אופס! חזרה ליומן האכילה

רשומה רגילה

כן, יצאתי מאיפוס. יש להודות באמת.

אחרי חודשיים שבהם הצלחתי לאכול בלי יומן האכילה ולמרות זאת לשמור על תפריט מתאים ולשמור על טווח המשקל שקבעתי לעצמי, השבועות האחרונים הרגישו כמו סצינה מ”כח משיכה”. טוב, אולי אני קצת מגזימה, אבל בהחלט לא הרגשתי בשליטה כמו בעבר.

השבוע עליתי על המשקל והבנתי שהעליה הקלה במשקל אינה בטווח העליה/ירידה שליוו אותי בשבועות האחרונים, אלא פשוט עליה אמיתית במשקל. ובניגוד לחודשים האחרונים, התוספת הזו לא נעלמה אחרי יום או יומיים.

אני אסתכן בלהשמע כמו נערה עם הפרעות אכילה, ואספר לכם שמדובר בקילוגרם אחד, או כמו שאמרה לי הבת שלי: “אמא, זה כולה קילו”. נכון, רק אחד, אבל אם אתן לו להשאר, הוא עלול להביא את החברים שלו. ויותר מזה – אני צריכה להחזיר את התזונה הרגילה שלי לכזו שלא תאפשר לי לעלות במשקל כל כך בקלות.

ניקיתי את האבק מאפליקציית יומן האכילה שלי, הגדרתי לעצמי תוכנית לירידה במשקל ויצאתי לדרך. ההרגשה – משונה. מצד אחד מוכרת מאוד והיה לי פשוט לחזור לשגרה הזו. מצד שני, אני מרגישה שאני צריכה לעבוד על עצמי כמו שעבדתי על עצמי לפני שנה וחצי, כשיצאתי לדרך. אני מאד מקווה שתוך כמה ימים ההרגשה הזו תעלם והשגרה תהיה לי יותר קלה.

אוף.

משחררת

רשומה רגילה

לפני שבועים בערך, מתישהו לקראת חצות, כשגררתי את עצמי לכיוון המיטה, תפסתי שלא הכנסתי ליומן האכילה שלי שום דבר במשך כל היום. פשוט שכחתי. כשהסצינה הזו חזרה על עצמה גם למחרת, לקחתי את עצמי לשיחה, שהלכה בערך ככה:

אני: “מה קורה? התעייפת? מוותרת לעצמך?”

עצמי: “לא, זה לא זה… טוב, אולי קצת”

אני: <נוזפת בעצמי>

עצמי: <מתביישת בצד>

אבל אחרי שגמרתי לנזוף בעצמי ולהתבייש, הסתכלתי אחורה על החודשיים האחרונים. למעט מקרים מיוחדים, דפוסי האכילה שלי היו מאוד סדירים וברורים. בדרך כלל אני אפילו לא צריכה את האפליקציה כדי לדעת האם אני עומדת במסגרת ואוכלת נכון ומאוזן.

האם יומן האכילה מיצה את תפקידו? האם אני יכולה להמשיך ולשמור על התזונה שלי כפי שהיתה מבלי לאבד שליטה גם בלי היומן? או שזה הצעד הראשון לקראת “נפילה מהעגלה” וחזרה לדפוסים הישנים ולמה שבא בעקבותיהם?

גם היחסים האינטימיים שלי עם המשקל עברו שינוי בחודשים האחרונים. משקילה ברמה שבועית ולעיתים אף יומית (למרות שאני יודעת שזה לא מוצלח בכלל), עברתי להשקל פעם בשבועיים, שלושה. המשקל פחות או יותר יציב, אין שם שינויים וכשהם מופיעים, קל לייחס אותם למחזור ההורמונלי שלי, כי ממש כפי שהעלייה הקלה במשקל מופיעה, כך היא נעלמת בתדירות מחזורית וברורה.

התלבטתי מאד, עד כמה אני צריכה להתעקש ולהלחם בעצמי. אולי זה הדבר הטבעי והנכון, לשחרר קצת. אי אפשר כל החיים להיות חדורת משימה. הרי אני מסתכלת עכשיו על אופק רחוק מאד, הכי רחוק שאפשר. אני ממשיכה לשים לב ולהקפיד מאד על מה שאני אוכלת וכמה אני אוכלת. אני יודעת שהבגדים שלי יתריעו בפני אם באמת אעלה במשקל, למרות שאני מעדיפה לא להגיע לזה בכלל.

ועדיין, אני לא מצליחה להשתיק את הקול הקטן הזה בראש שלי שלוחש לי: “זאת טעות. זאת טעות קשה. את מוותרת לעצמך ואחר כך לא תצליחי לתקן”.

לבסוף, בהתייעצות משותפת ביני ובין עצמי, החלטתי להניח את יומן האכילה בצד. להקפיד להשקל לפחות פעם בשבועיים, כדי לזהות שינויי מגמה. לא לוותר לעצמי מבחינת הרכב התזונה. ולבדוק את עצמי שוב בעוד חודשיים ולהחליט האם זו היתה החלטה נבונה, או שאני צריכה לתקן ולחזור להשתמש ביומן האכילה יום יום.

אני עדיין לא משוכנעת אם זו החלטה נכונה, או שטות מטורפת.

ספגטי בולונז, הגירסה הרזה

רשומה רגילה

tibonvillמישהו הגיע לבלוג אחרי שחיפש “ספגטי בולונז בדיאטה” וזה הזכיר לי שמעולם לא פרסמתי את המתכון הזה, למרות שהבטחתי. אז כן, חזון אחרית הימים הגיע. זה אפשרי מאז שטיבון-ויל התחילו למכור בשר טחון שאחוז השומן בו הוא 6% בלבד, פחות מאשר עוף טחון שמכיל 10% שומן.

אז הנה המתכון שלי למנה האיטלקית האהובה (לפחות עלי) בגירסה דיאטטית ומזורזת.

ספגטי בולונז דל שומן

כולל 8 מנות של הרוטב.

החומרים:
1 חבילה בשר טחון מופחת שומן (6%)
1 בצל גדול
2-3 שיני שום כתושות (לעצלנים אפשר קפוא)
1/2 כף שמן זית
1 קופסת עגבניות מרוסקות (800 גר’)
2 קופסאות רסק עגבניות (100 גר’)
מלח, פלפל שחור טחון גס, קצת צ'ילי טחון
1 כפית סוכר (אני משתמשת בסוכרלוז)

1 חבילה פסטה מחיטה מלאה (500 גר’)
קצת פרמזן מגורר

אופן ההכנה
1. במחבת קרמית מחממים את שמן הזית ומטגנים/מאדים את הבצל עד שמזהיב.
2. מוסיפים את הבשר ומטגנים/מאדים אותו היטב עד שכל הבשר משנה את צבעו.
3. מוסיפים שום ותבלינים אחרים ואת יתר מרכיבי הרוטב ונותנים להתבשל במשך כ-20 דקות. בדרך טועמים ומתקנים תיבול לפי הצורך.
4. מבשלים את הפסטה לדרגת אל דנטה ומגישים לצד פרמזן מגורר.

מנה אחת כוללת כוס של פסטה מבושלת, מנה אחת של הרוטב וכף פרמזן. שימו לב שהרוטב לבד לא נחשב דל שומן (37.6% קלוריות שמקורן בשומן), אבל השילוב עם הפסטה מאזן את זה יופי.

ערכים תזונתיים למנה:
436 קלוריות
36 גר’ חלבונים
49 גר’ פחמימות
2 גר’ סיבים תזונתיים
11 גר’ שומן
22.7% קלוריות שמקורן בשומן

בתאבון :)

מקפצה. להשתין. על כולנו.

רשומה רגילה

היום נתקלתי בשתי ידיעות שונות הקשורות בפוליו. הראשונה היתה בווינט, שמדווחת על החלטת ארגון הבריאות העולמי להכריז על מצב חירום במזרח התיכון, לאור התפרצות הפוליו:

ווינט - ארגון הבריאות העולמי הכריז על מצב חירום במזרח התיכון

הפוליו בסוריה נבדק ונמצא שהנגיף שגרם לשיתוק הוא נגיף פוליו פראי שמקורו בפקיסטן. נשמע מוכר? כן, אותו אזור שממנו הגיע הנגיף שאותה בישראל, בהתפרצות השקטה שלנו.

הידיעה השניה היתה כתבה בנרג’, על עלות מבצע החיסונים “שתי טיפות”. עלות המבצע הסתכמה ב-35 מליון ש”ח, רובה סביב עליות של פרסום ולוגיסטיקה. עלויות החיסון, כזכור, זניחות ביחס להוצאה הכוללת הזו (פחות משקל למנת חיסון).

מכירים את זה שמישהו עושה משהו שמשאיר אתכם פעורי פה מול רמת הציניות והחוצפה? אז זה מה שפגשתי בקבוצת הפייסבוק המופלאה “אמהות אומרות לא לחיסון הפוליו המוחלש”. שם פרסם אבישי מתיה את הפוסט הבא:

image

בואו נבין מה קורה פה.

משרד הבריאות שלנו, יחד עם ארגון הבריאות העולמי, זיהו סכנה פוטנציאלית והחליטו, אחרי שלא ניתן היה לעצור את ההתפרצות השקטה בדרך אחרת, לפעול להשלמת חיסון בקרב אוכלוסייה שהנה המפיצה העיקרית של הנגיף. ההחלטה הזו (שתואמת את שיטת הפעולה הנהוגה במקרים אלו) התקבלה לאור התפרצות קודמת במצרים, הפוליו הנפוץ בפקיסטן וכעת מקבלת חיזוק בעקבות ההתפרצות בסוריה. זה אומר שיש פוליו ויש חולים בפוליו, שהפוליו מתפשט במדינות שסביבנו ושמי שאינם מחוסנים או אינם יכולים להתחסן נמצאים בסכנה.

לא פשוט לחסן מעל מליון ילדים בבת-אחת. זו פעילות מורכבת מאוד מבחינה לוגיסטית. זה דרש להפעיל את טיפות חלב לשעות ארוכות, לשכור כוחות עזר רבים, להפעיל את קופות החולים, להקים מערך דיווח וריכוז מידע מיוחד ועוד ועוד. החלופה? לא לעשות ולקוות שלא יהיו חולים. לא בדיוק חלופה שאנחנו, כאזרחי ישראל, מוכנים לקבל בתחום הבריאות או בתחומים אחרים בחיינו.

הקושי של חיסון מעל מליון ילדים גדל מכיוון שהחיסון אינו חובה. נדרשת היענות של ההורים שיקומו ויקחו את ילדיהם לקבל את החיסון. היו הורים שהבינו את החשיבות, היו כאלו שהתלבטו ולבסוף חיסנו. והיו כאלו שלא. ולמה לא?

מרגע שהחלו הדיונים לגבי קיום מבצע החיסונים נחשפנו כולנו לתעמולה קיצונית של מתנגדי חיסונים (היי! תראו מי כאן!) וספגנו מידע שקרי ומוטעה לגבי החיסון: שאין מחלה. שהחיסון מסוכן. שהוא לא נבדק. שהחיסון יקר אז מישהו מרוויח כסף על חשבון הילדים. שהחיסון זול, אז נותנים חיסון "זבל" לילדים שלנו. שאף מדינה מערבית לא מחסנת כך את ילדיה ולכן גם עלינו לא לחסן. שהוא גרם לשיתוק אצל ילדים שחוסנו. שמשרד הבריאות מסתיר מידע, משקר, מסכן את הילדים.

את המידע הזה הפיצו ומפיצים אנשים שמציעים לטפל בכל מחלה באמצעות מינונים מסוכנים של ויטמין C, שמעדיפים שהילדים (ואתם!) יהיו חולים בשעלת (בין 10 המחלות הקטלניות בעולם) רק לא לחסן אותם, שמציעים להם חיסון הומאופתי נגד פוליו, ועוד ועוד.

וההורים שמעו ובחרו שלא לחסן. לא כולם מתנגדים לכל החיסונים, ולא כולם הבינו בכלל במה מדובר. אבל חוסר האמון והפחד שעוררו בליבם יצר את התגובה הנפוצה הבאה: “אני לא מבין בזה, אומרים לי שזה מסוכן, אומרים לי שמשרד הבריאות לא אומר לי את האמת והילדים שלי בכלל מוגנים מפוליו, אז למה שאסכן את ילדי?”

אז המליונים שנדרשו מכספי המיסים שלנו לצורך פרסום המבצע לא נדרשו רק כדי ליידע את הציבור אודות המבצע, אלא נדרשו בראש ובראשונה כדי להתמודד עם התעמולה השקרית של אבישי מתיה וחבריו. ועדיין יש לו את החוצפה להתלונן על העלות. לא רק שאתה מסכן את האוכלוסיה בחשיפה לנגיף מסוכן, אתה מחייב את הממשלה להוצאות גבוהות לצורך שכנוע אנשים שאתה הסתת נגד החיסון ולבסוף אתה מתלונן על העלות הגבוהה?

(כאן הופיעה דעתי המתומצתת על הנ"ל שנמחקה בעצת עו"ד הבית)

 


ועוד כמה הערות:

1. בוויכוחים עם מתנגדים, כשהוצגו נתונים על מליוני ילדים בפקיסטן שקיבלו בדיוק את אותו החיסון שניתן בישראל, היו אנטיחיסוניסטים שביטלו את המידע הזה כי פקיסטן אינה מדינה מערבית ולכן זה "לא רלוונטי". למה? כי הם ערבים? (פלג העיר לי, ובצדק, שזו טעות) אתם באמת חושבים שלפוליו משנה האם אתם אירופאים, אמריקאים, אסיאתיים או אפריקאים? נדמה לכם שיהודים מגיבים אחרת מערבים? ברפואה, בני אדם הם בני אדם.

2. טיעון מקסים אחר היה שאין סיבה לחסן כי שום מדינה מערבית אחרת לא מחסנת בחיסון המוחלש ולכן גם אנחנו צריכים להמנע ממנו. ובכן, שום מדינה מערבית אחרת לא נמצאת בשכנות למדינות מזרח תיכוניות מוכות פוליו. תשכחו מה"מדינה מערבית" – אתם לא בקנזס יותר. ישראל ממוקמת במזרח התיכון וככזו, היא צריכה להתמודד עם מה שהסביבה מכתיבה. גם אף מדינה מערבית לא הקימה חומת מגן נגד פיגועי טרור מהשטחים. אז מה?

3. כמות המידע שהיתה זמינה מרגע שהמבצע החל היתה יוצאת דופן. הלוואי שכל משרד ממשלתי היה מספק מידע בצורה הזאת. נכון, מדובר בגוף ממשלתי: כבד, מיושן… כשמתפרסם משהו חדש, הם לא מוציאים תגובה תוך חצי שעה. הם מפרסמים אותה תוך 3 ימים, אחרי שישבה וועדת מומחים. בהחלט יש (הרבה) מקום לשיפור, אבל המידע היה קיים והיה זמין לכל אורך הדרך. כך שהאמירה “משרד הבריאות מסתיר מידע” היא שקר גס בפני עצמו.

4. הסטטוס המדובר פורסם בקבוצה שמופעלת ע”י שירי גורמן, חברת הועד המנהל של עמותת “איזון חוזר” בראשות בעלה, יעקב גורמן. עמותת איזון חוזר, למי ששכח, היא אותה עמותה שתבעה את המדינה בבג"צ בדרישה לעצור את מבצע “שתי טיפות”. בית המשפט דרש מהם הוכחה לטענות שהחיסון מסכן את הילדים והם הודו שאין להם הוכחות כאלו ועקב כך משכו את התביעה. בהמשך טענו שהתביעה השיגה את מטרתה כיוון שהיא “העלתה למודעות” את החיסון המסוכן, סיכון שלא ניתן להוכיח. סיכון שלא קיים.

מרחק עצירה

רשומה רגילה

מה, חשבתם שנגמר? סיפרתי לכם שהגעתי למשקל היעד שלי וגם הכרזתי, קבל עם ואינטרנט, שאני מתכננת להתייצב בבלוג כעבור שנה, בדיוק במשקל שהגעתי אליו. נכון להיום אני לא עומדת בהבטחה שלי. להתחיל תהליך הרזייה זה לא פשוט ומסתבר שכך גם לסיים אותו. ברור שבסיום הדיאטה אי אפשר לחזור לאכול כמו קודם, כי אז גם אחזור למשקל הקודם. אז מה כן?

זוכרים את הפרסומות של הרשות לבטיחות בדרכים, שלימדו את כולנו מה זה מרחק עצירה? זה הדימוי שמסתובב לי בראש. מרחק עצירה מוגדר כמרחק שהרכב עובר מהרגע שבו הנהג הבחין במכשול לפניו ועד שהרכב עצר לגמרי. הוא כולל את מרחק התגובה, הזמן שנדרש למוח לקלוט את המידע שקיבל מהעין ולהורות לרגל להתחיל לבלום ומרחק בלימה, הזמן שנדרש לרכב לעצור בפועל. מרחק הבלימה תלוי כמובן במהירות שבה הרכב נוסע.

במקרה שלי, מרחק התגובה ארוך יותר ממרחק הבלימה.

תמיד אומרים שחשוב להתייחס לדיאטה כאל שינוי אורח חיים ולא כאל דבר מה זמני. אני חושבת שדיאטה שנמשכת שנה שלמה בהחלט יכולה להיות מוגדרת כשינוי באורח החיים. אבל זה לא בדיוק אורח החיים שאני אמורה להמשיך ולנהל, is it?. בחודש הראשון של שארית חיי, המשכתי לאכול מאוד דומה למה שאכלתי במהלך כל השנה שקדמה לו, לא בטוחה אילו שינויים אפשר או כדאי להכניס לתפריט שלי כדי להפסיק לרדת במשקל מצד אחד ולא לעלות מצד שני. המשכתי להשתמש ביומן האכילה שלי, כיוון שהוא הכניס אותו למסגרת בצורה מצויינת ופחדתי לאבד את זה.

eatmore

כשהבנתי שזו לא שיטה טובה להגיע לאיזון (אני קצת איטית לפעמים, כן?) הלכתי להתייעץ עם דיאטנית. היא לא התרגשה כל כך מהאפשרות שארד עוד קצת במשקל ואמרה לי שירידה של עוד 2-3 ק”ג זה בסדר גמור. היא היתה מאוד מעורפלת מבחינת ההמלצות שלה לתפריט השוטף אבל הדגישה שאני חייבת להעלות את אחוז הקלוריות משומן מ-20% ליום (ופחות מכך למעשה) ל-30%. חזרתי הביתה והחלטתי שהבעיה שלי נעוצה בשימוש ביומן האכילה: הן בכך שהוא סופר קלוריות והן בכך שהתרגלתי לראות תמונה מסויימת בגרף התפלגות הפחמימות/חלבונים/שומנים. בשבועות הבאים “עבדתי על עצמי” להתרגל לראות תמונה אחרת והגדלתי את כמות הקלוריות שהיומן סופר בצורה משמעותית ובהתאם להמלצות שמצאתי עבור נשים בגילי, כדי שהיומן לא יראה לי שאני בחריגה.

בהמשך התברר לי שהיומן לא נושא בכל האשמה לבדו. התרגלתי למעשה לתפריט מסוים וגם כשהסרתי חלק מהמגבלות, הוא לא השתנה מעצמו. אני מניחה שזו סיבה להיות מרוצה דווקא. מאז אני מנסה להכניס שינויים מכוונים בתפריט, שמטרתם להגדיל את התפריט היומי בצורה הנכונה. מוזר ואף משונה.

ומה הלאה? האם אדוה תצליח ללחוץ על הברקסים מספיק חזק? כמה זמן יימשך מרחק הבלימה? למי יימאס קודם, לי או לכם? הצטרפו אלנו לפוסטים הבאים, ונגלה.

כח העל שלי נגד שקרנים הוא אוריינות מידע

רשומה רגילה

הפוסט הזה נכתב בהשראת כמה שבועות אינטנסיביים מאוד שסבבו סביב נושא החיסון לפוליו, אבל זה לא הנושא שלו. הוא קשור לחינוך, חשיבה ביקורתית, כשלים לוגיים, אוריינות וגוגל. בפעילות שלי בקבוצת הורים מדברים על החיסון לפוליו ובקבוצות אחרות הקשורות לנושא בפייסבוק אני נתקלת בהמון אנשים מבולבלים, שמוצפים במידע סותר ומפחיד ואינם מסוגלים לקבל החלטה. לפני הכל אני חייבת לומר שאני מאוד מבסוטית מכך שיש כל כך הרבה אנשים שמתעקשים ללמוד ולקרוא כדי לקבל החלטה המבוססת על מידע. זה נהדר בעיני, גם אם אני לא מרוצה מהנסיבות שבגללן זה קורה. אני חושבת שחלק גדול מהקושי שלהם נובע מכך שאין להם מספיק כלים לשפוט את המידע שמגיע אליהם. לא חייבים להיות מומחים לנושא כדי לעשות את זה, אבל כן צריך לדעת להפעיל כמה מיומנויות של חשיבה ביקורתית.

critical thinking

סיפרתי פה בעבר שאני לומדת לתואר שני במדעי המידע. מדובר בתחום שכולל תחתיו נושאים שונים, ואחד מהם הוא מידענות. מידענות, על-פי וויקיפדיה, היא “שימוש מושכל במידע, על סוגיו וייצוגיו השונים, על מנת להשיג יעד מוגדר”. מידען הנדרש לספק מידע בנושא מסויים, אמור לאתר את מקורות המידע המתאימים והאמינים ביותר, לזהות את המידע המתאים, לעבד ולהגיש אותו בהתאם לצורך.

מצד אחד, אנחנו חיים בעידן שבו יש כל כך הרבה מידע, שאין ספק כי נדרשת יד מקצועית שתסייע למצוא את המידע שאנחנו צריכים. מצד שני, הנגישות למידע, בעיקר באדיבות גוגל, מעלה ספקות האם באמת צריך התמחות כזו, או כפי שאמרה חווה, חברתי ללימודים: “מי צריך מידען כשכל עובד רק צריך לפתוח את גוגל…”.

כן, גוגל הוא כלי נפלא. היכולת להגיע בשני קליקים למידע בכל נושא, בכל זמן ומכל מקום, היא לא פחות ממופלאה. אבל היא יוצרת אשליה בעייתית מאוד. קודם כל, עם כל היתרונות שלו, לגוגל יש לא מעט חסרונות: הוא מאפשר להגיע רק לחלק מהמידע הקיים ולא לכולו, כך שייתכן והמידע המבוקש בכלל אינו נגיש דרך גוגל; הוא מדרג מידע בעיקר לפי פופולאריות* ולא לפי אמינות; הוא מאפשר למצוא דפים, לא תשובות, כך שיתכן ותתקבל תוצאה שהיא אולי נכונה אבל חלקית בלבד.

גם מי שאינו מידען או נעזר בכזה, יכול וצריך לאמץ כלים בסיסיים של אוריינות מידע. לדעתי מדובר במיומנות בסיסית שיש ללמד בבתי הספר מגיל צעיר**.

לא כל פיסות המידע נולדו שוות

ממש כפי שקל למצוא היום מידע, קל גם לפרסם מידע. רוב המידע שנמצא ברשת לא עבר סינון ובדיקה ולכן כשמוצאים מידע צריך קודם כל להעריך אותו ולדעת מה הוא “שווה” והאם אפשר וכדאי להסתמך עליו. שימו לב שגם אם מידע שמצאתי הוא בעייתי, זה לא בהכרח אומר שהוא לא נכון. אבל זה בפירוש אומר שצריך לחפש ביסוס נוסף. הנה כמה דברים שחשוב לבדוק.

האם המקור אמין? כדי להעריך אמינות של מידע, יש סדרה של שאלות שעלינו לשאול:

  • מי הכותב – האם הכותב מזהה את עצמו? אם כן, האם אפשר למצוא מידע על הכותב שיעזור לי להבין מה הרקע שלו? האם הוא איש מקצוע בהקשר לנושא עליו הוא כותב? אם למשל מדובר בבעל תואר ד”ר, אבל בפועל מדובר בד”ר לפילוסופיה (שלא לומר מאמן מנהיגות) שכותב על רפואה, אולי יש מקום לפקפק בדבריו או לפחות לחפש מקור נוסף. אם הכותב כלל אינו מזהה את עצמו, יש מקום לזהירות כפולה ומכופלת. האם הוא מוכר מוצר מתחרה? אם כן, אולי הוא כותב מתוך אינטרס מסויים. במקרה של ספק, צריך לחפש חיזוק מצד כותבים שלא ניתן לחשוד בהם באינטרס כזה. למשל, אם רופא מסויים נותן חוות דעת ובאותה נשימה מציע למכור “חיסון הומאופטי”, יש מקום לפקפק באינטרסים שלו.
  • איפה התפרסם – האם מדובר במאמר מדעי ואם כן, האם מדובר במאמר שהתפרסם במגזין בו מתבצעת ביקורת עמיתים, או שמדובר במגזין שיפרסם כל דבר? לחילופין, מאמר שהתפרסם באתרים של גופים ממשלתיים או בינלאומיים (נניח ה-CDC או ה-WHO) יכול להחשב גם הוא כאמין ובדוק.

    scientist kills journalist

    מקור התמונה: מדע גדול, בקטנה http://www.facebook.com/MadaGB

  • איפה התפרסם 2 – אם מדובר בכתבה שהתפרסמה באתר חדשות באינטרנט, צריך לזכור שלעורכים יש אינטרס לספק כותרות סנסציוניות ולמצוא את הזוית ה”מעניינת” בכל סיפור. בנוסף, אם מזכירים בכתבה מחקר מדעי, כדאי למצוא את המאמר המקורי, כי לא פעם יש פער עצום בין מה שכתב החוקר ומה שלבסוף התפרסם.
  • איפה התפרסם 3 – מה עוד מפורסם באתר? אם האתר מפרסם מידע לכאורה רציני ומהימן, לצד כתבות על חדי קרן קסומים, אולי צריך להזהר.
  • איפה התפרסם 4 – לפעמים יש אתרים שעלולים לבלבל אותנו (חלקם גם עושים את זה בכוונה). למשל, אם יש אתר שבשמו מופיעות המילים ‘רפואה’ ו’רמב”ם’, הוא לא בהכרח קשור לבית החולים רמב”ם.

האם המידע שלם?  אם מצאתי קטע שמצוטט, כדאי למצוא את המקור שממנו הוא צוטט. למשל, אם כתבה מצטטת קטעים מתוך דו”ח מבקר המדינה, כדאי למצוא את הדו”ח המלא ולקרוא אותו. בתוך ההקשר ניתן לגלות שהמשמעות של המידע שונה ולפעמים התמונה המלאה מתבררת כשונה מאוד ואף הפוכה מכפי שנראה לראשונה. [עדכון: רביב פרסם בתגובות התייחסות מתומצתת לפוסט של "אמת אחרת" כי חשוב לא להשאיר שטויות ללא התייחסות מסודרת. תודה רביב!]

האם המידע רלוונטי? לפעמים אנחנו מוצאים מידע שקשור לנושא אבל אם נבדוק אותו בתשומת לב, נגלה שהוא אינו עונה על השאלה שמעניינת אותנו. למשל בהקשר למבצע החיסון הנוכחי לפוליו, אם ראינו מחקר שמצביע על השגת 20% חסינות לפוליו זה נשמע מאוד נמוך, אבל כשהשאלה היא מהי רמת החסינות המושגת במעי והמאמר עוסר בחסינות במערכת הדם, אפשר לומר שזו תשובה מצויינת אבל לא לשאלה ששאלנו.

האם המידע עדכני? עדכניות המידע חשובה מאוד, אבל תאריך הפרסום אינו בהכרח מה שיתן לנו את התשובה לשאלה הזו. “מחקר מדעי הוא לא קוטג’, הוא לא מתקלקל” נכתב בקבוצה, וזה נכון – ישנם מחקרים שבוצעו לפני עשרות שנים ונחשבים עד היום לבסיס של הידע המדעי בתחומם. אבל חשוב לוודא שמדובר במחקרים שלא הופרכו מאז שנכתבו. כמו כן, אם מדובר במידע ישן, לעיתים קרובות נכתבו מאז מחקרים נוספים המעשירים ומרחיבים את הידע מתוך המאמר המקורי.

מי שאוחז במידע לא בהכרח אוחז גם בידע

מי ששואל את השאלות האלו, מגן קודם כל על עצמו. הוא אולי לא איש מקצוע, אבל לפחות ידע האם הדף שמצא הוא רלוונטי, אמין, מהימן וכדאי להתייחס אליו. אבל גם אם כולם יסגלו לעצמם את המיומנויות האלו, עדיין לא נתגבר על הבעיה הגדולה ביותר.  באחד הויכוחים שניהלתי בקבוצת הורים מדברים על החיסון לפוליו אמרה לי מתנגדת לחיסונים: "לא צריך להיות רופא או חוקר מחלות זיהומיות. צריך פשוט להיות אינטליגנט, סקרן וחוקר…" ובכך הגדירה את האשליה המסוכנת ביותר.

1235492_10152125421725968_1386304509_n

מקור: יואב מורן

הקלות של מציאת המידע יוצרת את האשליה כאילו ברגע שמצאתי את המידע בהכרח יש לי את הידע. האבחנה בין השניים חשובה. מידע הוא בגדר הודעה – מסירה של מידע ופרסום שלו. ידע הוא מכלול של פריטי מידע שמצטרפים למידע קודם ותובנות שקיימות אצל אדם.

אחת החוויות המעניינות בשבועיים האחרונים היתה הנסיון לפענח מחקר מסויים שפורסם בקבוצה. לקרוא אני יודעת, חשיבה והבנה מדעית יש לי וגם יש לי רקע באימונולוגיה בזכות התואר הראשון שלי (ביולוגיה). אבל התברר לי שזה לא בהכרח מספיק. כשקראתי את המאמר לראשונה, לא הבנתי חצי מהמשמעויות של המחקר. הייתי צריכה לקבל הסבר ופרשנות של רופאה מתמחה באפידמיולוגיה, שבזכות הידע שלה, כולל מעל 10 שנות לימוד והתמחות, ידעה להשלים פערים שהיו חסרים לי וגם קריאה מדוקדקת וזהירה של המאמר לא היתה עוזרת לי בהשלמתם.

1237663_10152125346610968_892679491_n

מקור: יואב מורן

הורים רבים מגיעים לקבוצה ודורשים לראות רפרנס מדעי לגבי מחקר קליני או היבטים אחרים שקשורים לחיסון הפוליו. אבל בפועל, הרפרנס האלו אינם מועילים להם כלל, ולמרות שהם חושבים שזה מתפקידם ללמוד את המידע כדי לקבל החלטה מושכלת (דבר שהוא חיובי ביותר בעיני), חלקם אף מודים שאין להם יכולת לעשות במידע הזה שימוש. הורה אחד כתב: “אני לא מומחה לתחום ולכן המסמך הזה די קשה להבנה” – המסמך היה קשה להבנה מכיוון שהיה רק חלק אחד מתוך גוף ידע שכולל עשרות מחקרים ותילי תילים של מידע, שאי אפשר לקלוט ולהבין באחר צהריים אחד של שיטוט באינטרנט.

אז מה אני אומרת? שנוותר מראש? חס וחלילה. זה לא אומר שאי אפשר לעסוק בנושא מבלי ללמוד קודם 10 שנים, אבל זה כן אומר שצריכים להיות מאוד זהירים, במיוחד בתחומים שאינם יומיומיים וברורים. זה אומר שצריכים להיות מוכנים להשקיע הרבה זמן בלימוד והבנה של התחום בכלל לפני שצוללים פנימה לנושא ספציפי. זה גם אומר שלא הוגן לצפות מכל אחד להתמודד בעצמו עם מידע מקצועי מורכב.

אלו בדיוק המצבים שבהם אנחנו צריכים אנשי מקצוע. לפעמים זה מידען, שידע לעשות עבורנו את הבדיקות המתאימות ולהביא לנו מידע מהימן. לפעמים זה רופא או מהנדס או מומחה בכל תחום אחר שבו מדובר. וכשמדובר בסיטואציה שבה אנחנו לא סומכים על הגוף שאמור לספק לנו את המידע (וכבר כתבתי פה בעבר שלדעתי משרד הבריאות הרוויח ביושר את החשדנות המופגנת כלפיו), כדאי לחפש מומחה אחר בלתי תלוי שידע לתת לנו את התשובות. רק תוודאו שהמומחה שמצאתם מהווה בעצמו מקור אמין ומהימן. אל תסכימו לקבל עצות ומידע רפואי ממישהו שלא מזדהה, או עצות לגבי חיסון מסויים ממי שמזדהה כמתנגד לכל החיסונים באשר הם. זו, אגב, היתה אחת הסיבות העיקריות שפתחנו את הקבוצה: כדי לספק מקום שבו ניתן לקבל הסברים ממומחים שונים, גם כאלו שקשורים למשרד הבריאות וגם כאלו שאינם קשורים אליו.

הכל מתחיל ונגמר בחינוך

אני מקווה שבתי הספר ילמדו את המיומנויות האלו ויקנו אוריינות מידע בסיסית לתלמידים. אני לא אופטימית במיוחד. אני פסימית במיוחד לגבי מי שיצאו כבר ממערכת החינוך ואין סיכוי שילמדו את המיומנויות האלו. אלו האנשים שמאמינים לכל דבר שהם קוראים, בלי שום אבחנה. אלו האנשים שמהווים את דעת הקהל בעשרות השנים הקרובות. אלו האנשים שכל מי שצועק מספיק חזק או כותב מספיק משכנע יכול להשפיע עליהם.

ואם כבר אנחנו מדברים על חינוך, עוד כמה נושאים שחשוב מאוד שיכללו בתוכנית הלימודים:

  • 1256532_10152125413890968_1794427758_n

    מקור: יעל פורמן

    לוגיקה – אני כל הזמן פוגשת טיעונים כושלים ואנשים לא רואים את החורים הפעורים בהם. החל מטיעונים שמציגים הנחות ומסקנה שאינה נובעת כלל מההנחות האלו, המשך בטיעונים מעגליים וכלה במצבים אבסורדיים, בהם לא משנה מהו המידע, גם אם הוא סותר, לבסוף מגיעים לאותה מסקנה. חשוב לדעתי ללמד כיצד לבנות טיעון לוגי אבל גם כיצד לקרוא ולהתמודד עם טיעונים: מהו טיעון לוגי, איך מזהים כשלים לוגיים ומהם כשלים לוגיים נפוצים.

  • סטטיסטיקה – כל כך הרבה מידע מגיע היום בצורה של ניתוח סטטיסטי, וכל כך קל לטעות בהבנה שלו. בניגוד למה שנראה לנו, סטטיסטיקה אינה אינטואיטיבית. צריך להקדיש זמן ללימוד מיומנויות בניתוח סטטיסטי ובהבנה של מידע שמוגש בצורה הזאת.
  • השיטה המדעית – יש המון דברים סביבנו שקשורים למדע. והנה, גם מי שאינו מדען מוצא את עצמו צריך לקבל החלטות על בסיס של מחקר מדעי. אני חושבת שכל תלמיד צריך להבין מונחים בסיסיים במדע (מהי השערה? מהי תאוריה? מהי עובדה?), כיצד מבוצע מחקר מדעי, מדוע נראה כאילו המדענים האלו כל הזמן משנים את דעתם, מהו פסאודו מדע וכיצד מזהים אותו ומהי רפואה מבוססת ראיות.

ונסיים בברכת שנה טובה ובריאה, נטולת פוליו, פסאודו מדע ושקרים.


* אני יודעת שזו צורה פשטנית לתאר את זה, אבל זה לא פוסט בנושא SEO, אז נשאיר את זה להזדמנות אחרת.

** פעם אפילו בנינו תוכנית לימוד לצעירים לנושא הזה.

עוד טיפה (או שתיים) על החיסון נגד פוליו

רשומה רגילה

polioהיום ביקרנו בטיפת חלב עם הצעירה, בין היתר כדי שתקבל את החיסון המוחלש לפוליו. היה מר.

כלומר, הטיפות מרות ובסניף שלנו לא נתנו פטל או משהו דומה יחד עם החיסון. אבל קצת מים עזרו לשטוף את הטעם ולא נרשמה מחאה מיוחדת. אחות טיפת חלב היתה חביבה מאוד, הראתה לנו את הבקבוקון ואת תאריך התפוגה שלו (היא תמיד עושה את זה, לא רק בגלל השמועות על חיסון המוחלש), שאלה שאלות רלוונטיות ובדקה את היסטוריית החיסונים שלה.

הסניף היה עמוס בהורים והאחות אמרה לי שקשה לה מאוד המעבר בין ההתנהלות הרגועה הרגילה ובין מה שהיא קראה לו “נוהל קופת חולים”. עם זאת ניכר שהם עושים מאמץ להשתלט על העניינים ולאפשר בכל זאת את המשך השגרה לצד המבצע הנוכחי.

בשבוע האחרון אני לוקחת חלק בניהול של קבוצת הורים בפייסבוק בשם הורים מדברים על חיסון הפוליו. בקבוצה הזו יש חבורה של רופאים ומומחים (חלקם ממשרד הבריאות) שעונים על שאלות בנושא. מכיוון שיש המון אי בהירות בנושא, בין אם בגלל מידע שגוי ושמועות שמפיצים ברשת, בין אם בגלל שהמידע שמקבלים הוא ב”רפואית” ולא תמיד מובן או כי בעיתונות נותנים מידע חלקי, רצינו לאפשר להורים לשאול שאלות ולקבל תשובות ואם צריך, עוד הסבר ועוד הסבר – עד שהכל ברור ואפשר להיות רגועים ולהחליט האם נכון עבורכם לחסן או שלא (ויש מקרים שלא…).

אני מזמינה אתכם להצטרף לקבוצה ואשמח אם תשתפו אותה להורים אחרים, כדי לעזור להרגיע ולעשות סדר בבלגן.

אני רוצה לצטט פה משהו שכתבתי בתגובה לפוסט הקודם שפרסמתי על הפוליו: אין ספק שבמשרד הבריאות צריכים לחשוב טוב טוב על איך הגיעו למצב שבו אמון הציבור כלפיהם כל כך נמוך. לא אגיד שהם לא זכו בכך ביושר. אבל הורים שבריאות ילדיהם וזולתם חשובה להם ומספיק ביקורתיים להטיל ספק במה שמשרד הבריאות אומר, צריכים להיות גם מספיק הגיוניים שלא להגיב אוטומטית בתגובת הנגד "לא מחסנים ולעזאזל עם כולם" שאנחנו שומעים המון בימים האחרונים.