המכסה ולהחזיר לתנור להשחמה.

ערכים תזונתיים למנה:
136 קלוריות
14 גר' חלבון
6 גר' פחמימות
2 גר' שומן
13% קלוריות שמקורן בשומן

אורז מלא מעורב עם ירקות

(6 מנות)

החומרים:
1.5 כוס אורז מלא מעורב (מיקס קלאסי של סוגת)
2 קישואים
2 עגבניות
1.5 כפית אבקת מרק
פפריקה, פלפל, מלח לפי הטעם
1 כף שמן
3.5 כוסות מים רותחים

אופן ההכנה:
לחתוך את הירקות לקוביות גדולות. לחמם שמן ולאדות קלות.
להוסיף את האורז, לערבב ולתבל.
להוסיף מים רותחים, לכסות ולהעביר לאש קטנה.
לבשל כ-40 דקות עד שרוב המים נספגו. בתום הבישול לכבות את האש ולהשאיר מכוסה עוד 5 דקות.

ערכים תזונתיים למנה
216 קלוריות
5 גר' חלבון
42 גר' פחמימות
4 גר' שומן
16% קלוריות שמקורן בשומן

בשבוע הבא אני אמורה להשלים את הראיון האחרון שלי. זו הזדמנות טובה לומר שוב תודה לכל הנחקרים שתרמו את זמנם ואת סבלנותם לטובת המחקר שלי.

ועכשיו אני פונה שוב אליכם, ומבקשת מכם להקדיש כמה דקות כדי למלא שאלון קצרצר (בחיי).

השאלון הזה מיועד לכל מי שלא לקח עד היום חלק במחקר (בראיונות או בשאלונים קודמים שהפצתי).

למילוי השאלון

אשמח מאוד אם תשתתפו וכמובן תשתפו ותפיצו!

יום ההולדת שלי השנה היה נהדר. גם ביליתי עם אהובי בחופשה נפלאה ברומא (המלצות למסעדות יינתנו בשמחה), גם חגגתי עם משפחתי האהובה את החלפת הקידומת. יעלי נולדה לפני שלוש שנים, יום לפני תאריך יום ההולדת שלי ומאז אנחנו חוגגות בצוותא וגם עם עמית, בכורתי, שנולדה עשור לפניה ובשלהי חודש ינואר. אז יום הולדת אצלי הוא אירוע נחמד שתמיד קשור כך או אחרת גם לילדים, שאני אוהבת מאוד.

אבל יום ההולדת שלי לפני שנה נראה אחרת. את יום ההולדת הקודם שלי ביליתי בבית החולים אסותא ואף שבעלי עשה כמיטב יכולתו להנעים את זמני, מצב הרוח שלי לא היה מרומם במיוחד. שבועיים קודם לכן מיררתי בבכי מול מקל פלסטיק לבן שעליו מתנוססים שני פסים ורודים.

לקח לי שנה לשבת ולכתוב את הפוסט הזה. אולי זה קשור לחינוך שקיבלתי, שלא מדברים על כל "הדברים הנשיים האלו" בציבור. אולי זה קשור לכך שבמדינה שבה כולן מדברות על הריון ומנסות להרות, קצת לא נעים לדבר על הפסקת הריון. אולי סתם לקח לי זמן להתבשל עם זה.

שנתיים אחרי הלידה של יעל, עדיין לא התאוששתי – נפשית או פיזית – מההריון הקודם והניתוח הקיסרי. ובכלל, זה לא היה חלק מהתוכנית שלי, להביא עוד ילד. לא היה לי ספק שאני רוצה להפיל את ההריון ומהר ככל הניתן. הבחילות שליוו אותי בשלב הזה עזרו להזכיר לי למה אני רוצה להזדרז. הפלה זה לא כיף. כבר עברתי פעם אחת הפלה לא מתוכננת ואני לא מאחלת את זה לאף אחד. ובכל זאת, לא לרצות לעבור הפלה זו לא סיבה לעבור הריון.

אז מה עושה בישראל אשה נשואה בת 39 שרוצה לעבור הפלה? ניגבתי את הדמעות והתיישבתי על האינטרנט למצוא מידע עדכני בנושא. היום, אגב, כבר יש אתר pro-choice שנותן את כל המידע על הפסקת הריון. התברר לי שהפלה בישראל מחייבת אישור ועדה שמתכנסת בבית החולים וצריכה להמליץ האם לאשר את ההפלה או לא. על פי חוק ישנם קריטריונים מאוד ברורים – ומאוד מצומצמים – שמאפשרים להתיר לאשה להפיל:

• האשה היא למטה מגיל 18 או מלאו לה 40 שנה.
• ההריון נובע מיחסים אסורים לפי החוק הפלילי (אונס או גילוי עריות) או שהוא מחוץ לנישואין.
• הוולד עלול להיות בעל מום רפואי או נפשי.
• המשך ההריון עלול לסכן את חיי האשה או לגרום לאשה נזק גופני או נפשי.

גיל 39 זה כמעט 40, אבל עוד לא. עשיתי אולטארסאונד שלא יכול היה לגלות דבר לגבי בריאותו של העובר (מוקדם מדי), רק אישר שאכן אני מאוד בהריון. ולגבי נזק לי, הריון נוסף כנראה יביא אותי לתפוח למימדים בסדר גודל חדש שעוד לא היכרתי, אבל ללא נזק פיזי מוכח אחר (טפוטפו).

בפורומים קראתי סיפורים על המפגש עם ועדות ההריון. גיליתי שאני לא לבד בתחושת המצוקה, שאני במלכוד ואין לי מה לעשות. גיליתי שנשים רבות משקרות לועדה. בכתבה בהארץ הוצגו נתוני משרד הבריאות לפיהם יותר ממחצית הפסקות ההריון נובעות מ”יחסים אסורים”, או במילים אחרות – האשה מספרת שהילד לא מבעלה והועדה מאשרת. אולי בגלל שלשקר על הסעיפים האחרים קשה יותר? השקרים האלו, מתברר, יכולים אחר כך להתנקם באישה כיוון שהרישום על כך שעברה הפלה בגלל ילד שאינו מבעלה יכול לשמש את הבעל בבית הדין הרבני, אם וכאשר.

נתונים סטטיסטיים מחביאים מאחוריהם סיפורים מעניינים. למשל, 2% מהפונות לועדה לא מקבלות אישור. מה עושות אותן מאות נשים בשנה שאינן מקבלות אישור? מה אני אעשה אם לא אקבל אישור? בשלב הזה  התחלתי לחשוב על האפשרות שזה יקרה. להביא ילד רביעי זה לא סוף העולם. “אם לשפוט על פי נסיון העבר”, אמר לי בעלי, “הוא כנראה יצא די חמוד”. אבל מה זה יעשה לי? מה זה יעשה לזוגיות שלנו שנאבקת לשרוד בכל הריון? מה זה יעשה למצב הכלכלי שלנו ולרווחתם של הילדים האחרים? המחשבה על תינוק בבית מחממת ונעימה, אבל רק כאשר דחפתי את כל יתר המחשבות לארון קטן ואיימתי עליהן שישתקו.

אזרתי אומץ והתקשרתי לבית החולים הקרוב למקום מגורי וביקשתי לדבר עם העובדת הסוציאלית של הועדה להפסקת הריון. היא שמעה במה מדובר – אמרתי לה את האמת – והציעה לי להנדס שקר מפורט יותר: “זה הטלפון של ד”ר פלוני אלמוני, הוא עובד איתנו. תבקשי ממנו מכתב שאומר שאת סובלת מבעיה נפשית ולכן את צריכה להפיל”. אה, להמליץ לי לשקר שהזדיינתי עם גבר אחר זה לא מספיק מקצועי. אם כבר לשקר, אז שיהיה עם רופא פסיכיאטר. מעניין איך שקר מתועד כזה יוכל להתנקם בי בעתיד. אולי בתחקירים ביטחוניים או אם ארצה להתמודד על איזה תפקיד בכיר. היה לי ברור שלועדה בהדסה עין כרם  כבר לא אגיע.

אם כך, הפלה לא חוקית? איך בכלל מוצאים רופא שיסכים לעשות את זה? אני מוכנה לשלם, אבל אני לא מוכנה לסכן את הבריאות שלי בשביל זה.

הישועה נמצאה לבסוף בדמות בית החולים אסותא, שהיו מי שתיארו את הועדה להפסקת הריון שם בשם המחמיא (באמת!) “חותמת גומי”. בדיוק מה שהייתי צריכה. אני מקווה שאני לא עושה עכשיו בעיות לבית החולים הזה להמשיך ולאשר הפסקות הריון גם לנשים שבתי חולים אחרים היו מצקצקים בפניהן ושואלים אם יש לה מכתב מפסיכיאטר או אם היא בטוחה עם מי היא שכבה לפני שהתעברה. אין לי מושג כמה זה היה עולה לי בבית חולים אחר – לאסותא שילמתי 2000 ש”ח וזו היתה מתנת יום ההולדת שלי לעצמי.

העובדת הסוציאלית באסותא היתה חמה וסימפטית. היא מילאה איתנו טופס בגודל מפת שולחן וסיכמה עם יתר חברי הועדה ש-39 הוא מאוד קרוב ל-40 ואפשר לאשר על בסיס הגיל. את האישור קיבלנו מיד ומשם המשכתי לחדר הניתוח, הרדמה, גרידה והתאוששות. החיים שלי חזרו למסלולם.

מאז, הצער והחרטה על ההפלה שעשיתי מלווים אותי… לא, בעצם לא. אני שלמה עם ההחלטה שקיבלתי ומלאת הקלה על הפתרון שנמצא בדמות בי”ח אסותא, שמנע את הצורך לשקר או לעבור הפלה בלתי חוקית. אני עדיין כועסת על כך שהחוק במדינה שלי מחייב נשים להיות במצבים כאלו. הגיע הזמן לשינוי.

לפני כמה חודשים החלטתי שמגיע לי לקחת פסק זמן קצרצר מהריצה המטורפת של היומיום ונרשמתי לכנס TEDxJerusalem. כנסי TEDx הן גירסאות מקומיות בלתי תלויות של כנס TED הידוע שאני מניחה שכולם מכירים (ומי שלא מכיר, קדימה).

ההרשמה היתה קצת מפתיעה, כיוון שבניגוד לכנסים אחרים שבהם כל שנדרש הוא להרשם מוקדם מספיק ולשלם כסף, פה התבקשתי למלא טופס ארוך ולנמק מי אני ולמה מגיעה לי הזכות להשתתף בכנס. אין לי מושג אם מדובר באמצעי לסינון (המוני ישראל צובאים על הפתחים?), נסיון לשמור על רמה גבוהה במיוחד של משתתפים (המוני בית ישראל הערסים צובאים על הפתחים?) או סתם שכפול של מה שקורה במקומות אחרים, אבל זה היה משעשע. מעניין מה הקריטריונים והאם יש מישהו שלא הצליח להכנס. יכול להיות שהנכונות למלא את הטופס היא הקריטריון העיקרי. בכל אופן, אחרי מספר שבועות הגיעה התשובה החיובית ויכולתי לשלם ולהודיע לכל העולם שב-10 בדצמבר יסתדרו בלעדי.

התארחנו ב-YMCA בירושלים, מבנה אבן יפייפה ואינטימי. באולם אחד התקיימו ההרצאות והשני הוקדש לשתיה וכיבוד. קיבלנו מתנה נחמדה בדמות ספר מתוך רשימת הספרים שהיו מועמדים לפרס ספיר. גם מזג האוויר היה לטובתנו, קריר אבל נעים. אמנם חלק מהמטרות של הכנס הן לפגוש אנשים אחרים, אבל אני זכיתי במקום זה בהפתעה נעימה בדמות יגאל, ידיד ותיק שנמלט גם הוא מהמשרד. אני חושבת שזה רק הוגן.

הכנס כלל שילוב של הרצאות ומופעים אומנותיים. מאוד אהבתי את מופע הפתיחה של להקת ורטיגו, ואת ההופעה של עמית כרמלי ששיתף את הקהל בצורה מקסימה.

אחד המרצים הראשונים היה פרופ’ אמיר עמדי שתיאר מחקר מדהים המאפשר לעיוורים "לראות" בעזרת צלילים. הטכנולוגיה שפותחה סורקת את התמונה וממירה אותה לצלילים, והעיוור לומד כיצד לתרגם את מה שהוא שומע לתמונה. עמדי הסביר שגם כאשר רק שומעים מילים בעזרת צלילים, המח מפעיל את האזור בקורטקס הראייה שאחראי לקריאה. תוך כדי גם למדנו בעצמנו איך לראות בעזרת שמיעה.

אמיר למד איתי בתיכון, בכיתה המקבילה, בחור חכם ומוכשר. לצערי טקס הסיום שלנו היה לפני עידן יוטיוב, אחרת הייתי יכולה לשים פה את הסרטון של סולו הסקסופון המדהים שהוא ניגן אז, לפני 23 שנים… ההרצאה של אמיר, מעבר לכך שהיתה מעניינת מאוד, עוררה בי מחשבות נוגות. הנה בחור שהתחיל באותה נקודה כמוני, ואפילו בחר באותו תחום דעת שבו אני בחרתי, מדעי החיים (אי שם בתחילת הדרך). והנה, 23 שנים אחר כך, הוא פרופסור באוניברסיטה, מוביל צוות של מדענים בפיתוח מהפכני שמשנה את חייהם של אנשים.

ואני? איזה השגים מרשימים אני יכולה להציג? גורנישט. יגאל אמר שאלו מחשבות שמעידות שאנחנו מזדקנים. כן, זה כנראה חלק מזה. החודש החלפתי קידומת ואני מניחה שזה אחראי גם כן למחשבות העגמומיות האלו. אז כנראה אני כבר לא ארפא סרטן ולא אעזור לעיוורים לראות שנית. כנראה עיקר ההישגים שלי יהיו אישיים: אגדל את ילדי כמיטב יכולתי, אפרנס את משפחתי, אוהב את יקירי. אוריד עוד 20 קילו. גם זה משהו.

וחזרה לכנס. מיכל אנסקי נתנה לנו זווית ראייה מעניינת על אוכל וגלובליזציה (ואני חשבתי יווווו כמה שהיא גבוהה!)

ינקי מרגלית דיבר על המהפכה החדשה, מהפכת “עשה זאת בעצמך”. אני מודה שקשה לי לראות מעבר לפינה מצב בו כל אחד מאיתנו מייצר כל דבר שהוא צריך, אבל אולי זה פשוט קוצר הרואי שלי ובעוד 30 שנה זה כבר יהיה ברור מאליו. בכל אופן, ההרצאה היתה מרתקת, ומשכנעת, מפיו של אדם שבין יתר הדברים מוביל היום את היוזמה הישראלית להגיע לירח…

ד”ר לירז לסרי דיברה על טרנדים ומגמות, תחת הכותרת “Different like everyone else”. מעניין מאוד, גם בהיבט של תופעות שמשנות היום את החברה וגם כיצד אנשים וילדים תופסים את האופן בו הם משתלבים בחברה.

עוד שתי הרצאות ששלא היו מלמדות במיוחד אבל ממש מעניינות ומעוררות השראה, היו של פיבן וגדעון עמיחי.

היה שווה ביותר. אני כבר מחכה לשנה הבאה. אולי נתראה שם?

לא שילבתי את כל ההרצאות – כולן זמינות באתר הכנס. תהנו!